ברית שלש-עשרה
י״ח באלול תשפ״א
הצדיקים שבכל דור ודור "ממתיקים כל הדינים שבעולם ומבטלים כל הגזרות רעות מישראל על ידי ש"מכניסים הדעת האמתי בישראל, להתחזק בתפלה ותחנונים תמיד, כי זהו עיקר האמת לאמתו"
הוא מלא חרדות, 'הנה יום הדין'… המאורעות המחרידים בשנה שעברה והאסונות האיומים שפקדו את עם ישראל בקיץ העבר חקוקים בעצמותיו וגורמים לו פחדים ואימות. גם ברוחניות וגם בגשמיות עברו גלי גלים. ועתה עם התקרב יום הדין הנורא אשר "בראש השנה יכתבון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי ברעש ומי במגפה, מי ישקט ומי יטרף", קשה לו אפילו להתפלל על השנה החדשה, המכות הללו עשו לו רע בלב, נדמה לו שההסתרה עצומה כל כך ונפשו חוששת מפני הבאות.
* * *
במוצאי שבת קודש יתחילו המוני עמך בית ישראל לומר 'סליחות', שאחת מעיקריה היא הזכרת י"ג מידות של רחמים. חז"ל הקדושים הפליגו בעוצם מעלת הזכרת מידות אלו ואמרו: "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" (ר"ה יז ע"ב) "ולעולם ירבה אדם בתפלה ובסליחות ובהזכרת שלש עשרה מדות ומתוך כך נענה" (מאירי, שם). השי"ת בעצמו לימד את משה סדר תפילה זה, ונתעטף כביכול כשליח צבור ואמר לו: "כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם" (גמ' שם). כמובן שאין הכונה להזכרה בפה לבד, ואף הפוסקים מאירים: "שצריך לומר הסליחות בנחת ובמתון ובכוונה ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה" (שערי תשובה, סי' תקפא סק"א). יש לשים לב למהותם של מדות רחמניות אלו, ורק כך הם אכן ממתיקים דינים.
מדוע נחוץ כל כך שנזכיר מידות אלו פעמים רבות כל כך בימים שקודמים לדין הגדול?! רבי נתן מלמדנו יסוד עצום: "עוצם גדולת רחמיו וחסדיו יתברך הם עד אין סוף ואין תכלית, ואי אפשר להשיג כלל עוצם אמיתת כוונתו יתברך אפילו בתוקף כעסו וחרון אפו ח"ו, כי גם אז רצונו יתברך שנבקש ונתפלל לפניו וחפץ להושיענו באמת ישועה שלימה, ועל כן גם אז צריכין להתחזק בתפילה ולהתחנן לפניו יתברך ולבטוח ברוב רחמיו וחסדיו אשר אי אפשר להשיג כלל" (ליקוטי הלכות, ריבית ה, לג). גם בתוקף הכעס והחרון אף, כשנדמה שמשמיים משליכים ארץ תפארת ישראל בזעם, גואים ומתעצמים למעלה הרחמים והחסדים בלי גבול, גם אז רוצה השי"ת להושיענו לישועה שלימה באמת, וגם אז תפקידנו לבטוח ברחמיו וחסדיו שהם למעלה מהשגת אנוש, ומכח בטחון זה עלינו להתעצם בתפילה ותחנונים שיגלה רחמיו כרצונו.
זוהי אמיתת דעת הצדיק: תוקף הכעס והזעם המתגלה לעין בשר, אין תוכו כברו. באמת אין כאן שנאה ולא ריחוק, הכל מלא אהבה וחסד מבפנים, והיא שמחייבת להתגבר דוקא אז בבטחון ותפילה, כי חיבתו ורחמנותו הם אין סופיים. ואת הגילוי הזה לימד הקב"ה למשה רבינו כשגילה לו את שלוש עשרה המידות של רחמים.
היה זה לאחר חטא העגל, הכעס והחרון אף הגלוי היה לאין שיעור, ה' יתברך אמר בפירוש 'הרף ממנו ואשמידם' ח"ו, אבל "אז הבין משה לבלי להסתכל על פשטיות דבריו יתברך שנדמה כאילו חפץ לכלותם ח"ו, אבל באמת לאמתו אינו כן, רק הכל כדי לזרזו שיתחזק בתפילה להמתיק הדינים והקטרוגים מעל ישראל, ועל כן התחזק משה אז בתפילה מאד עד שנתרצה ה' למשה וינחם ה' על הרעה, ואז לימדו סדר התפלה וגילה לו שלש עשרה מדות של רחמים, ושם גילה לו האמת לאמתו שעצם אמיתתו יתברך הוא ריבוי רחמיו וחסדיו לנצח שאינו נפסק לעולם, שזה בחינת 'א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת', שזה עיקר האמת של השם יתברך, שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם יהיה איך שיהיה, ותמיד מועיל תפילה ותחנונים וצעקה ושוועה לשם יתברך, כי אחר כל הכעסים שמכעיסים אותו יתברך עדיין רחמי אמיתתו אינם כלים לעולם" (ליקוטי הלכות, שם).
הצדיקים שבכל דור ודור "ממתיקים כל הדינים שבעולם ומבטלים כל הגזרות רעות מישראל על ידי ש"מכניסים הדעת האמתי בישראל, להתחזק בתפלה ותחנונים תמיד, כי זהו עיקר האמת לאמתו" ומלמדים לכל אחד מאתנו שגם בגלות נפשו הפרטית יתעצם תמיד בתפילה יהיה איך שיהיה, ויאמר לעצמו: "אני מאמין שבאמת לאמתו שגם עתה אחר שעשיתי מה שעשיתי ועבר עלי מה שעבר, עדיין עדיין אתה חפץ להושיעני, ועל כן אני מתחזק ומתפלל 'ענני באמת ישעך'" (שם).
זהו טיבם של י"ג מדות של רחמים אותם אנו מרבים להזכיר בימי הסליחות, כאשר הדין הולך וקרב והפחד והיראה מתעצמים, ואז אורב היצר להפוך את היראה לדבר האוטם את הלב ומרחיקו מהבורא ח"ו, כי "כשאדם בצרה ח"ו הוא בסכנה גדולה גם בענין כשרותו ויהדותו, כי לפעמים נתעקם הלב מאד על ידי הצרות והיסורים" (ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד, ו) ו"על ידי זה נתעקם לבו מה' יתברך ואינו יכול לצעוק אליו ואזי ח"ו באמת נתרבין עליו הצרות רחמנא ליצלן" (שם). דוקא אז עלינו לשוב ולשנן ולעורר ולהזכיר ולהאמין במהות תוקף הכעס והחרון אף, ולקבוע בלבנו את האמת לאמתו האמור בי"ג מדות רחמים אלו: "שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם יהיה איך שיהיה, ותמיד מועיל תפילה ותחנונים וצעקה ושוועה לשם יתברך, כי אחר כל הכעסים שמכעיסים אותו יתברך עדין רחמי אמתתו אינם כלים לעולם".
ככל שנרבה באמירתם בכוונה ונעורר לבנו להתחזק בכל עוז בתפילה ולא ניתפס לחיצוניות התגלות מדת הדין בעולם, כך יומתקו מאתנו הדינים והגבורות הקשות, ונמשיך עלינו שנה טובה ומתוקה. רק נתחזק ונתעצם להאמין ברחמיו יתברך ונחזיק במעוז התפילה בכל עת מתוך ביטול מוחלט לדעת הצדיק שידע את האמת לאמתו, כי אז ניכתב בספר החיים לטובה בזה ובבא.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…