יסוד המחלוקת בין שיעור החזון איש לשיעור רבי חיים נאה

בשולחן ערוך סימן תפ"ו בענין שיעור כזית, אנו למדים שיש אומרים שהיא כחצי ביצה ויש אומרים כשליש ביצה. והכריע המשנה ברורה (סק"א) דבדאורייתא יש להחמיר כשיעור חצי ביצה, ובדרבנן אפשר להקל בדיעבד כשליש ביצה. ולענין ברכות כתב, שאל יכניס עצמו לספק ברכות, ויאכל או כחצי ביצה או הרבה פחות משליש ביצה.

מידת הביצה

הנה נודע בשערים כי יש שתי שיעורים עיקריים כמה היא מידת ביצה, השיעור הקטן המכונה בפי העולם 'שיעור רבי חיים נאה' הוא 57.6 סמ"ק (ס'נטי מ'טר ק'וב, והיא, ריבוע של ס"מ על ס"מ). והשיעור הגדול המכונה 'שיעור חזון איש' הוא 100 סמ"ק. במאמר זה נסכם בקצרה על מה מבוססת מחלוקת זו, ומהו מנהג העולם.

המידות נקבעו לפי דעתו של רואה

כל מידות התורה ניתנו הלכה למשה מסיני, וניתנו השיעורים לפי מדידת 'האורך' על פי חישובי גודל 'אצבע' 'טפח' 'אמה', ולפי מדידת 'הנפח' על פי חישוב גודל ביצה או זית. וכתבו הגאונים שבדוקא תלתה התורה את המדות ב'אצבעות' או ב'פירות', ולא נקבע שיעור כללי לפי אורך של 'מטרים' או של 'סמ"ק', כי באמת אין הדבר תלוי אלא לפי האצבעות והפירות שיש בעולם, ואם ישתנו גודל האצבעות והפירות במשך הדורות ישתנו המידות, כי הדבר תלוי בדעתו של רואה.

כך כתב רב שרירא גאון בתשובה (מובא באשכול הל' חלה): "מר רב הילאי גאון פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו, אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים שלפניו ששיערו כן לפי דעתם עשו, ואם לאו שיערו אתם, ולפי דעתו של רואה יעשה אם חסר אם יותר".

וכך הביא החזון איש (סי' לט סק"ו) מתשובת הגאונים בזה הלשון: "לכך נתנה לנו התורה שיעור בביצים ובפירות, שדברי סופרים על הר סיני ניתנו, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שישראל עתידין להתפזר בין האומות ומשקלן ומדתן שהיו בימי משה אין נשמרין להן, ונשתנו כל אלו המדות שהן מזמן קרוב וכל שכן מדורות הראשונים שאין ידועים מדותיהם כלל, ולכן תלו חכמים השיעור בפירות ובביצים שהם קיימים בכל עת ואין משתנים, ושיעור הביצים והפירות תלו אותן בדעתו של רואה". ע"כ.

הסתירה בין מדות האורך לנפח

אחת המידות המרכזיות בתורה היא 'רביעית הלוג', ולפי שנשתכח במשך הדורות מהו שיעור 'לוג' באו חז"ל וקבעו למדוד את שיעור הלוג בשני אפשרויות: מדידה על ידי נפח של ביצים, ומדידה על פי אורך אצבעות. בגמרא עירובין (פג.) נאמר שיש ששה ביצים בלוג, וממילא אנו יודעים שרביעית הלוג היא נפח של ביצה ומחצה. ובגמרא פסחים (קט.) נאמר ששיעור רביעית הלוג הוא נפח של אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע.

הדין נותן שאם נמדוד את שני השיעורים, השיעור נפח של ביצה וחצי, והשיעור של האצבעות, התוצאה תהיה זהה, שהרי שניהם מכוונים לשיעור של רביעית. אבל כמה מגדולי האחרונים ניסו הדבר וראו שאין התוצאות דומות, והשיעור של האצבעות הוא כמעט כפול משיעור הביצים, על כן קבעו שמוכרחים לומר שהביצים נתקטנו במשך הדורות, (דלא מסתבר לומר שהאצבעות נתגדלו, כי החוש מעיד להיפך על חולשת וירידת הדורות). ויש להחמיר כפי השיעור הגדול של האצבעות.

דעת הגדולים שהביצים נתקטנו

זוהי שיטת הנודע ביהודה (צל"ח פסחים קטז:) החתם סופר (שו"ת או"ח סי' קכז) והבית אפרים (או"ח סי' קכז וקפא). וכך נתקבלה שיטה זו אצל הגר"א (מעשה רב סי' קה) הגר"ח מוואלז'ין (שערי רחמים סי' קסה) ורבי עקיבא איגר (שו"ת החדשות סי' לט) ששיערו שיעור חלה ומקוה כפי השיעור הגדול. וכתב החזון איש (שם סק"ה) שעל פיהם נהגו כל בני הגולה ונתפרסם בכל הספרים הבאים אחריהם שביצים שלנו קטנים הם וזו היא עיקר ההוראה.

והעיד החזון איש (שם) בשם הגאון רבי בן ציון ידלר ז"ל שהיה ממונה על תיקון עירובין בירושלים, שהגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל זקן ההוראה של ירושלים היה מקיל לשער פירצה של עשר אמות כשיעור הגדול, והיו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים על פי הוראת רבם באין מוחה ומערער, ומכאן הוכיח שגם מנהג רבני ירושלים היה כדעת הגדולים הנ"ל.

ממידות המטבעות מוכח שלא נתקטנו

מאידך, הגאון רבי חיים נאה האריך להוכיח בספרו 'שערי תורה' שהביצים לא נתקטנו, ועיקר יסודו בנוי על דברי הגאונים והראשונים שכתבו לשער מידות הביצים על פי מטבעות ה'זוז' וה'דרהם', וחקר המידות לפי זוזי בבל ודרהם הטורקי וראה שהיא זהה למשקל נפח הביצה של ימינו. וכתב שגם בדורות האחרונים היה נמשך המנהג לשער במידות הביצים של ימינו.

כך משמע גם מלשון המשנה ברורה (סי' רעא סי"ג בביה"ל ד"ה של רביעית) שמנהג העולם היה לשער כשיעור הקטן, אלא שלמעשה חשש להחמיר באיסור דאורייתא כשיעור הגדול (וכ"ה בסי' תפו סק"א). [אמנם כידוע יש בירושה את הגביע של החפץ חיים שהיה מקדש עליו גם לאחר הדפסת המשנה ברורה ואין בו כשיעור הגדול].

הדרהם הטורקי והמצרי

והנה החזון איש השיב על דברי רח"נ שיתכן כי בזמן הגאונים והראשונים היו מטבעות גדולים יותר, ואי אפשר לשער כיום במטבעות. אכן לפי הממצאים בימינו הוכח כי גם המטבעות שבזמן הראשונים והגאונים לא היו יותר גדולים, ובספר מידות ושיעורי תורה כתב, שאפילו הגר"ח נאה ז"ל ששיער בדרהם הטורקי הגדיל שיעורי הנפח בכ-13%, כי דרהם הטורקי משקלו 72 גרעיני שעורה, ואילו הדרהם המצרי שהיה בזמן הרמב"ם היה משקלו 64 גרעיני שעורה. ואם לדעת הגר"ח נאה שיעור נפח הביצה הוא 57.6 סמ"ק, המציאות הינה כי לפי הדרהם של הרמב"ם הוא50  סמ"ק.

וראיתי מי שכתב כי בעיר פומפיי שבאיטליה התפרץ הר געש בשנת ג' תתל"ט וכיסה את העיר באפר בצורה נדירה מאד ששימרה את כל העיר, ומדת הביצים שנשתמרו תואמת את זו של הביצים שבימינו (צויין באוצר הגאונים מסכת יום טוב עמ'61).

האנשים נתקטנו

בספר לב ים (עמו' סא) כתב שאפשר לומר שהאצבעות נתגדלו לעומת הדורות הראשונים, ובימיהם היה מידת האצבעות זהה למידת הביצים של ימינו. כי כפי הנראה האנשים שבדורות שעברו היו כולם נמוכים, שריונות הלוחמים שאנו מוצאים מזמן הראשונים הם קטנים כאילו היו עשויים לילדים, וכן מיטות ישנות שבזמנם אין אדם שבזמנינו יכול לישון בהם רק ילדים, גם בכיורות לרחיצת ידיים שמאותם זמנים אם אדם בזמנינו רוצה לרחוץ בהם צריך לכפוף עצמו מלא קומתו, וכן נראה מעצמות הישנות וכדו', ומגובה הפתחים והדלתות שבזמן הראשונים שגובהם בין 160 ס"מ ו 170ס"מ ונראה כאילו נבנה הכל לננסים.

הכרעת פוסקי זמנינו

למעשה הכרעת גדולי הדור האחרון דמעיקר הדין אנו נוקטים כשיעור רבי חיים נאה, אלא שבמצוה דאורייתא מחמירים לכתחילה כשיעור חזון איש. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ס) שאין להכחיש סתימת הטור ושו"ע שמשמע שלא נתקטנו השיעורים, ואין לומר בשום אופן שמימות סתימת השולחן ערוך עד היום נתקטנו הביצים, שזה דבר שהחוש ודעת תורה מכחיש. וכן מובא בשם הגרשז"א ז"ל (הלי"ש ח"ב עמו' צ) שעיקר ההוראה היא כמו שבירר הגר"ח נאה ז"ל בספריו וכן היה המנהג בירושלים מקדמת דנא.

כזית של ימינו

יש לדעת כי גם החזון איש לא החמיר רק בדבר שנקבע השיעור לפי אצבעות או לפי ביצים, כמו שיעור חלה ומקוה ורביעית. אבל בדבר שקבעו חז"ל השיעור לפי כזית, כמו כזית לענין ברכה אחרונה וכדו', דעתו שאפשר לשער כמו כזית בזמנינו, דבזה אנו הולכים כפי דעתו של רואה (ורק בדאורייתא החמיר לכתחילה לשיעור הגדול). וכן מובא בארחות רבינו (ח"א עמו' קעד וח"ב עמו' עה) בשם החזון איש שמעיקר הדין שיעור כזית הוא כגודל זית בינוני של היום. ומובא בשם האבני נזר ז"ל שסימן על אצבעו עד אחרי הציפורן מעט, ואמר 'בכשיעור זה יש כזית' (מדות ושיעורי תורה עמו' קי).