אנחה יהודית עוזרת ומאוששת

"רוח הדופק הולך ונוקש בכל האברים… וצריך שילך זה הרוח הדופק תנועה מסודרת כתיקונו.
"ועל ידי עצבות רוח, אין הדופק כסדרו, ואזי נעשים האברים כבדים… ואזי מכבידין יותר על הרוח הדופק, ונחלש עוד יותר… וכן חוזרת חלילה.
"ועל ידי האנחה, הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק, וחוזר הרוח הדופק ומנשב כסדר, בכל האברים".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א נו)

מעשה ביהודי וגוי שהלכו בדרך. התקשה הגוי להדביק את קצב הליכתו של היהודי. רצה להחליש את כוחו – הזכיר לו את חורבן בית-המקדש. נאנח היהודי ומיד תש כוחו (כתובות סב ע"א).

האם אנחה היא ביטוי של צער גרידא, וחסרת כל תועלת?

* * *

גופנו הוא מכלול מתוחכם של מערכות ואיברים שונים ומגוונים.

אבל יש משהו משותף לכולם – 'רוח הדופק' או כפי שהוא מכונה כיום 'מחזור הדם'.

כלי הדם מגיעים לכל איבר בגוף ומספקים לו את האנרגיה הדרושה; אוי לו לאיבר שתיפסק זרימת הדם אליו – ולוּ לזמן קצר.

אך יש גם מובן יותר עמוק לרוח הדופק. הכוונה לכוח החיים העלום שמפעם באדם מעת היוולדו, אותו כוח שמבדיל בין יצור חי לכזה שאינו.

מחזור הדם נתון לשינויים, שמשפיעים על בריאותם, כוחם ויכולותיהם של איברינו. לחץ הדם, כמות הברזל שבו וכן הלאה, בוודאי משפיעים על הבריאות. אבל גם רוח החיים העלומה שבנו נתונה לשינויים; שמחה ותקווה מסייעים אפילו לחולים קשים להחזיק מעמד. לעומת זאת, עצבות ודיכאון יכולים לגרום לתוצאות הרסניות, כדברי שלמה המלך: "רוח איש יכלכל מחלהו" (משלי יח, יד).

* * *

כשם שתקינותה של הרוח הזו מועילה לבריאות האיברים, כך האיברים משפיעים על הרוח. כשיש ליקוי באחד האיברים, הדבר משפיע הן על ההרגשה הפיזית והן על מצב הרוח, כך שאפילו קלקול קטן באחד מהאיברים עלול להחליש את רוח הדופק; ומשזו תיחלש עלול הקלקול להחמיר את מצב האיבר, שיכביד יותר על רוח הדופק, וחוזר חלילה.

כל זה נכון שבעתיים כלפי רמ"ח האיברים הרוחניים שבנפש האדם, שכפי המבואר בספרים הם כנגד רמ"ח מצוות העשה שבתורה – וכולם תלויים בנשמת החיים שנפח בנו הבורא. כל חטא ופגם באחד האיברים הללו, משפיע על רוח החיים, זו המקשרת בין האדם לבורא. כמובא בזוהר על הפסוק (בראשית ב, ז) "ויפח באפיו נשמת חיים" – "מאן דנפח – מדיליה נפח" (= מי שנופח – מעצמו הוא נופח).

מצב של החלשות הקשר עם הקב"ה, עלול לגרום לפגמים נוספים באיברים הרוחניים, דבר שמחליש את רוח החיים הרוחנית עוד יותר.

החטאים גרמו לחורבן ולגלות, ואלה האחרונים גרמו לעוד פגמים ולירידה רוחנית נוספת, עד ש… 'אוי אבא… אוי…. עד מתי…' – פורצת מלבנו אנחה כבדה.

אבל! האנחה בעצמה היא כבר שלב בדרך לתיקון; באנחה אנחנו שואפים אויר, וכשהאנחה נעשית בכנות ובשברון-לב היא מחדשת את רוח החיים; היא פולטת את הרוח המקולקלת, ושואפת רוח חדשה ורעננה.

או אז, לא רק שהיא עוצרת את ההידרדרות של רוח החיים, אלא אף בונה אותה מחדש, הן במובן החומרי והן במובן הרוחני, זאת לפי הכלל שכאשר ניתקן דבר בגשמיות – ניתקן הדבר גם ברוחניות (ליקוטי מוהר"ן ח"א טו).