בדרך ספרתי מעשה…

י״ח בטבת תשע״ז

ביאורים, חידושים והארות ב"סיפורי מעשיות" שנכתבו על ידי אחד מאנ"ש ופורסמו בבטאון "ברסלב" במשך הזמן. (סיפורי מעשיות)

סוד השכינה בגלות

"בואו ונחזיק טובה לרמאים…" שאלמלא הם לא זכינו לפירושו של מוהרנ"ת על מעשה מאבידת בת מלך.

וכלשון מוהרנ"ת עצמו בהקדמה לסיפורי מעשיות: "בהיותנו עוסקים בהדפסת המעשיות בראשונה שמוע שמענו קול שאון באומרם, כי לא נכון להדפיס סיפורי מעשיות כאלה, ולכפול דבריהם אך למותר וכו' על כל זה אמרתי להעיר עוד איזה הערות להיכן מרמזים המעשיות לפי דעתי הקלושה והרוצה להוסיף יוסיף". וכאן בא פירוש מפורט על מעשה א' מאבידת בת-מלך. נשתמש איפה בהרשאתו של מוהרנ"ת לכל הרוצה להוסיף, ונצא בעקבות ההקדמות שהניח לנו.

כלל המעשה, אומר מוהרנ"ת, סובב על "סוד השכינה בגלות, כי גלות השכינה התחיל קודם בריאת העולם בסוד שבירת הכלים וכו'"… עם זאת מוסיף מוהרנ"ת: "מעשה זו היא בכל אדם ובכל זמן כי גם בכל אדם בפרטות עובר עליו כמעט כל מעשה זו כולה, כי כל אחד מישראל צריך לעסוק בתיקון זה, להעלות השכינה מהגלות לאוקמא שכינתא מעפרא וכו'… נמצא שכל אחד מישראל הוא עוסק לחפש ולבקש את הבת-מלך להשיבה אל אביה, שתשוב אל אביה כנעוריה וכו'…" (שם)

רבי אברהם ב"ר נחמן בביאור הליקוטים (תורה ס') פוסע בעקבות מוהרנ"ת, מרחיב ומעמיק כדרכו ומוסיף כי הבת-מלך "היא השכינה היא בחי' מלכות, כי היא לבד מלכות שבמלכות. ואע"פ שעיקר התיקון והפגם תלוים ועומדים ביחידי הדורות נמצא בכ"ז מענין הזה גם בכל איש ואשה (כי היא אבידתו שמחזר אחריה כמובן בהמעשה)" (שם, י"ד).

אחר הודיעו אותנו את כל זאת, נוכל אולי בעזרת שאר ספרי רבינו הק', להבין איזה רמז במילות הפתיחה לסיפור:

אבידת השכינה

"בדרך סיפרתי מעשה"… הבה נביט ונראה כיצד אל תוך שלש מלים אלו יצק רבינו הק' את כל פנימיות תוכן המעשה המסופר לאחר מכן;

בליקמ"ת פ"ז מביא רבינו כי בנין ספירת המלכות, שממנה תוצאות האמונה, הוא ע"י רכ"ד אורות כמנין דרך, בבחי' "הנותן בים דרך". ואותם רכ"ד אורות, אומר רבינו בתורה ו', נמשכים ומאירים ע"י התחזקותנו והליכתנו בדרכי התשובה, הן ברצוא והן בשוב, הן בעייל והן בנפיק, הן בעליה והן בירידה, וזה על ידי שמות הקודש: סגול דקס"א, המחיה את הנוסקים לשחקים ומאיר בהם את הידיעה כי "אם אסק שמים שם אתה" – וע"י חיריק דס"ג המחיה את כל הנסוגים והיורדים ומחזקם כי ה' עמם כי מלא כל הארץ כבודו. ושניהם ביחד (קס"א+ס"ג) עולים כמנין דרך וכמנין  פעמיים בקי כנגד שני סוגי הבקיאות הנצרכים לרוצה לילך בדרך ה': בקיאות ברצוא ובקיאות בשוב כנ"ל.

עוד אומר רבנו שם בתורה פ"ז שכוונות אלו, שהן כוונות אלול, הן תיקון לפגם הברית: "ועיקר פגם הברית הוא בבחי' דרך הזה, כי צריך להאיר בחינת הרכ"ד אורות בבחינת ים בחי' אמונה והוא נטה מזה ופגם בבחי' דרך בבחי': "כי השחית כל בשר את דרכו". כי אשה נקראת דרך כמובא בדרז"ל … והכלל שעיקר הפגם בבחי' דרך, שלא האיר הדרך בים, ולפעמים, מחמת זה הפגם, יוכל לאבוד את זיווגו (אבדת בת המלך – המעתיק). כי מאחר שנטה מזיווגו, קשה לו למצוא את זיווגו ואפילו אם ימצא את זיווגו תהיה לו מנגדת ולא תהיה נוטה אחר רצונו, מחמת שנטה ממנה ולא האיר בה ומזה נתהווה שיש לה רצון אחר כנגדו".

מסיכום הדברים עולה כי אבידת הבת-מלך היא אבידת השכינה, היא אבידת והעלמת בחי' המלכות אמונה של כל אחד ואחד שהיא בחי' האשה. והאבידה הזאת נגרמת ע"י החטאים והעוונות שכלולים בפגם הברית שהוא עיקרא דיצרא בישא. והתיקון, דהיינו מציאת הבת-מלך והאמונה, הוא ע"י שמאיר בה את הרכ"ד האורות – הדרך.

ודר"ך זו, בפשיטות י"ל כי היא עצות נכונות וישרות המורות דרך כיצד לצאת ממקום שנפל, בעיקר  ע"י פגם הברית. "כי פגם הברית הוא, כי הוא היה צריך להשפיע בקדושה למקום שצריך להשפיע, והוא סילק ההשפעה משם והמשיכה למקום אחר" (ליקו"מ רס"ד).

ועיקר ההשפעה שצריך האיש להשפיע בקדושה לבחי' האשה – לאמונתו הוא בחי' עצות שהן בחי' דרך ישרה כנ"ל "כי העצות הוא בחי' נישואין וזיווג וכו', כמ"ש "הנחש השיאני" לשון נישואין כי הכליות יועצות והכליות הן כלי ההולדה וכו' " (ליקו"מ תורה ז').

כי עיקר בנין האמונה תלוי בעצות, כי "עצות הצדיקים הן אמת וע"י אמת באים לאמונה כי אמונה איתקריאת כד אתחבר בה אמת". (שם)

וכן בליקומ"ת תורה ה': "העיקר הוא האמונה וכו' ותיקונה הוא שצריכין לחתור ולמצוא המים, שמשם גדלה האמונה ואלו המים הם בחינת עצות שמשם גדלה האמונה, בבחינת: "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן"; שעל ידי העצות גדלה האמונה".

(וא"ת כי מלשון הגמרא (ב"מ נ"ט) משמע איפכא "איתתך גוצא גחון ולחיש לה" ופירש"י" "שמע עצתה" וגם מגוף המעשה עצמו קשיא כי בת המלך היא זו שהאירה בשני למלכות את הדרך ויעצה לו עצות כיצד לחלצה ממיצר, וזה לכאורה לא כמו שהבאנו שבת המלך היא זו שמקבלת את הדרך – העצות. י"ל כי הא בהא תליא. היינו האמונה והעצות תלוין זה בזה וככל שזוכה האדם להתקרב לצדיק ולקבל ממנו דעת אמיתית ועצות נכונות שהן בחי' אמת כך מתחזקת אמונתו וכן להיפך, ככל שנבנית אמונתו ולבו ומוחו דבקים בה' יותר, כן נובעות כליותיו עצות ומחשבותיו הטרודות בטרדא דמצוה כיצד להתקרב אל ה' יותר ויותר, דולות רעיונות ועצות להתחזקות.

וזה בחי' "ותלכנה שתיהן יחדיו", כמובא בכתבי האריז"ל ובליקו"ה במקומות לרב (בפרט במקומות העוסקים בעניני יוה"כ) שזה מרמז על הקשר בין הבינה, מקור הכח להבין דבר מתוך דבר ושורש העצות, לבין המלכות – אמונה)

כי כל עבודת האדם הוא לגדל את אמונתו ועי"ז לגלות את מלכות ה' "כי באמת עיקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו אין עוד ממש דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם כלל רק הוא ית' לבדו כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין עוד ממש כי אין שום דבר מצא בעולם כלל כלל לא רק הוא לבדו ית' כי הכל הכל וכולא כלא קמיא כלה ממש וכו' – – – " (הלכות שכ"מ ב')

וכל העובר על האדם, ירידותיו ועליותיו, כולם בבחי' האמונה ודייקא ע"י שעובר עליו מה שעובר והוא מחפש עצות כיצד להתחזק – נתקנת האמונה

וע"כ את כל חכמתו, תחבולותיו ועצותיו, מחויב האדם לקדש ולייחד רק למטרה אחת – לחזק ולהגדיל את אמונתו, לגלות עי"ז את מלכות ה' – למצוא את בת המלך.

ועצות אלו שהן אבני הבנין של האמונה והן כלי החיפוש אחר הבת-מלך האבודה, הן הן רכ"ד האורות ההכרחיות לבנין המלכות, כי רכ"ד האורות כלולים, כאמור, משני סוגי הבקיאות, ברצוא ובשוב בעליה ובירידה שבהם כלולים כל העצות. כי בקיאות – פירושה הפשוט הוא – ידיעה מקיפה וכוללת של כל סוגי המצבים ומיומנות מושלמת בדרך ההתקרבות לה' מכל מצב שהוא, יהיה אשר יהיה, בעליה או בירידה, ששום מצב בעולם לא יוכל לגרום לו התרחקות, אלא להיפך, כל מצב יהפך על ידו לקרש קפיצה והתרוממות למדרגה גבוהה יותר באמונה. זה בפשיטות פירוש המושג בקיאות ברצוא ושוב.

ולבקיאות זו, שרק על ידה אפשר לבוא לאמונה, צריך את כל העצות שבעולם, כי צריך לידע איך לחשוב ולהתנהג בזמן ירידה כזו ואיך להתחזק בזמן ירידה זו, בעת שהעצבות גוברת, או ים התאוות מאיים להציפו, בזמן שהבע"ד מתגרה בו להכשילו, ולאחר שח"ו נכשל ל"ע ר"ל. וכן בעליה איך להתגבר על ההתפארות העולה על לבו ולידע שאינו יודע כלום, ועדיין לא התחיל כלל בעבודת ה' וכן הלאה באין ספור מצבים המשתנים מיום ליום ואפילו מרגע לרגע לכל אדם ואדם בכל מקום ובכל עת.

וכשזוכים להיות בקי כ"כ אז בוודאי אפשר ללכת בדרכי התשובה ואז ימין ה' (עם המילוי גי' דרך)פשוטה (גי' סגול דקס"א וחיריק דס"ג) לקבל תשובתו.

הכלל, שעיקר הוא האמונה ועיקר אבדתו של האדם שמאבד ע"י החטאים היא אבדת האמונה ומציאתה – ע"י עצות הצדיקים שהם כלולים ברכ"ד אורות שאותם צריכים להאיר באמונה: לתת בים דרך.

והאדם, בחטאיו מהפך את דרכו, ואת אורות התשובה הנפלאים, הכלולים ברכ"ד, מערבב ומבלבל ואז במקום לתת בים דרך לדעת את העצה הנכונה בכל רגע כיצד להתקרב לה' בכל מצב כנ"ל הוא טובע בים של עצות מוטעות הטורדות אותו משני עולמות. כי היצה"ר מתלבש במצוות ויועץ לו  עצות, והופך לו את שני סוגי הבקיאות מהיפך להיפך ואז בזמן הירידה כשמוחו בקטנות וחשכות, בעת שהוא צמא לחיזוקים וניחומים וזקוק לבקיאות הנמשכת משם ס"ג ומחזקת את כל הנופלים, אז יועץ לו הבע"ד והופך לו את הדברים וממשיך לו את הבקיאות הנצרכת לעליה, ולפתע הוא מתמלא ב"כיסופים וערגה" למדרגות עליונות וכיון שעתה הוא חסר כל יכולת כי הוא בתכלית הקטנות, ליבו נשבר בקרבו ובמקום להתחזק הוא נופל לעצבות ויאוש, ו"הוא סובר שלבו מיעצו ואינו יודע שהבע"ד מפתה אותו" (מעשה מחיגר).

ולהיפך בעת שהוא בעליה ובמוחין דגדלות וכל כשרונותיו וכוחותיו במלואם שאז כאמור הוא צריך לבקיאות גדולה כיצד להנצל מהרהורי הגדלות ולידע שעדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל ולהמשיך על עצמו כיסופים וערגה למדרגות גבוהות יותר, או אז מיעצו הבע"ד עצות הנמשכות מהבקיאות של זמן הירידה. "מחזקו" מקררו ונוסך בו רפיון כאילו מחזקו בנקודות טובות וגורם לו שלא יכסוף להתאמץ ולעלות עוד.

וכמ"ש מוהרנ"ת לפני "שבועות הגדול" לאחד מתלמידיו שמצאו טרוד ומודאג: "איך לא אדאג הלא אם אומר התעוררות וישמע אדם הצריך חיזוק אני מוריד לו את הראש ואם אומר התחזקות למי שצריך התעוררות אני מקרר אותו".

והוא ממש כמשל הטובע בים, ים החכמה והעצות. כי מימי העצות, מים עמוקים עצה בלב איש, מתערבבים במוחו עם מים הזידונים מי אפסים רדודים ומטביעים אותו.

ובים הזה, אומר רבינו, צריך לתת דרך "שהוא בחי' הבדלה בין מים למים שעי"ז נעשה דרך בים, שזה עיקר בריאת העולם, וזה בחי' יהי רקיע בתוך המים ויהיה מבדיל בין מים למים שזה בחי' סוד תמונת האל"ף כי מים עליונים הם בחי' יו"ד עליונה שעל גג האלף ומים תחתונים הם בחי' יו"ד התחתונה שתחת גג האלף ורקיע המבדיל בין מים למים הוא בחי' הוא"ו שבתוך האל"ף כידוע". (ליקו"ה קרה"ת ג')

ולסיכום – בסיפור זה מכנה רבינו הק' את עבודתינו בשם חיפוש אחר בת המלך. כי כל עבודתנו עלי אדמות היא, לחפש ולבקש את בת המלך האבודה, שהיא אמונתנו שאבדה ונטתה מאתנו בעוונותינו, מחמת – שבפגם הברית – במקום לשעבד את חכמתנו, בינתנו ודעתנו ואת כל כח עצותינו לבנין האמונה, שיעבדנו אותם לבנין תאוותינו, ועל כן אבדה מאתנו ונטתה מעלינו בת המלך – אמונתנו, והתיקון לזה – לחזור להשפיע ולהאיר בה ע"י שנשליך את כל חכמותינו המדומות – ואת כל כוחותינו וכשרונותינו נקשר ונייחד למטרת חיפוש הבת-מלך והאמונה. וזה שפתח רבינו ואמר:

"בדרך סיפרתי מעשה" את המעשה הזה, העוסק באבדת בת המלך, באבדת האמונה ובחיפוש הדרך למצאה ולהוציאה, המשכתי והורדתי מהדרך – מהרכ"ד אורות שמהם מתהוות ונעשית התשובה וע"כ "כל מי ששומעה היה לו הרהור תשובה".

 

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support