הקדמה למעשה הראשון.

כבר דיברנו מסגולתם הרוחנית של המעשיות, וממעלתם המיוחדת. בהקדמה זו נשתדל לתאר בקווים כללים את ההשקפה דרכה נתמקד בהבנת רמזי המעשה הזה. במעשה מבת מלך, כמו גם בשאר המעשיות, מוצפנים עניינים עמוקים ונעלים, מי שיד לו בחכמת הקבלה ובתורה בכלל, מזהה המון מוטיבים והגדרות קבליות, המולבשים בדמויות ובהתרחשויות המופיעות במעשה. בעזרת כלים אלו ניתן למצוא הבנות מסוימות ולבנות מהם דרך השקפה אשר תאיר לנו את דרכינו בעולם המעשה.

באופן כללי מדבר המעשה כמובן על גלות השכינה. מתואר בו גם השורש הקדום למצב הגלות, יש בו גם רמזים על התרחשויות קדומות ביותר כמו "שבירת הכלים" וקטרוג הלבנה, אשר לכולם ישנן השלכות לגבי הנהגת העולם העכשווית.

במרכז המעשה נמצא ה"משנה למלך". ניתן לראות בו את דמותו של הצדיק הממונה על תיקון השכינה, אך ניתן גם למצוא בו את כל אחד מאיתנו, בדרך חיפושיו אחר בת המלך האבודה. בבת המלך ניתן לראות את הנשמה של כל אחד מאיתנו, את החלק אלוק ממעל החבוי ונעלם בתוך הקליפות. האדם יוצא למסע חיפושים ארוך, בדרכו הוא חולף על פני תחנות שונות. יש בהם עליות וגם ירידות, אך הצד השווה שבהן, שכולן מהוות נקודות ציון בדרך אל המציאה הגדולה.

ישנן פעמים בהם מופיעה לפתע הנשמה מתוך כיסוייה, נוגעת בתודעתנו נגיעה קלה, מבקשת לוודא "האם תכירני", האם זוכר אתה עוד משהו ממני.

"עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמְעָהּ, הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה וְזוֹ הִיא"

המעשה הראשון, מעשה מבת מלך, סופר בנסיבות מיוחדות ונסתרות, הוא סופר בדרך. ולא בסתם דרך, אלא בדרך פלאית אפופה מסתורין. את המעשה הזה סיפר רבנו לתלמידיו לאחר שחזר ממסע מיוחד מאוד שארך תקופה ארוכה. מסע מופלא זה נותר כתעלומה נצחית, מעולם לא נודעה מטרתו הקדושה. לא היה זה מסע להפצת תורה, ובודאי שלא לשם משא ומתן, לא למען רפואה ולא לשום מטרה אחרת הנראית לעין. על אף שאת תעלומת המסע איש לא פתר. יודעים אנו בבירור כי עניינים גדולים ועצומים תלויים בו. במספר התבטאויות קצרות גילה רבינו ז"ל טפח וכנגדן כיסה אלפיים אמה, מתעלומת נסיעתו הקדושה, האחת המפורסמת שבהן היא 'אילו היו יודעים העולם על מה אני נוסע היו נושקים את פסיעותי, בכל פסיעה ופסיעה אני מכריע את העולם כולו לף זכות'.

'בדרך סיפרתי מעשה'

מעשה מבת מלך, מתרחש אכן כולו ב'דרך'.  בדרך בה צועדת הבריאה אל שלמותה, בדרך בה צועד כל אדם אל תכליתו. בתורה ו' מגלה רבינו ז"ל כי ה'דרך' מוכרחת להיות מורכבת משתי קטבים, מעליה וירידה. אין הדרך ראויה להיקרא בשם 'דרך', אלא בשעה שהיא סלולה מעליות וירידות. בכדי לצלוח את הדרך בשלום מוכרחים להיות בקיאים באומנות ההליכה. לדעת ולהכיר היטב את דרכי ההתנהגות ואת אופני העבודה בכל זמן ועת.

בזמנים של הצלחה ועליה, יש סכנה של גאווה. בזמנים כאלו צריך האדם לחיות בהכרה של 'אם אסק שמים שם אתה', ככל שאעפיל לעלות מעלה לעולם לא אגיע אל ה'סוף'. כי לסולם העלייה במדרגות ההשגה באלוקות אין סוף, ככל שמתקדם האדם בהכרה באלוקותו יתברך, כך מגלה הוא עד כמה הוא רחוק. זוהי השגה אמיתית: להכיר את הריחוק.

ואילו בזמני ירידה, בזמנים בהם נדמה לאדם כי כאן במקומו כבר לא נמצא חלילה השי"ת, במקום כמו זה בו הוא מונח לא שייך לצפות למצוא משהו; בזמנים כאלה מוכרח האדם לשנן לעצמו היטב ולהבין כי באמת גם בעת שאני בבחינת 'ואציע שאול' כאשר את מקומי הצעתי בשאול, גם שם 'הינך' מגלה אני כי השי"ת איתי ואצלי ללא שום תנאי, ללא שום 'אבל'. כי ככה זה כפשוטו…

"שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמְעָהּ, הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה וְזוֹ הִיא"

הרהור תשובה. אילו ידענו מה מעלתו של הרהור תשובה אחד, אילו ידענו כמה חשוב הוא למעלה… רבנו יורד אלינו, טורח לספר לנו מעשה, את המעשה של החיים שלנו. כאשר מטים אנו את אוזננו לשמוע את המעשה, שומעים אנו בעצם את הסיפור שלנו, רואים מתוך המראה הנתונה בידיו של הצדיק את השתקפות בבואתנו, לא את השתקפות הדמות המוכרת לנו, זאת הבלתי מוצלחת, הדמות המשודרת אלינו מהסובבים אותנו, רק את דמותנו הפנימית חוזים אנו, את נשמתנו המאירה כל כך, הכוספת ומשתוקקת וצמאה לאביה שבשמים.

כל כך זקוקים אנו למראה הזו, היא מזכירה לנו מי אנחנו, היא מולידה בתוכנו הרהור תשובה. הבנה פנימית.

'מעשה'

מהו מעשה? מעשה מתאר בדרך כלל התרחשות מסוימת שאירעה במקום כלשהו. גם מעשיותיו של רבינו הק' עוסקות בהתרחשויות שאירעו במקומות מסוימים. כשם שישנם מעשיות שבאו לגילוי בפועל גם בתחום העולם הזה, הרי שישנם מעשיות אשר התרחשו בעולמות העליונים. רבינו הק' מספר כאן מעשה מופלא המתרחש בכל העולמות כולם. את המעשה הזה ניתן למצוא בכל מקום, גם בעולמנו אנו, הדמויות המופיעות שם מגלמות כל אחד מאיתנו.

בטרם נכנס אל עצם המעשה נביט בעוד פן אחד שיש במעשה. בכתבי האריז"ל על חג הפסח(שער הכוונות פסח) אנו מוצאים שהתיבה מעש"ה מורכבת משני צירופים – ש"ע ומ"ה. הצירוף ש"ע מבטא את הארת מדות הרחמים העליונות השופעות מספירת הכתר. ואילו הצירוף מ"ה מבטא את האדם (מ"ה, 45, בגימטריה אד"ם, 45). שלמותו של האדם באה לידי ביטוי כאשר הוא מסוגל לבטל את עצמו לגמרי ולהכלל בהשגחת הבורא, להגיע אל ההכרה השלמה ביסוד ה'אין'. מצב זה מכונה בשם מ"ה – 'ונחנו מ"ה'. זהו אדם שלם. את הכח לאחוז במדת הענווה והביטול שואבים מהארת ה"ש"ע נהורין", משפע מדות הרחמים. כאשר מכיר האדם ברחמי השי"ת השופעים עליו, וכאשר מתנוצץ בדעתו ההשגה בחסדים העליונים מסוגל הוא להגיע לביטול…