בלעדיך איני יכול
י״ד באב תשע״ט
מצד אחד – "אם אתה לא תרחם עליך, מי יחמול עליך", אבל מאידך, גם היכולת לרחם על עצמך נובעת מכוחו הגדול של הצדיק; "וכבר הודיע לך מרחוק עוצם רחמנותו, עד שבכוחו הגדול יש לך כח לרחם עליך".
"בלעדיך איני יכול"…
"כשהעולם אצל הצדיק, אז יש לו ממשלה. כי אלישע, פעם נכתב עליו 'איש האלקים' ופעם אלישע סתם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (זוהר בשלח מ"ד): 'כשהיו בני הנביאים אצלו, היה נקרא איש האלקים, וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם' ".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, קסו)
הצדיק גדול עד מאד, אך כוחו לפעול תלוי בנו. רק כשאנחנו אצלו, הוא נקרא 'איש האלקים', ורק אז יש לו את הכח לפעול מה שהוא צריך לפעול.
וכה אמר רבינו הקדוש לתלמידו: "אתה בלעדי אינך יכול לעשות – היינו [מסביר מוהרנ"ת את אשר אמר לו רבינו] שאיני יכול לעשות ולעסוק בעבודת השם בלעדי כוחו ועצותיו – אבל אני בלעדיך, גם כן איני יכול לעשות כלל. כלומר, לעשות לי טובה, כל זמן שלא אשתדל בעצמי לקבלה. כי מה שאני צריך לעשות, הוא בעצמו אינו יכול לעשות הכל בלעדי, אף על פי שבאמת הכל ממנו" (חיי מוהר"ן, של).
הצדיק דומה לבנאי מומחה, אשר בידו לבנות בניינים נפלאים ביותר, אך את חומרי הבניה מוטל עלינו לספק. וכך מוסר לנו מוהרנ"ת:
"שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו: 'מה לכם לחשוב מחשבות? אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד – ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים' (כלומר, שאנו צריכין רק לעסוק בעבודת ה' בפשיטות בתורה ובתפילה ומצוות – והוא עושה בזה מה שעושה); 'איר דארפט נאר צו טראגן שטיינער און וואפנע – און איך באווע דער פון בניינים'. ומשך הרבה תיבת 'בניינים', כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה" (חיי מוהר"ן, רצג).
וכשאנו אכן מביאים את האבנים ואת הסיד אל הצדיק, הוא מתקן בהם תיקונים, לא רק עבורנו, אלא עבור כל העולם כולו. כשאנו הולכים בדרכיו ומצייתים לדבריו, אנו מועילים בכך לכל העולם כולו. "כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר בפני העולם, תלויים בו כל העולמות, עליונים ותחתונים" (חיי מוהר"ן, שעד).
* * *
"בלעדיך איני יכול" – זועק אלינו רבינו. הוא מרחם על כל יהודי ויהודי, וחפץ לתקנו בתכלית השלימות, אך כדי לעורר את רחמיו של הצדיק – על האדם לרחם על עצמו.
"והבן היטב לטובת עצמך לנצח, שתזכה להמשיך עליך הרחמנות האמתי של המנהיג האמת, העוסק לרחם עליך באמת. אבל אתה צריך להמשיך עליך רחמנותו, כי אם אתה לא תרחם עליך, מי יחמול עליך?! וכבר הודיע לך מרחוק עוצם רחמנותו, עד שבכוחו הגדול יש לך כח לרחם עליך. והבן מאד מאד" (ליקוטי הלכות, נטילת ידים לסעודה ו, לז).
מצד אחד – "אם אתה לא תרחם עליך, מי יחמול עליך", אבל מאידך, גם היכולת לרחם על עצמך נובעת מכוחו הגדול של הצדיק; "וכבר הודיע לך מרחוק עוצם רחמנותו, עד שבכוחו הגדול יש לך כח לרחם עליך".
* * *
אפס כי הדבר תלוי עד כמה האדם מאמין בצדיק וסומך על כוחו, כפי שכותב מוהרנ"ת במקום אחר: "כל מי שסמוך יותר על כח הצדיק, שיש לו כח אמתי – כפי סמיכתו באמת, כן הצדיק סומך אותו ביותר!" (עלים לתרופה).
וכדרכו של מוהרנ"ת, הוא דואג לבל נשתמש עם ידיעה זו כדי ליפול ברוחנו כשנחשוב שאין אנו סומכים די על כחו של רבינו הקדוש ולכן אין אנו ראויים לעזרתו… "ואי אפשר לדבר בזה הרבה, כי יחזור ויתגבר חס ושלום חלישות הדעת וכו' כאשר תבין מעצמך. אך מעט אשר אני מדבר בזה הוא, מחמת שבחמלת ה' חסדו גבר עלינו, שאנו חוסים בכח אמתי אמיץ וחזק כזה עד אין קץ וחקר, על כן רמזתי לך למעלה שכל מה שמתחזקים ביותר לחסות בו ולחזק עצמו על ידי זה, יהיה איך שיהיה, על ידי זה בעצמו מגיע עליו הסיוע דלעילא יותר ויותר"…
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…