אמת חפצת

כ״ז בסיון תשע״ט

מעברים ומניעות שעובר האדם בדרכו לעבודת ה' באים אפוא על מנת להעמיד את האדם על טעותו, להבהיר לו עצמו עד כמה התכוון לשם שמים ועד כמה התכוון למטרות אחרות. באים הם לנסותך אם "אמת חפצת" או שקר ח"ו שעל כך צריך "בטוחות" – עובדות המבטיחות את מדת החפץ והתשוקה לאמת שהיא לעבוד את ה׳ בגלל שצריך לעבדו ותו לא מידי.

הן אמת חפצת בטוחות!

מעשה ברב אחד שלא היו לו בנים,
אח"כ היה לו בן יחיד וכו׳ והיה לומד ומתפלל וכו׳
ולא היה מרגיש טעם בלימודו ובתפילתו וכו׳
(מעשה מרב ובן יחיד, סיפורי מעשיות ח)

לעתים מזומנות קורה ומעשה כגון זה חוזר על עצמו אצל המתקרבים לעבודת השי"ת. העדר חיות בשמירת התורה, לימודה וקיולם מצוותיה וחוסר טעם בעבודה, מערימים קשיים רבים על דרכו של המתקרב.

מבחינה זו, קלה יותר ההתחלה. עצם החידוש שבהתקרבות החדשה ובעיקר הסיוע העליון המושפע אז, מפיחים רוח חיים, אור ותקווה, בצעדי ההתקרבות הראשונים.

אך בדרך כלל חולפת ההתלהבות הראשונה, המלבישה עוז ואוזרת חיל למלחמה ובמקומה באים דברי התחזקות לרוב, המחיים ומחזקים את המתקרב "לא לעזוב את עצמו ויהי מה".

תקופה מעין זו, העלולה להמשך זמן מרובה, דורשת מידה מרובה מאוד של עקשנות, כדי להמשיך ולעבוד את ה׳ בלי חיות והנאה רוחנית.

עבודה קשה עובד אז האדם, כאותו עבד המשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס. שוב אין אותה התלהבות שהיתה מפצה אותו על כל מאמץ, מעתה כאילו "נחשך אצלו אור הצדיק" לגמרי ח"ו.

כבר דובר הרבה בספרינו הקדושים על ההכרח לעבור מעברים כאלה. דברי חיזוק לרוב, המרעיפים טל תחיה על המתקרב – מחזקים ומחזיקים בכל מיני משיבי טעם את כל אחד ואחד באשר הוא שם ממש. ובכל זאת לא כל אדם זוכה להחזיק מעמד – "שקורין דער האלטן זיך" – לכל אורך הדרך. מעטים הם המצליחים להתעלם באמת מכל המניעות ולסתום עיניהם לגמרי מכל הנעשה עמהם, עד שזוכים למה שזוכים.

ומדוע? מה סוד טמון בכך שברוב המקרים לא יוכל אדם לשלם את המחיר הנדרש כדי להגיע למדריגות אליהם צריך להגיע, לעשות את המאמץ, כדי לקום במקום קדשו, אף אם יעבור עליו מה?

סיבות רבות ניתנו לכך בספרי רביז"ל ותלמידיו הק'. כשהסיבה העיקרית המובאת היא שמטרת המניעות היא לבחון את מידת הרצון והדחיפה שבגינה נכנס האדם המדובר לעבודת ה', כך שאם מגיע זמן ובגלל חסרון חיות בעבודה מופרע האדם או מתבטל מן העבודה, סימן היכר הוא שכבר בתחילה לא היתה גישתו אל הקודש אמיתית, אלא היתה זו גישה הנובעת – לכל היותר – מתוך רצון להרגיש נועם רוחני או מתוך רצון להיחלץ מתעוקה נפשית ומוסר כליות על מצבו ביראת שמים, אבל לא בגלל שהיה חפץ בנקודת האמת, המחייבת לעבוד את האל הגדול הגיבור והנורא, שעלינו להיות יראים ממנו ולאהוב אותו בכל לב ונפש.

מעברים כאלה באים אפוא על מנת להעמיד את האדם על טעותו, להבהיר לו עצמו עד כמה התכוון לשם שמים ועד כמה התכוון למטרות אחרות. באים הם לנסותך אם "אמת חפצת" או שקר ח"ו שעל כך צריך "בטוחות" – עובדות המבטיחות את מדת החפץ והתשוקה לאמת שהיא לעבוד את ה׳ בגלל שצריך לעבדו ותו לא מידי.

עובדות כמו תורה ותפילה, הנעשות למרות כל המניעות וההפרעות, מבטיחים ונותנים ערבות בלתי מעורערת שאמנם רוצה האדם לעבוד את בוראו בלי נטיה ופניה עצמית.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support