במחשבה תחילה
כ״ג בניסן תשע״ט
ניסיון העבר משאיר בנו לעתים טעם מר. בין אם היו אלו הכשלונות שכאבו לנו, או סתם חוסר מימוש עצמי ותחושת עול ללא שום שייכות. רוצים להתחיל מחדש, והפצעים גם הם נפתחים מחדש, וכך שוקעים ביגון. איך יוצאים מזה? (משיבת נפש)
"וטוב שיאמר האדם בשעת התבודדות: היום אני מתחיל להתדבק בך! ויעשה בכל פעם התחלה, כי כל ההמשכות הולכים אחרי ההתחלות; וכמו שאומרים, שההתחלה היא כמו חצי דבר של כל המעשה" (ליקוטי עצות, התבודדות, אות יח).
ניסיון העבר משאיר בנו לעתים טעם מר. בין אם היו אלו הכשלונות שכאבו לנו, או סתם חוסר מימוש עצמי ותחושת עול ללא שום שייכות. רוצים להתחיל מחדש, והפצעים גם הם נפתחים מחדש, וכך שוקעים ביגון. איך יוצאים מזה?
בקטע שלפנינו מובא נתון שבעזרתו נוכל לעמוד יותר על מושג ההתחדשות. "כל ההמשכות הולכים אחרי ההתחלות; וכמו שאומרים, שההתחלה היא כמו חצי דבר של המעשה". במבט ראשון תמוה היכן נמצא הנימוק בכך לעובדה שיש להתחדש.
הגמרא במסכת יומא (דף כט ע"א) אומרת: "מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא"- לימוד דבר שנשתכח מחדש קשה יותר מלימוד דבר חדש שלעולם לא נלמד. הגמרא מביאה סימן לזכירת רעיון זה- "טינא בר טינא", ומבאר רש"י: "טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן, קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש". כל חומר שנלמד בעבר, גם אם שכחנו אותו לחלוטין, והדבר היחיד שאנו זוכרים כלפיו הוא שלמדנו אותו בעבר, הוא בבחינת טיט ישן, שקשה לבנות איתו עוד פעם דברים. השאלה שכל אחד שואל- איזה 'טיט ישן' בדיוק נמצא בדבר ששכחתי אותו כליל ולא נשאר שום זכר לו? התשובה- ה'טיט' הוא עצם העובדה שאנחנו יודעים שפעם הבינונו עניין זה. קשה לנו לקלוט את הדבר בגלל שאנחנו יודעים שקלטנו אותו. קשה לנו לבחון מחדש נושא שכבר שייכת בו תפיסה מסוימת בשכל שלנו. השכל שלנו רגיל לתפוס דברים פעם אחת, ובדרך -כלל הוא ידבק בתפיסה הראשונית שלו בדברים. בגלל זה הרושם הראשוני קובע לגבי הרבה דברים בחיינו, כי כל מה שקורה אחרי הפעם הראשונה תמיד נצטרף לתפיסה אותה קיבלנו בפעם הראשונה. על גביה נבנה הכל. השכל שלנו לא בנוי בצורה שכל פעם הוא בוחן את הכל מחדש, וזאת כדי לאפשר בנין בריא – אי אפשר להתקדם אם עוסקים כל הזמן בהתחלות חדשות. אמנם, חיסרון יש בכך, כשהרושם הראשוני מוטעה.
"כל ההמשכות הולכים אחרי ההתחלות". התפיסה הראשונית שלנו בכל דבר, ובמיוחד בעבודת ה', היא חשובה ביותר. על גביה נבנית כל ההמשכיות שלה. ההמשכיות בדרך כלל לא תוכל לפתוח לנו הבנות ותפיסות חדשות באותו דבר, כדברי הגמרא שהזכרנו. סתם כך, השכל דבק במה שהוא כבר תופס. כעת נבין מדוע זה נימוק להתחדשות התמידית- אם לא קיימנו בצורה מושלמת מצווה מסוימת, הרי שהיחס הראשוני שלנו כלפיה, וכלפי מה שהיא מחוללת בנו, יישאר לנצח. לא משנה כמה ננסה להתעלות- תמיד נחזור אל היסודות שכבר תקועים בשכל שלנו. קצת יותר, קצת יותר, אבל הרושם יישאר כשהיה. למי לא יצא להתפלל עוד פעם בגלל ששכח לומר 'יעלה ויבוא' או 'ותן ברכה' – מי לא מרגיש את הקושי הגדול בלכוון בתפילה השניה? 'מה, עוד פעם? הרי אמרתי את המלים הללו לפני דקות בודדות.'
איך באמת מתחדשים? רבי נתן כותב שהעצה לכך היא לזרוק את כל השכל שיש לנו באותו נושא. לשכוח מכל המסקנות שלנו, לשכוח מכל הטעם המר שנשאר לנו, ולהסתכל על מה שלפנינו כאילו מעולם לא הכרנו אותו. רק אם נתייחס אליו כדבר חדש, נוכל גם אנחנו להתחדש, ולבנות בסיס חדש, יפה יותר. גם אם ניכשל הפעם, נתחיל מחדש – אפילו כמה פעמים באותו יום, כפי שסיפר רבי נחמן על עצמו.
"…ואף אם יהיה כן כמה פעמים, דהינו שיהיה לו חס ושלום כמה וכמה נפילות מעבודתו יתברך, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש אפילו כמה וכמה פעמים, ובלא זה אי אפשר להיות איש כשר באמת ולהתקרב להשם יתברך באמת." (שיחות הר"ן, שיחה מח).
"וטוב שיאמר האדם בשעת התבודדות: היום אני מתחיל להתדבק בך!"…
גולשים צפו גם ב:

לקראת ההילולה
לקראת יום הילולת רבינו הקדוש, בח"י תשרי, בעוד פחות משבועיים הרי לפניכם חלק מסיפור מסכת ימי חייו נוראי ההוד של רבינו הקדוש, הנחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגה זיע"א, נין להבעל שם טוב…

רק בורא עולם ואתה
הקרבה המיוחדת לה אנו זוכים כעת, בחג הסוכות, משמשת גילוי דעת והצהרה ברורה: אבינו הרחום אוהב אותנו, אהבתו אינה מצטננת, איננה דועכת ואיננה מסתייגת, גם אחרי נפילות ומעידות קשות. ועם הידיעה הזו אנו צועדים לקראת…

הנצחון המכריע
הלימוד שצריך ללמוד מחג הסוכות, שמחת חג הסוכות, הקשר שבין ימי הדין לחג הסוכות - ומה צריך ללמוד מזה על מלחמת הקדושה בטומאה ומלחמתו של כל אחד ביצר הרע.

אור האושפיזין – האמונה
הקשר בין ימי חג סוכות לשבעת הרועים - שבעת האושפיזין - ועיקר עניינם שהוא האמונה בבורא עולם, והם המשפיעים עלינו את האמונה ובכוחה מקרבים אותנו לבורא עולם.

זמן לשמוח!
ה'פיתקאות' ובהן פסקי הדין שנחתמו ביום כיפור, עדיין לא נמסרו לשלוחים עד 'הושענא רבא'. בכוחנו עדיין להמתיק הכל, אם אכן נתאמץ לשמח את עצמנו ואת בני ביתנו בימי החג הקדושים, ולא ניתן לעצבות על שלל…