הבה נתבונן, במה עסוקים בני אדם?

תחומי עיסוקיה של האנושות רבים ומגוונים, ובכל זאת האנשים עסוקים כולם סביב עניין אחד בלבד – ניסיונות תמידיים למצוא מפלט: להינצל ממינוס מלחיץ בחשבון הבנק, להימלט מדאגות המחר; להתגונן מפני האשמות ולהימנע מהפסדים; להינצל משעמום ולחסוך בטעויות. במילה אחת, אדם כל ימיו מחפש לעצמו תיבה. מבול של דאגות, חששות, הפרעות וטרדות מגרש אותו שוב ושוב לניסיונות נצחיים של מציאת מפלט.

* * *

באורח זה חולפים החיים ועוברים. אדם שולח יד בתחומים שונים, מנסה מזלו בפרנסות, השתדלויות, לימודים או רפואות, אך בפנימיות לבבו הרי הוא מבקש אך ורק להציל את עצמו, להימלט לתיבה כלשהי. ויש אנשים בעלי מחשבה והרגשה רחבה יותר, גם הם מבקשים להציל – לא רק את עצמם, אלא גם את הכלל. הם מבינים שאין תכלית להציל את הפרט ואת נפשם לקחת לשלל, מבלי להתייחס לכלל; אי לכך הם עוסקים בהצלה כללית יותר, עושים חסד לאלפים, נושאים בעול ציבור, מושיטים יד ופועלים. ויש את נח, שכל מעייניו בהקמת תיבה עבור העולם, להציל עולם ומלואו ממימי המבול.

בונים תיבות

כולנו אם כן עוסקים בבנייתן של תיבות. מנסים להציל, רודפים אחרי מפלט, אך שאלת כל השאלות אחת היא: האם אחרי ככלות כל ההשתדלויות הממלאות את ימינו ומפרנסות את כל משלוחי ידינו, תקוותינו וכמיהותינו, האם אכן את המטרה השגנו?! האם יצלחו כל מעשינו כדי להציל את החיים עצמם. לא רק את מה שנדמה כחיים או את מה שמלווה את החיים, אלא את החיים עצמם, אלו שרואים להיקרא בשם חיים אמיתיים.

כי זו אכן שאלת השאלות. האם התיבה שאנו טרודים בבנייתה ממציאה מפלט אמיתי לנשמת חיינו, או רק מדמה לחלץ אותנו מדאגות של הבל, או להמציא לנו פתרונות שעה שאין בהן ממש לגבי התכלית. וזאת יש לדעת: יומו של יהודי עשוי להיות יום שמחה, חיות ותקווה; העיסוקים יכולים להביא לידי מנוחת הנפש, שלימות, התעלות והתקרבות, ואם ליום שכזה זכית הרי את חייך הצלת, את נשמתך, את לשד חיותך ותכליתך עלי אדמות. אולם הבהלה להציל ולהימלט עלולה בעצמה לגרום להחמצת המטרה.

מבול ניסיונות

העולם הוא מבול. מבול של ירידות וחסרונות, ניסיונות וטלטלות, והאדם מוכרח למצוא מחסה, לבנות תיבה ולמצוא את הדרך להימלט אליה ולהסתתר בצילה. צעד ראשון בהצלה ממימי המבול הוא, להתעורר; להיחלץ מהצרה הצרורה ששמה 'היסח הדעת', לחשוב מדוע אני חי והאם אני אכן חי את חיי.

אנו מצויים כעת בימי החתימה של חודש תשרי. בימים הללו זכינו לגלות מחדש את תכלית חיינו, להביט בבהירות חדשה על השמים ולהשקיף אל הכיוון אליו עלינו לצעוד, אל תכלית חיינו. לפיכך מופיעה כעת תיבת נח, שהיא בעצם המציאות שלנו. העולם מקיף אותנו במבול, והצדיקים בונים תיבה. בימי תשרי נבנתה תיבת ההצלה עבורנו, וכעת עלינו לפסוע פנימה. מי היא ומה היא תיבת חיינו?

תיבת נח היתה מקום מוגן בתוך מציאות של חורבן. תיבה היא מציאות מגוננת בתוך מצב של סכנה והכחדה, ובדיוק על הקמתה של מציאות שכזו עמלים הצדיקים. הם בונים בתוך העולם הזה, בתוך אוקיאנוס של כפירה ובלבולים, תחת מטר של מחשבות זרות ויצרים רעים – תיבה מוגנת של קדושה; מקום שמור בתוך מציאות של טירוף הדעת ושלהי גלות. התיבה הקדושה היא המקום בו זורח אור של אמונה בהירה גם כשבחוץ קודר וערפל; זהו מקום בו ניתן למצוא עצה בכל מצב, להתעורר בבוקר ולפקוח עיניים לאמונה; לעמוד באמצע היום ולמצוא יציבות של ביטחון ושלווה; לשוב מתוך הסחרחורת ולהיאחז בעוגן של יישוב הדעת. לשם בורחים מפני עצבות וצער, לשם פוסעים מתוך סערת רוחות וזעם, ושם מצילים את החיים פעם אחר פעם.

תיבה להסתופף

התיבה של הצדיקים, היא התורה הקדושה. הלימודים המתוקים והבטוחים שהם מלמדים, תיבות התפילה לתוכן הם מלמדים אותנו להיכנס, להסתופף בצל המילים, ולהניח את הנפש בתוך הפסוקים, התחינות והזמירות; התיבה של הצדיקים היא מקום של קרבת השם, דביקות, נעימות, שמחה וחיות. והמקום הזה הוא לבדו בטוח, ושום מקום או עיסוק בתבל לא ישווה לו בבטיחות ושלווה. ובעוד העולם כולו מתרוצץ משם לכאן בבקשת מחסה מפני צרותיו ובלבוליו, אנחנו יודעים על המקום השמור באמת – תיבה של קדושה.

שנה חדשה הפציעה. הלב מייחל לזכות להציל אותה על כל נכסיה ואוצרותיה. יכולה השנה הבאה שתהיה שנת התקרבות והצלחה, התעלות ושמחה, התחדשות ועבודת הבורא. ואת כל הדברים הללו יש להכניס כבר עתה אל התיבה. לבוא ולהביא פנימה אל התיבה של התורה והתפילה, אל ספרי הצדיקים ואל לימודיהם הקדושים, את כל פינות חיינו, את כל דאגותינו ואת כל תקוותינו, להימלט ולהחיות משם את עצמינו.