בך אתפאר

כ״ד בניסן תשע״ט

גם יהודי שנמצא בשפל המדרגה, נתון לכל רוח שתחלוף בו, ואינו משועבד לעצמו וגם לא לרבונו של עולם, אף על פי כן בפנימיות לבבו תמיד תימצא נקודת האמת, בה הוא פועל את הדברים לא מתוך שיקולים ורצונות פרטיים, אלא פשוט – בגלל שזו האמת. (משיבת נפש)

"צריך לדעת, שהשם יתברך מתפאר אפילו עם הקל שבקלים שבישראל אפילו פושעי ישראל, וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו. על כן אסור לאדם לייאש עצמו מהשם יתברך אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאד חס ושלום, כי עדין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדיין יכול לשוב לה'. והעיקר הוא על ידי אנשי אמת שהם יכולים למצוא גם הטוב וההתפארות שיש אפילו בהגרוע שבגרועים ולהשיב הכל להשם יתברך." (אות י"ג)

לפני הכל אנחנו צריכים ללמוד מהי תפארת. כתוב בתורה: "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך" (שמות ח), ומבאר רש"י:  "משתבח לומר אני גדול ממך, וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו". משה רבינו אומר לפרעה: נסה למצוא איזה דבר שבו תוכל להתפאר עלי, שהוא אינו באפשרות הביצוע שלי, וגם אותו אבקש בתפלה. תפארת היא דבר מעל לדבר שמדברים עליו. מי שמתפאר אומר בעצם: "אני גדול ממך", אבל לא במערכת של ביחס אל, אלא במערכת מעל. מי שמתפאר על אדם חבר, בעצם מוכיח לו שהוא חסר אונים, ושבידו השליטה המוחלטת.

כל יהודי, לא משנה היכן הוא עומד, תמיד יש לו בחינה מסוימת של השתעבדות, בלי טעם ודעת. גם מי שנמצא בשפל המדרגה, והוא נתון לכל רוח שתחלוף בו, ואין הוא משועבד לעצמו וגם לא לרבונו של עולם, אף על פי כן בפנימיות לבבו, תמיד תימצא נקודת האמת, בה הוא פועל את הדברים לא מתוך שיקולים ורצונות פרטיים, אלא פשוט – בגלל שזו האמת. לכל יהודי יש נקודת שייכות עם הקב"ה, ולא משנה כמה רחוק הוא. חז"ל אומרים שברגע שהנקודה הזאת תיעלם, באותו רגע הוא ימות. לכל אדם יש את המקום שהוא עוצר מלכת, מספיק לחשוב עם שכלו הפרטי וכל ענייניו שהוא עוסק בהם, ומשתעבד למקור עליון. ולמה סוף סוף הוא עושה זאת? הרי הרבה שיקולים יש לו בחיים, הרבה בחירות וכל מיני כיוונים, למה כאן דווקא מתבטלים כל הדברים מול נקודת האמת? אבל כשמה כן היא – אמת. אמת היא הדבר מצד עצמו, ללא שום הגבלה. במקום האמת לא שייכים טיעונים – זאת המציאות. כשיהודי משתעבד לקב"ה, הוא בעצם אומר – קידוש ה'. הוא אומר בזה שהשם יתברך הוא מעל כל המציאות, וכל מה שהוא אומר מחייב אותי, פשוט בגלל שאני עפר ואפר כלפיו. לא פחד של יראת העונש; פשוט מבינים שלא שייך בלי להתבטל לרצונו. ברגע שיהודי מתבטל לרצון ה' למרות תאוותיו, ולמרות שיש לו הרבה שיקולים פרטיים בשכלו, הקב"ה מתפאר בו. בזה הוא מגלה במציאות שהקב"ה הוא גבוה הרבה יותר מהמציאות, והוא לא "עוד" שיקול. הכל בעצם מוכנע תחתיו.

"צריך לדעת, שהשם יתברך מתפאר אפילו עם הקל שבקלים שבישראל אפילו פושעי ישראל"

כדי להראות ולגלות בעולם שהקב"ה מנהיג את הדברים מלמעלה, וכל הבריאה מתבטלת אליו, לא צריך להיות צדיק גמור. כל מעשה שלך שמבטא את זה, גורם להתפארות של הקב"ה בך. בזה הקב"ה כביכול מתרומם על כל המציאות – כי אתה מגלה את הדברים בתוך העולם. לכן דבר זה שייך גם לפושעי ישראל, כי גם בהם יש נקודות טובות, וכמו שאמרו חז"ל (עירובין יט ע"א): "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון".

"וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו."

כמו שאמרנו למעלה, ההתפארות באה מנקודת האמת שיש בכל יהודי. בכל יהודי יש נקודה כזאת, והיא תמיד נמצאת שם בלב, ולפעמים דרוש מצב קיצוני כדי לגלות אותה. על פי רוב, זה יהיה במוות על קידוש ה'. אפילו אם הוא לא הקפיד על דברים יסודיים, אם ישימו את החרב על צווארו הוא לא יחשוב פעמיים, ויקרא "שמע ישראל". כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, הקב"ה מתפאר בו. רבי נתן אומר שכל מי שיש בו את נקודת האמת, אי אפשר שלא יהיו בו נקודות טובות. לכן כל מי ששם ישראל עליו, כלומר שהוא לא כופר חס ושלום באמונה, עדיין ישנה התפארות של הקב"ה עמו, וההתפארות הזאת היא ענין פרטי אליו – מכל חלקי הבריאה עולים שבחיו של הקב"ה, ומכל אדם בישראל עולה חלק אחר. גם פושעי ישראל מגלים כל אחד את חלקם המיוחד להם, בכך שהשם יתברך הוא המלך- כולם משתעבדים אליו.

"על כן אסור לאדם לייאש עצמו מהשם יתברך אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאד חס ושלום, כי עדין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדיין יכול לשוב לה'"

יש מי שנקלע לייאוש מאד חמור, והוא חושב שכביכול לקב"ה אין שום תועלת ממנו. מה אני קשור לתוכנית של הקב"ה בקשר לעולם הזה, לתכלית אליה הוא מייעד את העולם אליה. ממה זה נובע? "אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאד" – רק הריסה מנת חלקו. לא שום בנין, ולא שום הכנה ביצירת דברים בעולם. למה לא להתייאש? "כי עדיין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו" – עדיין בבחינות המועטות שבהם מתגלה נקודת האמת שבך, הקב"ה מתפאר בכך, וממילא מחבב אותך. דוגמא לכך נמצאת בשאול, ששמואל התגלה אליו ואמר לו שלמחרת הוא ימות בקרב עם בניו, וכתוב ששאול מיהר לצאת לקרב ולקח את כל בניו עמו. "אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: באו וראו בריה שבראתי בעולמי בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו" (ויקרא רבה, פ' כו). בכל נקודה טובה שלך, שעומדת היא מעל הרצונות והקשיים שלך, ובה אתה אומר – יש גבול. יש דברים בהם אני לא נוגע. באותם הדברים, גם אם הוא מועטים, גם בהם הקב"ה אומר: ראו בריה שבראת בעולמי. עם כל הקשיים והייאוש, הם עדין חיילים שלי, עומדים ונלחמים ביצרם.

"והעיקר הוא על ידי אנשי אמת שהם יכולים למצוא גם הטוב וההתפארות שיש אפילו בהגרוע שבגרועים ולהשיב הכל להשם יתברך"

ומי יכול באמת למצוא את הטוב שעל פי רוב הוא חבוי באדם, כדי לגלות את הדברים בפועל בתוך המציאות – שהקב"ה אכן מעל הכל והבריאה נכפפת לרצונו? אנשי אמת. אנשי אמת הם אנשים שאין להם מצד עצמם שום הגבלה לטוב, ואין להם כל רצון פרטי שימנע את רצון ה'. הם עומדים מעל כל השיקולים וההתלבטויות של הבריות, והם גם יכולים להתבונן ולמצוא את הטוב שיש גם באדם הכי נמוך – כי הם יודעים שיש. הם ימצאו רק בגלל שהם יודעים שכך הוא. בזה שהם אנשי אמת, הם יודעים שיש נקודה מסוימת במציאות שעצמה כפופה לרצון ה', ולכן הם גם מוצאים את הטוב באחרים. הם לא חיים את החיים שלהם עם הרצונות שלהם, אלא חיים את המציאות – המציאות שכולה כפופה למלך מלכי המלכים. הם אלו שמגלים את הטוב הזה, והתגלות הטוב הזה היא שמביאה להתפארות הקב"ה בעם ישראל.

חזקו ואמצו, אחים שלי.

 

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support