ביטול עצמי
ט״ז בסיון תשע״ט
אי אפשר להתייחס לתפילה כקבע, כדבר קבוע אותו צריך לעשות. התפילה היא לא עוד פעולה ביום, גם אם נתייחס אליה במלוא כובד הראש. היא "גרעין הזמן ופריו" כלשונו של ר' יהודה הלוי, הזמן שכל חיות האדם נמשכת ממנו. אם יתרכז האדם רק בבקשה, הוא לא יגיע לצורה של 'תחנונים'. (השתפכות הנפש)
ר' אליעזר אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי, ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים (ברכות כט ע"ב)
מיוחדת היא התפילה משאר המצוות במשמעות הכוונה שלה. משפט שגור בפי כמה ראשונים על התפילה הוא: "תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". לא מצינו משמעות כה גדולה לכוונה במצוות אחרות. הנשמה של התפילה היא הכוונה. מזה למדנו שמהות התפילה נמצאת דווקא בכוונתה, ולא רק באמירתה. ננסה לראות הפעם בעז"ה בתוך אחד ממאמרי חז"ל המובאים בהקדמה לספר 'השתפכות הנפש' מה משמעות הדברים אלינו כמו כן.
"ר' אליעזר אומר, העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים". מה פירוש המילה "קבע"? מפרש רש"י: "חוק קבוע". מי שמתייחס לתפילה כחוק קבוע שצריך לעבור אותו, תפילתו לא תהיה בצורה של תחנונים. לכאורה, דברים פשוטים. ומה, אם כן, בא ר' אליעזר ללמדנו?
בביאור דבריו נאמרו כמה דעות בגמרא, ששתים מהן נפסקו להלכה: "כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי [כמשא]", ו"כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים", ומפרש רש"י "שאינו יכול לכוון ליבו לשאול". עדיין לא התבאר מספיק חידושו של ר' אליעזר. הרמב"ם (הלכות תפילה, ה, טז) פוסק את הדעות הללו ומוסיף עליהן הסבר: "כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים, ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו. לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה ואחר כך יפטר". ברמב"ם נוסף ביאור על דברי הגמרא: התפילה נעשית כמשא אם לא יושבים מעט לפניה ולאחריה.
שתי שאלות יש לשאול על דברי הרמב"ם: מדוע תפילה בכוונה מצריכה להמתין אחריה? מילא לפני התפילה אפשר לשבת ולהתרכז לקראת התפילה, אבל מדוע צריך להמתין גם אחריה? ושאלה נוספת על תחילת דבריו: "כיצד היא הכוונה, שיפנה את לבו מכל המחשבות". אם היו שואלים אותנו מהי כוונה, היינו עונים: כוונה. צריך פשוט להתכוון למה שאומרים באמת. אבל הרמב"ם כותב אחרת: "שיפנה את לבו מכל המחשבות". כשאנחנו מתכוונים למשהו ברצינות, הוא לא בהכרח מצריך שנוציא את כל מחשבות הלב. אפשר לכוון ברצינות, ויחד עם זאת להשאיר את הלב תפוס בעוד מחשבות. כאן, אומר הרמב"ם, כוונה כזו לא תספיק. מדוע?
* * *
"בשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך, ואז צריך לבטל את עצמו מכל וכל" (ליקוטי עצות תפילה, נד). בתפילה האדם לא יכול לבקש על בסיס מה שכבר קיים, לקבל עוד תוספת. כדי להתפלל באמת, צריך לבטל גם את מה שיש. לפני התפילה אנו אומרים: "מה אנו, מה חיינו, מה כוחנו, מה גבורתנו". כל השאלות הללו מובילות אותנו למסקנה של התפילה: אם נרצה להתקיים לבד מצד עצמנו, השאלה תהיה "מה" – מה אנחנו אחרי הכל. אין לנו כוח עצמי, אנחנו לא יצרנו את עצמנו. תמיד בנינו על מה שכבר קיים, וגם זה, פעמים רבות בדרך ניסית, ואף מה שקיים הגיע בצורה לא טבעית. אין "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כט). ניתן לטעות שאנחנו 'עושים' את עצמנו, והכול טמון בידינו. האם יש לנו מקור כוח בתוכנו שעליו אנחנו בונים את כל אישיותנו ומצבנו? התשובה היא שלא. "ה' צ-באות עמנו, משגב לנו אלקי יעקב סלה". ה' עמנו, הוא המשגב שלנו. "הא-ל ישועתנו סלה" (תהילים סח) – הוא המושיע – המעניק לנו ישע וקיום. בענין זה כותב המבי"ט (בית אלקים, שער התפילה ב): "כי לא היתה תכלית התפילה כדי שיענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לא-ל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך". אין כאן מליצה. העשיר הגדול ביותר בעולם יכול וצריך להגיע לתחושה שהוא חסר מכל וכל. כל הבנינים העצומים שהוא בנה, צריכים יסוד בסיסי אחד, אותו הוא לא יכול ליצור בעצמו. כך שאחרי הכל, גם הוא חסר מכל וכל.
כוונת התפילה לא יכולה להצטמצם רק בבקשה לכשעצמה בכוונה. בכוונה כזאת לא נביע את עומק הבקשה שלנו, עד היכן היא מגיעה. היא מגיעה עד הבסיס הכי קיומי של חיינו. אם לא נבטל את כל מחשבות הלב, נחוש את עצמנו כמציאות לכשעצמה המבקשת תוספת. על ידי הביטול נגיע לכוונה האמיתית: שאין למחשבות שלנו קיום משל עצמן. הן כולן תלויות בבסיס של הכל – שעלי לקבל את ישעי מה', "ה' אורי וישעי" (תהילים כז, א).
היה אפשר לחשוב שאפשר להתייחס לתפילה כמשא. לא כמשא שחשוב לטורח על האדם והוא רוצה לנערו ממנו, אלא כמשא אמיתי שצריך לישא, זאת עוד פעולה שצריך לעשות. צריך לבקש, צריך להתייחס ברצינות לתפילה. אבל אני מכניס את עצמי לתפילה לאותו רגע של התפילה, ואחרי התפילה כבר נמצא לכשעצמי. זאת המשמעות של "חוק קבוע": אחת מהמטלות שהאדם צריך לעשות, אבל אין מטרה בעצם עשייתן. היה משא, ועכשיו הורדתי אותו. לכן צריך לחכות גם אחרי התפילה, כדי לבטא את ההפך. תשומת לב לפעולה לבדה לא מספיקה. גם אחרי שאני מתפלל, אני צריך לדעת שאני נשאר בעצמיותי במצב של התפילה. אני אמנם לא ממשיך לבקש בפועל, אבל המצב של התפילה ממשיך להתקיים. צריך פשוט לחכות, להפנים שהמשמעות שהתפילה אומרת נכונה לכל רגע בחיי. בבחינה הזו יכול אדם לקיים את דברי ר' יוחנן: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" (ברכות דף כא). אי אפשר להתפלל כל היום, אך הלוואי והיה חי את התפילה כל היום, ויחיה את מה שהתפילה אומרת – ההכרה שהוא חסר מכל וכל, ושרק ה' יכול למלא את חסרונו (פירוש זה לדברי ר' יוחנן נאמר על ידי רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל).
למסקנת הדברים, אם כן, ר' אליעזר בא ללמד שאי אפשר להתייחס לתפילה כקבע, כדבר קבוע אותו צריך לעשות. התפילה היא לא עוד פעולה ביום, גם אם נתייחס אליה במלוא כובד הראש. היא "גרעין הזמן ופריו" כלשונו של ר' יהודה הלוי, הזמן שכל חיות האדם נמשכת ממנו. אם יתרכז האדם רק בבקשה, הוא לא יגיע לצורה של 'תחנונים'.
במשנה באבות (ב, יג) מובאת אמרה זו בשם ר' שמעון, עם תוספת: "רבי שמעון אומר… וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שנאמר "כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". כיצד מבואר בפסוק זה ענין התפילה בתחנונים? מפרש רבינו יונה שם: "כי כל אדם צריך רחמים". בפסוק רואים שהדרך היחידה להתקיים, היא על ידי רחמי ה'. כל אדם צריך רחמים; מציאות האדם היא מבקשת ישע מצד עצמה. ההתעוררות לתפילה לא מתבקשת ממקומות רחוקים, אלא מהתבוננות הבאה מהאדם המתבונן על עצמו: כל אדם צריך רחמים.
גולשים צפו גם ב:

חורף
ההמתנה מבררת מהי מידת הרצינות וחוזק הרצון של הממתין. אם רצונו חלש, תשבור אותו ההמתנה והוא ידחה לחוץ. ואם רצונו חזק ואמיתי, תסייע לו ההמתנה בהגבירה את הרצון הזה. ורצון גדול יותר יבנה כלי חזק…

האמן בכוחות עצמך
מכשול גדול על דרך השלימות הוא חיסרון האמונה בכוח עצמו, מכשול זה מביא בגילויים הראשונים בצעדים הראשונים של האדם המתחנך בעבודת ה', לידי רפיון כוח ורפיון רוח, חוסר שמחה ועייפות, אם אין האדם מסיר מכשול…

אל תתייאש!
כשרבינו אמר "געוואלד, אל תתייאש!", "ומשך מאוד תיבת "געוואלד", היו אצלו גם גדולי תלמידיו. וכי להם צריך רבינו לצעוק שלא יתייאשו? אותם צריך רבינו ללמד התחזקות מהי? גם עליהם צריך לעמוד ולדאוג שלא יתייאשו? –…

התעוררות או התחזקות?
שתי הארות מאיר הצדיק בעולם: התעוררות והתחזקות, ואת שתי הדרכים אנו זקוקים לקבל ממנו. לפעמים אנו צריכים לשמוע דיבורי התעוררות, שיעוררו אותנו לבלי לשקוט על השמרים, וידחפו אותנו להתקדם ולהתעלות בעבודת ה'; ולפעמים אנו זקוקים…

צוואתו של רבי נתן מברסלב
ואמר בזה הלשון: נו, כשעזרא הסופר הולך לו, וטרף-פסול מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טרף-פסול... אך אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את…

תפילת נשים
לקט שיחות וסיפורים מתורת רבינו הקדוש ותלמידיו הקדושים זיע"א, והפעם: על כוחה הגדול של תפילת נשים לפני ה' יתברך, שיכולה לבטל כל גזירה; על חשיבותה אצל השי"ת על פי דברי רבינו ז"ל; על רבי שמעון…

איך זוכים להתחדש?
מי שרוצה גם הוא לזכות ל"תמימות ופשיטות", חייב גם הוא לשקוד על דלתי ישיבת הצדיק האמת שילמדהו דרכי התמימות והפשיטות, אשר על ידם יוכל להתחדש תמיד ולהיות 'בן זקונים' אמיתי, המוסיף קדושה ודעת בכל יום.

אין יום שאין בו טוב
הבעיה העיקרית של ה'גדר' שבכל יום ההרגשה שהיא נותנת לאדם היא, כאילו אין אפשרות באותו יום לעבוד את ה'... "שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום, כאילו אינו מימי חייו, כאילו היום אי אפשר להתקרב…

הכל חדש!
האמונה שהעולם מתחדש תמיד, מעניקה לכל אחד תקווה מלאה להשתנות בכל עת, כי אין שום קביעות לרע, וההרגשה שהמצב חייב להמשך כך – כוזבת לגמרי. בכל יום מתחדשת הבריאה, ועמה מתחדשים חסדים חדשים שעומדים הכן…

לקראת הילולת רבי נתן
לקראת יום הילולת גאון עוזנו מהרנ"ת זיע"א ביום עשרה בטבת מציגה הוצאת 'משך הנחל' הוצאה מיוחדת של השיחות העוסקות בהסתלקותו ו'מכתב הסתלקות מוהרנ"ת' המובאים בספרי "שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ" – מאוצרותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק…

מיוחד: לקראת הילולת רבי נתן מברסלב
מיוחד: לקראת יום עשרה בטבת הקרב ובא, ליקטנו לכם לקט נפלא על גאון עוזינו, מורינו רבי נתן מברסלב זיע"א. תולדות חייו, מאמרים וניגונים.

חינוך הילדים – מכתבי רבי נתן
לרגל יום הילולת מוהרנ"ת: דברי חיזוק והתעוררות אשר כתב מוהרנ"ת לבניו הקטנים, מלוקטים מתוך ספר מכתביו "עלים לתרופה". במכתבים אלו ניתן לראות האיך חינך מוהרנ"ת את בניו הצעירים, שאף להם הזכיר בכל עת את התכלית…

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.