אמונת חכמים – היא נחמתנו

"ואלו המים… וזרקתי עליכם מים טהורים… הם… מי-מריבה (במדבר כ); ועל כן מחלוקת נקרא פלוגתא, בבחינת 'פלג אלוקים מלא מים' (תהילים סה).
"כי מכל מחלוקת נעשה ספר… שאלות ותשובות… שמקשין ושואלין עליו – והוא שב בתשובה… ולפי התשובה, לפי המחלוקת, כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א סא)

התרגלנו… התרגלנו שדווקא אחרי אבלות תשעה באב מגיעה 'שבת נחמו'. התרגלנו גם לרעיון שדווקא בתשעה באב נולד המשיח, ושימי התעניות דווקא עתידים להיהפך לחגים.

אבל אם ננער את אפרוריות ההרגל מעל הידיעות הללו, נקבל תובנה עוצמתית שתסייע לנו בכל משברי החיים ותהפוכותיהם – ואז כל ירידה עשויה להפוך לעליה וכל משבר יכול להוביל לניצחון.

* * *

מחלוקת – אין דבר נורא ממנה. היא מרגיזה, מקוממת, הורסת, משחיתה, ומחריבה כמו מים ששוטפים בזעף את כל העומד בדרכם. מחלוקת מכונה מים – "סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד" (תהלים פח), אומר דוד המלך על מתנגדיו.

אך לעומת זאת, חלק גדול מהתורה שבידינו קיבלנו הודות למחלוקת. התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, שחלקו איש על רעהו, הקשו ותירצו – בנו ביחד תורה והלכה.

לא בכדי הקפידו חז"ל על תלמידי חכמים שלומדים לבדם, שכן רק על הפלוגתות והויכוחים מתבררת התורה. "היכן אתה ריש לקיש", זעק רבי יוחנן כשנפטר תלמידו הדגול, "היכן עשרים וארבע הקושיות שהיית מקשה על כל מימרה שלי, שמתוכן הייתה מתבהרת השמועה" – "ומיאן לקבל תנחומים" (בבא מציעא פד). המשא והמתן ההלכתי בין החכמים מונצח במקום מכובד ביותר – בספרות השו"ת של עם ישראל.

אך בעצם, לא רק המחלוקת לשם שמים שבין הצדיקים היא לטובה, אלא כל מחלוקת, בלי יוצא מן הכלל, עשויה להצמיח פירות מבורכים. ולא שהמחלוקת היא טובה, אלא שכאשר מן השמיים מסבבים מחלוקת על האדם, מסמנים לו בכך שהוא לא בסדר, ואם הוא יחפש בין כל גיבובי הדברים והאשמות השווא שטופלים עליו – הוא ימצא בהם רמזים לנקודות שבהן עליו להשתפר.

בכל מחלוקת יש אפוא 'שאלות' נסתרות כלפי האיש שהוא נשוא המחלוקת: 'כך עושים?! כך מתנהגים?!' ומחובתו לענות עליהם תשובות מתאימות ולהשתפר.

מימי המחלוקת הללו, הם מי פלג זכים ומטהרים. "פלג אלוקים מלא מים" – מלשון פלוגתא. אלה המים שאנו מבקשים מה': "זרוק עלינו מים טהורים וטהרנו, כמו שכתוב 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם' "(מתוך הסליחות).

* * *

במשמעות מורחבת יותר, מחלוקת איננה של בני אדם המותחים עלינו ביקורת; כל אירוע או מציאות שאיננה כרצוננו – היא בעצם מחלוקת עלינו וטומנת בחובה שאלה ותשובה, ואף טהרה.

באופן ממוקד יותר, החורבן נגרם בעטיו של חוסר אמונת חכמים, כמו שאמרו חז"ל (שבת קיט): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו בה קטן וגדול, שנאמר: 'והיה כעם ככהן' וכתיב בתריה 'הבוק תבוק הארץ' (ישעיהו כד)".

החורבן והגלות 'שואלים' ודורשים מאתנו לשוב ולהשתפר קודם כל באמונת חכמים, כי רק הם ותורתם אמורים לייעץ לנו ולהבהיר לנו איך להתמודד ולהתגבר על המכשולים – ולהשתפר.

כך שדווקא מתוך הגלות שנגרמה עקב הזלזול בחכמים, באה הטהרה, שהיא ההכרה וההפנמה במעלתם וחשיבותם של חכמי ישראל – וזוהי הנחמה שלנו!