בכל לבבך – בשני יצריך

נסיונות ונסיונות ושוב נסיונות, כל היום הוא מוקף במלחמה קשה, לפעמים הוא נלחם ומנצח אך לבסוף נופל שוב. לבו מתמלא מרירות על עצמו: למה הוא כזה ביש מזל שנפל בחלקו להתנסות בכל פעם? למה לא שפר חלקו לחיות חיי השקט ובטח מבלי לחוש כל רגע בתבערת היצר?

בפרשתנו (פרשת חוקת) אנו לומדים על חומרת המדה הרעה של 'כפיות טובה'. מי שאינו מתבונן בטובה שעשו עמו ומכחיש זאת, נענש חלילה קשות. בני ישראל חטאו באמרם על המן שניתן להם מן השמים "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", ועל כך שולחו בהם הנחשים השרפים שנשכום והמיתו בהם עם רב. חז"ל (ע"ז ה.) מגלים לנו שזו היתה מדת כפיות טובה, והיא היתה המשך לכפיות הטובה של אדם הראשון שכפר בטובתו של מקום ואמר על האשה שנתן לו "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל", והיא שגם גרמה להם להיות כפויי טובה ולא להאמין בטובת ה' שיתן להם יראת שמים.

כפיות טובה היא מידה רעה ואיומה, שכאשר האדם מרגיל עצמו בה אפילו כלפי חברו היא מתפשטת והולכת עד שהיא גורמת לו לכפור בטובתו של הקב"ה, וכפי שחז"ל אומרים (משנת רבי אליעזר פ"ז): "אין לך קשה לפני הקדוש ברוך הוא יתר מכפיית הטובה. מפני מה ענש הכתוב ביותר לכפויי טובה, מפני שהוא כעניין כפירה בהקב"ה, האדם הזה הוא כופה טובתו של חבירו, למחר הוא כופה טובתו של קונו". עד כדי כך, שגם כלפי גוי אסור להיות כפוי טובה, וכפי שרבינו הקדוש כותב "אסור לאדם שיהיה כפוי טובה בין לישראל בין לגוי" (ספר המידות, תפלה ח"ב סב). וכל שכן כאשר הוא כופר בטובה שהקב"ה נתן לו בעצמו.

מוהרנ"ת מחדש שכל זוהמת הנחש, שורש כל החטאים והטומאות, היא אותה עזות מצח של כפיות טובה, כאשר האדם מקבל טובה מאת חברו והמקבל נעמד בעזות וכופר בטובה זו. וכה הם דבריו הנפלאים: "אמרו חז"ל, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, כי העזות הוא זוהמת הנחש רע לגמרי, בחינת פגם הקדושה, ששם עיקר החציפות והעזות. ובודאי לא נחשד ישראל שישקר ויעיז פניו, שהוא תוקף הזוהמא של השבעים אומות, ובפרט נגד בעל חובו שעשה לו טובה, והוא יעיז נגדו ויהיה כפוי טובה, שזהו פגם זוהמת הנחש שבא על ידי חטא עץ הדעת, בחינת 'האשה אשר נתתה עמדי', ואמרו חז"ל שהיה כפוי טובה, כי אז כפר בעיקר, בחינת כופר בכל, אבל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ועל כן הם בחזקת שאינם כפויי טובה ולא יעיזו פניהם לשקר לגמרי" (ליקוטי הלכות, טוען ונטען ה"א).

והדבר מפליא: האדם הרי נטרד מגן עדן והמשיך מיתה בעולם על ידי שהלך אחר עצת האשה, היא הביאה את הנסיון שלו, וכשהוא מתאונן שמה שנתנו לו אותה היא לו לרעה ולמכשול, הרי זה שורש כל הרעות והטומאות שבעולם… ללמדך שגם נסיון שניתן מן השמים היא מתנה עצומה וחסד חינם שניתן לו כדי להתעלות ולתקן ולזכות לחיי עולם, ומי שמתאונן על כך שנברא בו יצר הרע הינו בעצם כפוי טובה. ועל אף שעלינו להתפלל להינצל מהיצר בכל עת, אולם עצם בריאת היצר הינה טובה והארת פנים מופלאה שאסור להתאונן על כך.

הלא כה דברי רבינו הקדוש כאש בוערת כפי שהעתיקם מוהרנ"ת: "והיא מעלה גדולה כשיש עדיין יצר הרע לאדם, ואם אין יצר הרע לאדם אין עבודתו נחשבת כלל! ובשביל זה מניח השם יתברך את היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך, אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגרותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה מה שבתוקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע, כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו הוא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו, על כן כל מה שהוא מתפשט ביותר ויותר כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו" (לעקוטי עצות, התחזקות לז).

אסור לנו להיות כפויי טובה על מתנת היצר. כמובן שעלינו ללחום בו בכל כוחנו, אבל עצם מציאות הנסיונות וההתגברות של האש הרעה שלו היא מתנת שמים, כדי לזכות לשלמות המעלה על ידי זה. ובעצם זוהי הרי מצות התורה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" וחז"ל (ברכות פט.) דרשו: "בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע", מבאר זאת מוהרנ"ת (לקוטי הלכות, יין נסך ג'): "כי עיקר שלימות העבודה שיהפוך היצר הרע, דהיינו רתיחת הדמים, אל האהבה דקדושה", ומקור דבריו בזוהר הקדוש (פרשת תרומה, קסג.) [בתרגום ללשון הקודש]: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע, ואם תאמר, ביצר הרע איך אדם יכול לאהוב אותו, שהרי יצר הרע מקטרג שלא יקְרַב אדם לעבודת הקב"ה? אלא זוהי עבודת הקב"ה ביתר שאת, שכשהיצר הרע הזה נכנע והאדם הזה שובר אותו, זוהי אהבת הקב"ה, משום שיודע לקרב את אותו יצר הרע לעבודת הקב"ה. בא וראה, אם לא היה המקטרג הזה, לא היו יורשים הצדיקים את הגנזים העליונים הללו שעתידים לרשת בעולם הבא, ועל זה יש לצדיקים להחזיק לו טובה, שהרי בגללו יורשים כל אותן הטובות ועידונים ותשוקות לעולם הבא".

נאהב את הקב"ה ונשמח בו שנטע בנו נסיונות אלו, ונבין שהכל לקרב כדי שנלחום בהם וננחול חיי עולם, והיא שתתן בנו כח לעמוד בכל אלה ולזכות על ידם לתכלית הנצחית.