אחרי עשרה מחזורי לימוד של כלל החוסים בצל האילן בספר הקדוש הנורא "ליקוטי מוהר"ן", דומה שכבר הגיע הזמן לעצור, לעמוד ולהתבונן בחסד הגדול אשר עשה עמנו בורא כל עולמים. איך שזכינו אנו בני תמותה גושי עפר וקרוצי חומר בדור אבוד וחשוך שכזה בו נסתם כל חזון, להגות באמרי ועפר בתורות והשגות נוראות כאלה שגילה עתיק יומין על ידי צדיק האמת. תורות ומאמרים שבכוח כל אחד ואחד מהם להגביה, לרומם ולנשא עד לרום המעלה והמדרגה גם את המונחים בדיוטא התחתונה שאין למטה הימנה.

די בהבטה קלה אל מה שמתרחש מסביבנו; מצב גלות הנפש, מאסר הרוח וכבדות וקדרות העבודה בו שרויים רובם ככולם של תופשי התורה, שיחד עם הריצה והנהירה אחרי ההבל, החיצוניות והפרסום של שקר אוכל ומכלה כל חלקה והארה טובה –  ולהבין, להשכיל ולחוש עד כמה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו. צריך היה פינו להימלא שירה, לומר אלפי פעמים בכל יום אשרינו! אשרינו! אשרינו! שאנחנו יודעים מכזה ספר קדוש אשר כל המתדבק בו באמת "נוטל חייו מן העולם", וכל חמודי תבל והבלי עולם מתבטלים ונמאסים כלפי שבחא דא שירתא, וזוכה לכסוף ולהשתוקק ולהכיר את מי שאמר והיה העולם.

חגיגת העשור הנחגגת כעת, היא הזדמנות יקרה וזמן ראוי להביע את רגשי עומק פנימיות לבנו, לשוש ולשמוח ברוב גילה ורנן על החסד הגלוי והישועה הנפלאה שעשה עמנו יוצר בראשית בדור האחרון הזה שזכינו לידע ולהוודע מאור אורות כזה, מנועם עליון כזה, ועוד חמל עלינו והטעימנו מעט שבמעט מטעם גו עדן טעם אור הגנוז שיגלה לעתיד החבוי בדברי תורתו הקדושה והנעימה.

* * *

כבר קרוב למאתיים שנה מאז הדפסתו והוצאתו לאור עולם של ספר הגאולה הזה, ועין בעין חוזים כולם איך מתגשמת ומתקיימת ההבטחה הנצחית שלא יכבה נרו לעולם ועד, ואורו הזך מוסיף והולך מתפשט וכובש את לבבם הטהור של בני א-ל חי לכל שבטיו ועדותיו בכל פזורות ישראל, הכמהים לטיפת נוחם ושותים בצמא והשתוקקות עזה כל דיבור ודיבור החקוק בו.

ועתה בעמדינו בסיום העשור ללימוד הכללי והמאחד הזה, הרי זהה צו השעה לקרוא לכל מי שנקרא שם רבינו הגדול עליו, לשוב ולהצטרף למעגל הלומדים היומי, להתאחד סביב ספרו הקדוש, לקיים חפצו ורצונו, ולקבוע זמן וזמנים חוק ולא יעבור שיעורים כסדרם. ואותו ידרשון יום יום, לחיות וללכת עם התורות, להתבודד עמהם ולשפוך לב כמים נוכח פני ה' להיכלל בקדושת מי שאמרם, שהוא ותורתו חד הם ועוד ועוד גבוה ונעלה מזה, להעלות שעשועים גדולים שכמותם מימות עולם עדיין לא עלו.

* * *

אחרי עשר פעמים שמחזרים אחרי התורה הצפונה, מתחיל אט אט להתנוצץ הפנימיות שבה – אותה כוונה עליונה ונסתרת בהמשכתם של תורות נשגבות שכאלו מראשית ראשית ועד למוח ולשכל התחתון של הפשוט שבפשוטים. והיא – להפשיט את העקמומיות, לרכך וליישר את הלבבות, ולסלול את הדרך למשיח בן דוד, להחיש את בואו והתגלותו של אותו גואל אליו אנו מקווים, מצפים ומיחלים.

זה עיקר תכליתו הצרופה וסגולתו ותקוותו האמיתית של הספר הנורא שזה עתה חגגנו את סיום ותחילת לימודו, וכפי שהיטיב לחרוט עלי גליון רבי אברהם בר"ן זי"ע בספרו הבהיר: "ועיקר תעלומת סגולותיהם היא להצמיח גאולתינו ופדות נפשינו, שמחמת זה נשמע מפיו הק' שהספר שלו הוא 'אתחלתא דגאולה'"

אמנם מובטחים אנו ש"כשיתקבל ספרי בעולם אפשר לחכות למשיח" – אבל לא נוכל להתעלם מכך שההשפעה על בני העולם עוברת דרך הבית פנימה, והיא מתחילה בנו עצמינו, ששם רבינו נקרא עלינו. וכשבני הבית מאוחדים כאחד באהבה ואחווה עם שורשם בלימוד תורת הראש-בית, כשכל הגוונים ללא יוצא מהכלל יחברו יחדיו ללימוד הקדוש הזה, מי יוכל שלא להישאב לנוכח עוצמת האור האדיר שישטוף ויאיר באור צחצחות את כל יושבי תבל?

* * *

 אכן, עוד לא שמענו דבר, עוד לא ראינו מאומה ועוד לא טעמנו כלום. כולנו ממתינים דרוכים ומצפים ומייחלים עם כל הדורות כולם, ליום הגאולה בו תתגלה התורה, יחד עם הניגוד הערב והנכסף, והריקוד הפלאי אשר תכלה נפש כל חי למשמע אוזן ולמראה עין.

 "אָמַר הָעוֹלָם לֹא טָעֲמוּ אוֹתִי כְּלוּם עֲדַיִן. אִלּוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין רַק תּוֹרָה אַחַת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עִם הַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד שֶׁלָּהּ, הָיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים בְּבִטּוּל גָּמוּר. הַיְנוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ חַיּוֹת וַעֲשָׂבִים וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, הַכּל הָיוּ מִתְבַּטְּלִין בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מִגּדֶל עצֶם הַתַּעֲנוּג הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג מְאד מְאד. וְזֶהוּ הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים וְאֵין תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה, וּמִי שֶׁלּא טָעַם זאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִתַּעֲנוּג.
אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת"

(חיי מוהר"ן שמ)