ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אשר ידבנו ליבו

אשר ידבנו ליבו

ב׳ באדר א׳ תשפ״ב

כי על כן עצום ונורא הוא כח הרצון הטוב שהאדם חושק ונכסף לשוב ולהתקרב אל השי"ת, ששום דלתות נחושת ובריחי ברזל אינם יכולים לעמוד נגדו!

שובבי"ם ת"ת – שמונה שבועות המיועדים לתשובה ולתיקון הקדושה. לבו כבד עליו, לא זו בלבד שלא שב בכל השבועות הללו, אלא שגם בהם בעצמם הוסיף חטא על פשע רח"ל. הוא עומד כמעט בגמר זמן קדוש זה בידיים רפות ובנפש שמוטה, מה ניתן עוד לעשות?! עיניו רואות שבפועל כל כך קשה לו להתגבר, על מה אם כן הוא יכול לצפות?! כנראה נסגרו בעדו דלתי תשובה חלילה…

* * *

בפרשתנו אנו לומדים על התרמת בני ישראל לצורך הקמת המשכן. פרשת השבוע אינה 'מקרה' חלילה וסדר סתמי, אלא היא קריאה של חי-החיים אלינו, בה הוא מרמז לנו עצות ודרכים להצלתנו ולהצלחתנו בכל מה שיארע לנו בשבוע זה. וכלשון קדשו של רבי נתן: "הסידרא שבכל שבוע [פרשת השבוע] מנהגת כל השבוע, כי כל ימות השבוע מקבלין חיות מהנקודה שמאירה בהם על ידי קריאת אותו הסידרא, כי כפי הנקודה שצריכין לקבל באותו השבוע כן היא הסדרא שהולכת באותו השבוע" (ליקוטי הלכות, נשיאת כפים ה, כז).

"ועל כן – ממשיך שם רבי נתן – צריכים להטות אזנו ולבו היטב לשמוע קריאת התורה ושלא להסיח דעתו ח"ו, מכל שכן וכל שכן שלא לשיח אז, כי גדול עוונו מנשוא רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, כי על ידי ששומעין קריאת התורה ממשיכים על עצמו הארת הנקודה מהתורה שבזה תלויים כל תיקוני העוונות והתאוות" (שם).

הבה אם כן נטה אוזנינו ולבנו לקריאה העצומה שהשי"ת רומז לנו בפרשה נשגבה זו:

אחת הנפילות האיומות ביותר שבני ישראל נפלו ממדרגתם מאז, היא כידוע חטא העגל. לאחר ארבעים יום מהגילוי העצום והנשגב ביותר, בו נפתחו שערי כל הרקיעים לראות שה' אחד ושמו אחד, נכשלו בשלוש עבירות חמורות שב'יהרג ואל יעבור' (עיין רש"י שמות לב, ו). מי ישער את עוצם הצרה הצרורה הזאת, ואת עומק הנפילה שאין דוגמתה בה נפלו באותה שעה. אך משה רבינו נעמד ופעל בכל כוחו להמשיך סליחה לישראל, ואכן ביום הכפורים נתבשר שנסלח להם אותו עוון, ובאותה שעה גם נצטווה על מעשה המשכן, אשר היא תכפר על בני ישראל.

וכך מלמדים אותנו חז"ל (תנחומא פ"ח): "אתה מוצא שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר להם הקב"ה 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל".

וכל הרואה משתומם: איך ביכולת נדבה פעוטה זו שלא ניתנה בה שיעור, לכפר על עבירות איומות ונפילות נוראות שכאלו?! אבל התורה הקדושה מגלה לנו את הסוד, התרומה הייתה "מאת כל איש איש אשר ידבנו לבו", ורש"י מפרש: "לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב", כלומר: לא השווי או החפץ שניתן למשכן הם שגרמו את הכפרה, אלא הרצון הטוב שנתעורר בלב לחשוק שהקב"ה ישוב וישרה בינינו.

כי על כן עצום ונורא הוא כח הרצון הטוב שהאדם חושק ונכסף לשוב ולהתקרב אל השי"ת, ששום דלתות נחושת ובריחי ברזל אינם יכולים לעמוד נגדם. וכדבריו הבוערים של רבי נתן: "הכלל הוא שאין שום יאוש בעולם כלל, ואפילו אם האדם הוא כמו שהוא, כל זמן שעדיין הוא זוכר את השם יתברך ורצונו חזק לשוב אליו יתברך, אף על פי שזה כמה אשר הוא כוסף לשוב אליו יתברך ועדיין לא זכה לתשובה, אדרבא פגם בכל פעם ביותר, אף על פי כן יחזק את עצמו בהרצון יותר ויותר, וירגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק להשם יתברך תמיד בכל עת. ועל ידי זה בוודאי סוף כל סוף יזכה לתשובה שלימה בלי ספק. ואפילו המונחים בשאול תחתיות חס ושלום, אף על פי כן על ידי רצון הכל יכולים לעלות מתכלית דיוטא התחתונה עד רום המעלות" (אוצר היראה, רצון וכיסופין. ע"פ ליקוטי הלכות, ערב ג, ה).

גם אם הנך רואה שח"ו לא זכית לתשובה, 'ואדרבה פגם בכל פעם ביותר', אולם אם תתחזק ברצונות וכיסופים על אף הכל, אזי אתה מובטח שבוודאי תזכה לתשובה שלמה בלי ספק!

פרשתנו קוראת וזועקת אלינו בקריאה נרגשת הנוקבת ויורדת עד התהום: 'גם אחר עומק נפילתך הגרועה ביותר של שלוש עבירות חמורות רחמנא ליצלן, אם תתחזק ברצון גם עתה, הרי בסופו של דבר הזדונות יתהפכו לזכויות, ומהירידה תתהפך עלייה שאין כמותה! כשם שישראל זכו אז לקרבת אלוקים מופלגת זו שהשי"ת ישוב וישכון ביניהם ממש מה שלא זכו קודם לכן'.

* * *

ואם תרצה לומר, זה עצמו הניסיון העצום שעל ידו מתכפר הכל – אם מתעצמים על אף החלישות הדעת העצומה, ומאמינים שאין גבול וסוף לרחמנותו ואהבתו, ושגם אם מרדו בו כל כך עדיין יכולים לעורר בכח הרצון את עומק האהבה והחסד שלא נפגמו כלל – בגלל זה עצמו נתכפר הכל, והכל נתהפך לטובה.

אסור להתפעל ממה שרואים שגם רבבות רצונות לא הועילו עדיין, אלא להתחזק ולהתעצם בתוספת רצונות שלבסוף בוודאי יועילו, וכהמשך דברי רבי נתן שם: "ואי אפשר לבאר כלל עוצם מעלת הרצון והכיסופין דקדושה, וצריך כל אדם להרגיל עצמו בזה מאד לכסוף ולהשתוקק תמיד להשם יתברך ברצון חזק ותקיף, וזה יכול בוודאי כל אדם לקיים אפילו הפחות שבפחותים, כי יהיה איך שיהיה, אף על פי כן אני רוצה ומשתוקק ברצון חזק לשוב להשם יתברך. ובאמת, בוודאי רצון כל אחד מישראל חזק מאד לשוב אליו יתברך, רק מחמת שאין יודעין מעלת הרצון שהרצון בעצמו טוב מאד, והם רואים שכמה פעמים נכספו ברצון חזק להשם יתברך, ואף על פי כן עדיין לא זכו לעבודת השם יתברך, וגם קצת פגמו יותר, על כן הם מתייאשים בעצמם ושוכחים לכסוף יותר עד שנתעלם הרצון אצלם. ובאמת זה הפגם קשה יותר מן הכל, כי איך שהוא על כל פנים לא ירפה ולא יטוש ולא יעזוב את הרצון, אדרבא ירגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק בכל פעם ברצון חזק יותר ויותר להשם יתברך, וזה הרצון בעצמו טוב מאד, ויכול לזכות על ידי זה לתשובה שלימה באמת, ולעלות לכל המעלות דקדושה".

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support