ימים ארוכים עמלנו לנקות את הבית, לגרש כל משהו חמץ; להשמיד כל זכר לחמץ מביתינו. כל פינה בבית, החורים הסדקים וכמעט כל מקום, אף כזה שאין יד אדם מגעת שם, זכו לטיפול וניקוי יסודי מאין כמותו, על מנת שנזכה להגיע לפסח נקיים מכל חמץ, כשאין בנו אפילו "משהו".

ימים ארוכים אנו עמלים, מדקדקים בכל דקדוק, מקפידים על כל משהו, עומדים על קוצו של יוד כשמטרה אחת עומדת בראש מעיינינו: להגיע לפסח כשבתינו נקיים, כשכל ארבע אמות שברשותינו יהיו כאילו לא ראו משהו חמץ מעולם.

וכך, כבר אחרי פורים, מתחיל כל עם ישראל לעמול ולטרוח על קיום מצוות ה', אינם מסתפקים בהלכה, אלא מוסיפים מעבר לה, על מנת לבער כל מה שטעון ביעור ויותר מכך.

ואם בבית הגשמי אנו מקפידים כך, מוסיפים כהנה וכהנה על ההלכה ה'פשוטה', בבית פנימה, בנו עצמינו, על אחת כמה וכמה מוטלת עלינו החובה להתנקות ולהזדכך מכל פירור של חמץ; מכל 'משהו' חיצוני. על אחת כמה וכמה צריכים אנו להסתער על כל פינה, לטהר אף את החורים והסדקים מכל רע, מהסתרה ומה"טבע", להאיר אור ההשגחה התמידית, הפלאית, הגלויה, בעולם – ולהאיר את חשכת הלילה, חשכת התאוות והמידות הרעות.

"כי עיקר בדיקת החמץ וביעורו הוא בחינת ביעור בחינת הטבע מהעולם, שהוא בחינת חמץ כנ"ל. וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת בטול החושך והלילה, שהם בחינת תוקף הגלויות הנמשך מבחינת חכמת הטבע, כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם אזי אין שום חושך כלל, כי עיקר האור הוא השם יתברך כביכול, ואזי לילה כיום יאיר, כמו שכתוב "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה", כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב "והיה לעת ערב יהיה אור", כמו שאנו מבקשים (בהגדה של פסח), "תאיר כאור יום חשכת לילה". כי עיקר החושך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עיקר החושך. ואמונת ההשגחה זה עיקר האור וכנ"ל, ועל-כן הלילה של בדיקת החמץ ביטול הטבע, קרא התנא אור לישנא מעליא ע"ש ביטול הטבע שהוא בחינת החמץ שבודקין באותו הלילה, שעל-ידי זה הלילה בבחינת אור" (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים שחרית ב).

בשולי הדברים: אחר שהתרוצצנו ועמלנו להשיג את צרכי הפסח, אחר שרצנו מ"שפע שוק", ל"אלף", ל"צרכנית ברסלב", מן הראוי להזכיר לעצמינו את אמרת קדשו של גאון עוזינו מוהרנ"ת זיע"א, שכאשר בא אליו פעם לפני פסח אחד ממקורביו ושאלו באנחה "מהיכן יהיה לנו להוצאות הפסח?" השיב לו: אויף פסח וועט זיין, אבער וואו נעמט-מען דעם פסח אליין" [=להוצאות הפסח יהיה, אולם ההיכן לוקחים את הפסח עצמו…].

"אויף פסח וועט זיין". אם הקב"ה ציווה עלינו לאכול מצות, לשתות ארבע כוסות ולקיים "שולחן עורך", הוא גם ישלח לנו את הוצאות החג. "אבער וואו נעמט-מען דעם פסח אליין?" כי כאן שוב אין מספיק, כביכול, שהקב"ה רוצה שנעשה רצונו; כאן שוב אין הדבר תלוי בו, כביכול, כי נמסרה לנו הבחירה, וכפי עוצם וחוזק רצונותינו, כן נזכה שיאיר בנו אור הפסח, אור הדעת.

יהי רצון שנזכה.