רבים אומרים לנפשם, שתשובה אמיתית והתשובה הרצויה לה', היא תשובה בשלימות, אחרי זיכוך גופו מכל סיג ופסולת, ללא שום תאוה ורצון להבלי העולם הזה, ורק תשובה כזאת תקרא בשם תשובה, ואך היא תרצה לפני השי"ת, אולם אם עדיין לא כפה את יצרו הרע בשלימות, ועדיין נופל לפעמים ברשת התאוות והרע, אף אם התעורר בתשובה פעמים רבות, והתגבר פעמים רבות על יצרו הרע, לא תחשב זאת כתשובה אל השי"ת, כי איך ובמה ייחשב לתשובה אם עודנו נכשל בתאוות העולם הזה?

הבה ונלמד ממשנתו של רבינו זיע"א, אשר ראה ומדד פני הדברים בראייתו הקדושה באספקלריא אחרת מזו שלנו, כפי המבואר בתורה ע"ט, שיש שתי תשובות, אחת: יש בני אדם שעושין משא ומתן ועוסקים בעולם הזה, ובאמצע נופל לו הרהורי תשובה, ואח"כ חוזר למקומו הראשון, ואין לו מנוחה כי פעם טמא ופעם טהור, כשר ופסול וכו', וזהו בחינת ששת ימי החול, אבל תשובה שלימה היא בחינת שבת, שיש לו מנוחה, כי 'בא שבת בא מנוחה', שיש לו מנוחה מכל וכל ונדחה הרע לגמרי.

שתי תשובות

אצל כל אחד מאיתנו, ישנם דברים שבהם ביטל, כביכול, את בחירתו, ולעולם יבחר בהם בצד הטוב ולא יתאווה לבחור בצד הרע. לעומת זאת ישנם דברים שעדיין צד הרע בתוקפו ויכול להימשך אחריו, ויש בענין זה אלפים ורבבות מדריגות עד אין סוף, ולדוגמא, ישנו אחד שאצלו נתבטל כח הבחירה בשמירת שבת, שנשרש עמוק בקרבו קדושת שבת ולא עולה בדעתו כלל הרהור של תאווה להדליק נר בשבת ח"ו, ואילו אצל חבירו הגבוה ממנו במדריגה, נעלם כח הבחירה אף בדברים דקים ביותר, כגון שנקבע בדעתו לימוד כמה שעות בכל יום, חוק ולא יעבור, ולא יוותר על קביעות זו אף עבור כל הון דעלמא, ואילו אצל השלישי הגבוה ממנו, קביעתו בלימוד עומדת על כמה שעות יותר וכן הלאה עד אין סוף.

נמצא שהראשון עשה תשובה שלימה בשמירת השבת ובה נדחה הרע לגמרי, ובמצוה זו יש לו מנוחה כי לעולם לא יחזור מזאת ואינו תאב בכלל לחלל את השבת, ואילו בקביעת הלימוד בכל יום עודנו נכשל, שלפעמים מצליח ללמוד ופעמים נכשל, ובזה הוא פעם כשר ופעם פסול פעם מותר וכו', ואילו אצל השני יש לו נייחא אף בקביעות הלימוד כמה שעות בכל יום, ובזה יעמוד חזק, וכח בחירתו הם בדברים דקים יותר, ואידך זיל גמור.

היוצא לנו מדבריו שאל לו לאדם ליפול ברוחו בנסותו פעמים רבות לחזור בתשובה ולא הצליח, כי יש להסתכל מלמעלה למטה, ולבדוק בכמה דברים הצליח לעקור הרע לגמרי, שבהם יש לו מנוחה ובהם עשה תשובה בשלימות, וכל אחד שיילך לבדוק בודאי ימצא דברים שבהם עומד חזק בדעתו כל אחד לפי דרגתו, ודוק ותמצא נחת, וכך יוכל לעלות מדרגא לדרגא, ולקבוע בנפשו עוד ועוד אוצרות רוחניים שבהם יעמוד חזק לנצח, ובדרך זו יוכל האדם למדוד את דרגתו ברוחניות ע"י שרואה היכן עומד כח בחירתו.

מזמור שיר ליום השבת

והסמיך רבינו ז"ל דבריו על המובא במדרש בפרשת השבוע, וזו לשונו: כשפגע אדם הראשון לקין ושאל לו מה נעשה בדינך, והשיב לו שעשה תשובה ונתפשרתי עם השי"ת, אמר אם כך תקיף חילא דתשובה [=רב כוחה של התשובה], מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת.

אדם הראשון ידע כבר סודה של התשובה, אלא שלא ידע עד כמה גדול כוחה, וזה היה עיקר התפעלותו, שאף אם קין לא שב בשלימות אל ה', כלשון המדרש שאמר 'נתפשרתי' כאחד המתפשר בינו לחבירו למחצה, וגם בתחילה ניסה להתחמק בטענתו השומר אחי אנוכי, ואף על פי כן קיבל ה' תשובתו, כיון שעשה תשובה במקצת לפי דרגתו, ומיד פצח בשירה ליום השבת, אחרי שראה שאף תשובה במקצת נחשב לתשובה, כיון שבמקצת זה נדחה הרע לגמרי והיא תשובה בבחי' שבת. בשובה "ונחת" אושע.