אנו עומדים בימים הקדושים של חודש ניסן, ימים אשר עליהם קראו חז"ל "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", ובפרט בתחילת החודש אשר מובא בספרים ששנים עשר הימים הראשונים של החודש הם כנגד שנים עשר חודשי השנה הבאים עלינו לטובה, כל יום כנגד חודש אחד. נמצא שחודש זה משפיע על כל חודשי השנה. לכן בימים אלו חשוב לעסוק בהכנות לביעור החמץ מהבית הגשמי ומהבית הפנימי, הרוחני, כי על ידי זה נזכה לבער את החמץ הוא היצר הרע.

בימים אלו, בהם אנו עוסקים בניקיונות הגשמיים של החמץ, עלינו גם להתכונן להוצאת החמץ הרוחני, שהוא הפסולת הרוחנית, ולכוון בניקיונות הגשמיים שישפיעו עלינו גם להוציא את הפסולת הוא החמץ הרוחני.

כמו שיש בניקיונות הגשמיים חורים וסדקים שצריכים לחפש שם, כך צריכים לחפש גם בחורים והסדקים הרוחניים. את החיפוש עושים עם הנר, שהוא הנשמה שעליה נאמר "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן". דהיינו שיש דברים נסתרים לכל אדם שרק הוא ובוראו יודעים, שאותם צריכים לחפש היטב ולנקות כמו שמנקים את החמץ הגשמי, שלא יישאר אפילו כל שהוא מן החמץ.

חז"ל ממשילים את היצר הרע לחמץ, שאסור אפילו בכל שהוא. מוסבר בספרים הקדושים שהחמץ הוא הגאווה. הגאווה היא השורש הפורה לכל שאר המידות הרעות, והיא מחמיצה אותם, פירוש: לא רק שהיא עצמה חמץ, אלא היא גם 'מחמיצה' אותנו, כמו תפוח אחד רקוב בשק שמרקיב את כל השק, כך החמץ הרוחני, הוא תופח ומחמיץ אותנו; לכן, צריכים לחפש היטב את החמץ הנמצא בתוכנו, כי הוא לא רק רע לעצמו, אלא הוא גורם להחמצה כללית.

והחמץ הזה, הרוחני, דרך ביעורו הוא בעיקר על ידי התפילה, להצטער ולהתפלל שיתבטל החמץ שבו, דהיינו שיחזור בתשובה וייתקן את אשר עיוות, וכפי אשר היה עם הרה"ק בעל ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע, שהגיע לעיר אחת, והיה שם שוחט ירא שמים שהרה"ק ראה שסכין השחיטה לא כשרה ופסל את סכינו, היה לבעל התולדות צער גדול מכך, מפני שזו הייתה פרנסת השוחט ופרנסת משפחתו. מה עשה בעל התולדות התפלל והוריד דמעות כל הלילה על אותו שוחט שיכין סכינו כראוי, ולא יפסיד את פרנסתו, ואכן למחרת בבוקר הגיע השוחט והראה לו את הסכין שהכין אותו בצורה מהודרת.

נמצא, שמי שהוא בר דעת, ינצל את הימים האלו לא רק לעבודת הניקיון הגשמית אלא גם לניקיון הרוחני. דבר זה יכול להיעשות גם תוך כדי הניקיונות שמנקים את הבית בימים אלו. על ידי ניקוי החמץ הזה אפשר לזכות ליציאת מצרים פרטית לכל אחד ואחד.

כפי שכתב בספר אור המאיר "על דרך משל, אם תאוות לבו מושך אותו לקליפות והוא בורח ממנה כמלא עיניו, ואדרבא מתחיל לחשוב בפנימיות מחשבתו מאיזה מקום נמשכת ממידות הקדושים, כי לכולם יש להם מקום מוצא במידות העליונים, ומעלה אותם למקומה הרמתה ולשורשה הראשון, וזה נקרא בחינת יציאת מצרים, להיות שמוציא את עצמו ממיצר שלו, וגם מוציא ניצוצות קדושות שנתפזרו וממקום קדוש יהלכו עד לקליפות, מוציא כל זה במחשבתו הטהורה והתפשטות הדעת אל מקורם, ונמצא בחינת יציאת מצרים כזה ישנה בכל אדם ובכל שעה ורגע, לערך מחשבות האדם, כמו כן ישנה בחינת יציאת מצרים שלו" עכ"ל.

יהי רצון שנזכה בזכות ניקיונות החמץ הגשמיים והרוחניים ליציאת מצרים ולגאולה הכללית והפרטית.