למה צריך לבקש מהשי"ת הרבה פעמים, ולהרבות בדיבורים כדבר איש אל רעהו, מאחר שכבר ספרתי להשם פעם אחת, והוא כבר יודע מה אני צריך?

אתה יכול לשאול שאלה חזקה יותר. בשביל מה צריך בכלל להתפלל, הרי ה' יודע את כל הבעיות, ולא רק שהוא יודע, הוא בעצמו עשה לנו אותם. והתשובה לכך ידועה, השי"ת רוצה שנתפלל, כיון שהתפילה עושה כלי לקבל את השפע.

ונבאר: ה' ברא את העולם בשביל שנכיר בו שהוא המלך, והכל ממנו. ולכן אנו נקלעים לפעמים למצבים לא נעימים, רק בשביל שנכיר שרק הוא יכול לעזור ולהושיע אותנו. וזה בעצם מה שהוא רוצה, שנבוא אליו בהכנעה, מתוך הכרה ברחמנותו שכל העזרה יכול לבוא רק על ידו.

כאשר אנו מכירים בו, אזי אנו נעשים כלים ראויים לקבל את השפע, אפילו אם מצד מעשנו אין אנו ראויים כל כך.

וכיצד יכולים אנו להכיר אותו? הדרך להכירו הוא לפי כלי המושג והדמיון שיש לנו בעולם הזה. ולדוגמא, אם אומרים לנו שצריך לאהוב את ה', אנו יכולים להבין זאת רק לפי המושגים שלנו במידת אהבה של תאוות עולם הזה, שם אנו רואים מהו רצון והשתוקקות, וכך אנו יכולים להבין מה אמורים להרגיש באהבת ה', וכן בענין הפחד והיראה וכדומה.

וכמו כן, הדרך להתקשר לה' ולחזק את מידת הבטחון ותחושת האמונה בו, הוא דווקא על ידי זה שאנו פונים אליו ומדברים בפה, כי כך הוא המציאות, שהפה והדיבור הוא יוצר קשר ומחבר. ולכן על ידי תפילה ובקשה בפה יש לנו כלי לקבל את הישועה, כי הכלי הוא עצם הקשר וההרגשה שאנו יודעים שרק אצלו אפשר להוושע.

ובזה תבין למה ה' רוצה ומחכה שנבקש ממנו שוב ושוב, ונרבה בדיבורים סביב הענין שאנו מבקשים כדבר איש אל רעהו. כל זה כדי לבנות כלי מתוקן יותר של קשר, השי"ת רוצה שנהיה תלויים בו, שנדע שבלעדו אי אפשר להסתדר, וככל שמרבים להפציר בו, ולא הולכים לחפש ישועה ממקום אחר, כך אנו יותר מחזקים את הבטחון בו.

וזה הענין שרבינו כל כך הקפיד שנקבע זמן לשבת מול ה' ולדבר עמו כדבר איש אל רעהו, ולא רק כמה בקשות בתפילת שמע קולנו. כי עיקר הרעיון הוא לפתוח קשר אמיתי עם ה', לספר לו כל אשר עם לבבנו, להביא אליו את כל מה שכואב לנו באמת בלי להסתיר תחושות לא נעימות וכדומה, אפילו בקשות קטנוניות, כי בזה אנו מחזקים את מלכותו להבין שאין עוד מלבדו, ואפילו דבר קטן אי אפשר להסתדר בלעדו.

למה בכל זאת כתוב בספרים שאסור להרבות ולהתעקש יותר מדי בתפילה?

היות ועיקר התפילה היא לחזק את האמונה, לכן צריך לראות להתפלל מתוך אמונה והכנעה, מתוך הזכרון שה' רחמן מאוד ורוצה לעזור אפילו שלא מגיע לנו.

וכאשר אדם מתפלל מתוך הרגשה שמגיע לו כל מה שהוא מבקש, וכאילו ה' חייב לתת לו הכל, ויש לו טענות למה ה' לא נותן לו, אזי אדרבא הוא מרחיק מעצמו את הכלי, ובתפילה זו צריכים להרפות, ועל זה אמר רביז"ל "התבודדות שאינה ראויה מביאה לידי כעס" (ספר המידות).

וכל מה שהצדיקים פעלו בתפילתם היה לא מעצם התפילה, אלא בעיקר ע"י האמונה בה' שהיה להם בשעת תפילתם, ולכן פעלו ישועות. וכל יהודי שידע סוד זה, יוכל לפעול בעצמו ישועות גדולות למעלה מהטבע כגדולי הצדיקים, וכמו שיעיד כל יהודי שזוכה להיות קבוע קצת זמן בהתבודדות יום יום.

לפעמים אני רוצה להודות לה' על ישועות, אך יש לי בושה להודות לו על על דבר קטן כזה.

אם תלך בהרגשה זו, תוכל למחוק את כל הסידור ח"ו. כי גם בפסוקי דזמרה אתה משבח את ה' על דברים קטנים כביכול לעומת כל העולמות העליונים, ואיך אתה מעיז להודות לו על הגשם ועל ההרים לעומת האור אין סוף שלו בעצמו.

אך זהו החסד הגדול מאת ה', שהוא רוצה שנכיר אותו דווקא לפי כלי המושגים והדמיון שלנו. ולכן הוא כל כך בוחר בשירי זמרה שנזמר ונשבח אותו לפי מה שאנו מכירים אותו בעולם הזה, עננים, גשם, הרים וגבעות, חיות ובהמות וכו'. (עפ"י ליקו"מ סי' ט"ו, סי' ח' תנינא ועוד) ומשום כך, השי"ת רוצה שתודה לו בפרטיות דווקא על דברים קטנים ביותר שראית בהם ישועה, כי בהם אתה מתחבר אליו באמת מהמקום שלך, אפילו שיש לך דברים גדולים בהרבה להודות.

וזה האור שמתגלה בחנוכה, להודות דווקא על הרחבות קטנטנות שה' עושה עמנו, כך נזכה לצאת מחושך לאור.