"וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל הנאמר למעלה, שהצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו משם: כי עיקר כח קדושת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', כמו שפירש רש"י בפסוק בראשית וכו', שבשביל זה פתח ב'בראשית', שלא יאמרו 'גזלנים אתם וכו'. על כן פתח ב'בראשית', כי הוא יתברך ברא הכל, וברצונו נתנה להם וברצונו וכו' '.

… והעיקר לחזק עצמו בכל מה שאפשר. כי אין שום ייאוש בעולם כלל. (ואמר אז בזה הלשון: 'קיין ייאוש איז גאר ניט פאר האנדין'. ומשך מאד אלו התיבות 'קיין ייאוש' וכו' ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה, ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל רח"ל, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא – עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך".

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, עח)

"אשרינו" – אמר פעם רבינו הקדוש – "שמשה רבנו עליו השלום, בחר לנו חלק טוב מאד, ונתן לנו את התורה, ופתח בה: 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' – בלי שום חקירות; רק ציווה עלינו להאמין בהשם יתברך באמונה לבד" (שיחות הר"ן, ה).

לא הוכחות ולא רעיונות – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". חד וחלק. כך מתחילה התורה הקדושה שלנו, וכך מתחיל הקשר שלנו עם ה'; אמונה פשוטה!

בכוחה של אמונה פשוטה זו, אין אנו מתייאשים לעולם. שכן אמונה פשוטה זו נותנת לנו את הכוח להתעלם מכל הטענות המתוחכמות והמייאשות של היצר, ולהאמין על אף הכל שהשם יתברך אתנו עמנו ואצלנו.

על אף כל המעידות והנפילות, אנו ממשיכים להאמין בתמימות, ש"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", וכי ה' נמצא בכל מקום. שכן "כל זמן שאדם מחזק את עצמו באמונה שלימה, שיודע ומאמין שה' יתברך בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה, ובכל מקומות ממשלתו אפילו בעשר כתרין דמסאבותא, ואפילו בכל הנפילות שבעולם אפילו אם נפל למקום שנפל, גם שם נמצא ה' יתברך כי מלכותו בכל משלה, כי הוא יתברך ברא הכל בחסדו ומקיים הכל בחסדו – כל זמן שיודע ומאמין זאת, אין שום נפילה וירידה לעולם, כי תמיד יש לו תקוה עדיין למצוא את ה' יתברך ולשוב אליו" (ליקוטי הלכות, גזילה ג, ד).

* * *

כך משמי שרוצה להאמין ואף ליישם את ה"אין ייאוש בעולם כלל", חייב לחזור בכל עת לפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". משום שכדי לעמוד איתן נגד טענותיהם של הגויים "לסטים אתם", אין תשובה אחרת מאשר "בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ".

שכן, הגויים טוענים על בעלותנו בארץ ישראל "גזלתם מאתנו את הארץ", וכך גם ברוחניות, יש לסטרא–אחרא טענות עלינו: 'גזלנים אתם, נשמתכם הייתה כבושה תחת ידינו הטמאות, וכיצד אתם רוצים פתאום להיות צדיקים?!…'

לפיכך – מסביר רש"י – פותחת התורה במילים: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", כדי לומר לכל מי שרוצה לשמוע כי "ה' הוא זה שברא את הארץ, וברצונו נתנה לגויים, וברצונו לקחה מהם ונתנה לנו".

ולענייננו, ה"בראשית" מגלה לנו שגם כשנפלה קדושתנו האישית ביד זרים, ה' אתנו. שכן הוא זה שברא את השמים ואת הארץ, ובהכרח שגם בעת הירידה והנפילה, לא אין אתנו מציאות אחרת מבלעדיו יתברך.

"כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה להם; ומאחר שהוא יתברך ברצונו נתנה להם, נמצא שגם אז כשהייתה הארץ בידם, היה גם כן מלובש ונעלם ונסתר שם רצונו יתברך, שהוא בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חינם, כי ברצונו נתנה להם … ומאחר שגם אז היה מלובש ונעלם שם רצונו בחינת התורה הנעלמת הנ"ל, על כן בוודאי אנו יכולים לכבוש הארץ מידם, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי באמת גם אז, כשהייתה בידם, הייתה הקדושה נעלמת שם, בחינת התורה הנעלמת, רק שהיה בהעלם גדול, ועכשיו אנו רק מגלין קדושתה ומוציאין אותה מהעלם אל הגילוי, והבן היטב" (ליקוטי הלכות, מילה ג, ג).