ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אמונה פשוטה (א)

אמונה פשוטה (א)

כ״א בתמוז תשע״ט

בליבו של כל יהודי נטועה אמונה פשוטה בבורא עולם. מה, אם כן, גורם להרהורי כפירה? ומדוע אסרו גדולי עולם, כמו גם רבינו הקדוש, כל עיסוק ב'חקירות' אמונה, והזהירו באזהרות חמורות שלא לקרוא ספרי חקירות, אפילו כאלה שחיברו גדולי ישראל זיע"א? ואיך, בכלל, זוכים לאמונה פשוטה? | מאמר ראשון (אמונה)

ענה ואמר: "אצל העולם אמונה הוא דבר קטן
ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד.
ועיקר האמונה הוא בלי שום חכמות
וחקירות כלל רק בפשיטות גמור"
(שיחות הר"ן ל"ג)

מיסודות האמונה הקדושה, בדברי רבינו ז"ל, הוא: "ליזהר מאד להרחיק החקירות מלבו ולהשליכם מלבו לגמרי, לבלי להיות ח"ו שום חקרן כלל. רק להאמין בה' ובצדיקים אמיתיים באמונה לבד, בלי שום חקירות כלל" (שיחות הר"ן ל"ב).

גדולה היא אזהרה זו, לא רק בדברי רבי נחמן, שהקדיש לכך שיחות רבות כפי שנביא מהם להלן, אלא גם בדברי הראשונים כהרא"ש והרשב"א והאחרונים כהשל"ה, האלשי"ך וכו', בכולם ישנם אזהרות עצומות להתרחק מחקירות ולהאמין בהשי"ת באמונה פשוטה זו שקיבלנו מאבותינו.

"מרגלא בפומיה דרבינו ז"ל לומר, כי טוב להודות לה' על אשר שלח לנו את נאמן ביתו הוא משה רבינו ע"ה, שהוציא אותנו מכל המבוכות ונתן לנו את התורה וצווה עלינו להאמין בה' בלי שום חקירות כלל ולקיים כל דברי התורה והמצוות כפשוטן. אשרי מי שזוכה לילך בתמימות וכו'!" (חיי"מ).

דברי התורה הפשוטים – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – הם המה התשובות לכל השאלות והחקירות, בדרכי התורה יודע האדם בדיוק מה עליו לעשות, ולא רק מה לעשות, אלא במה להאמין ובמה לא, ולא עוד, אלא גם כיצד להאמין – "בלי שום חקירות כלל" כפי שציווה עלינו משה רבינו ע"ה כמו בפסוק "תמים תהיה עם ה' אלקיך" ועוד.

יתר על כן, האמונה בהשם יתברך ובתורה הקדושה טבועה בלבו ובנשמתו של כל יהודי "כי לולא השרשת נקודת האמונה בלב נפשות ישראל" – כותב ראבר"ן בכוכבי אור, "לא היו עומדים רובם ככולם בניסיונות רדיפתם מהאומות ובניסיונות יציאת נפשם ממש שנתנסו מאז היו לגוי". הלא כאלה הם דבריו של רבינו בליקוטי מוהר"ן רע"ד: "שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקור עצמן מהשי"ת ומתורתו לגמרי. כי הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם, אף על פי שהם רשעים גמורים, היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול" ועד כדי כך טבועה נקודת היהדות בנפשם עד "שיש מהם, כשמגיעין ובאים למה שהתאוו, דהיינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת, אזי תיכף ומיד מתים מן העולם" ועל כך מוסיף רבי אברהם כי "בעקירת האמונה מהאדם נעקר מאתו גם הנשמה". כל כך טבועה היא האמונה בנפש האיש הישראלי.

נמצא, שלא רק משום שצריך האדם ללכת כדרכי התמימות והפשיטות עליו להאמין בהשי"ת באמונה פשוטה, אלא גם משום שהוא צריך להיות אמיתי עם טבעו, ולא להתכחש ח"ו לאמונה הטבועה בנפשו, בליבו ובנשמתו, מצד היותו מזרע אברהם יצחק ויעקב, "שמחמת זה, אין שום אופן כלל, שלא יהיה נמצא בהם איזה נקודה מהאמונה האמיתית. ובזאת הנקודה יש ביכולתם לבוא להשלמת האמונה" כך כותב ראבר"ן בכוכבי אור, פרק שיחות וסיפורים, בהוסיפו, שלפי זה "אין מקום כלל לשאלת הנבוכים ותמיהתם מהיכן יזכו לאמונה אפילו אם ירצו", מכיוון שזה טבעו של יהודי – להאמין באמונה פשוטה בהשי"ת, בתורתו ובצדיקיו הקדושים.

אי לכך – כותב רבי נחמן בליקו"מ ס"ד – שעל כן נקראים בני ישראל עבריים, שעל ידי אמונתם הפשוטה, ביכולתם לעבור על כל הקושיות והחקירות. ובכך גם מובנים דבריו הקדושים בשיחות הר"ן (שם), באמרו שכבר היו לנו "צדיקים רבים גדולים ונוראים בכל דור ודור, וראוי לנו לסמוך עליהם, בלי שום חקירות, ולילך בעקבותם, להאמין בהש"י בפשיטות ולקיים תורתו ומצוותיו כאשר מסרו לנו אבותנו הקדושים".

כל זה נכלל באמונה הפשוטה שאינה בדרך חקירה כלל, אלא ירושה מאבותינו. מה גם שיש לנו להתלות באילנות גדולים וצדיקים רבים ונוראים, עד שאין לנו כלל לחקור יותר בענין האמונה בבורא.

כאן המקום לציין את שלשת האפיקורסים באומן, שכידוע היו בעלי שם עולמי בכפירתם רח"ל, "האחד שמו 'חייקל' ושני חתניו, אחד שמו 'הירש בער' והוא היה האפיקורס היותר גדול שבימיו, 'מצח הנחש' ממש. והשני שם משפחתו היה 'לאנדא', הוא היה רופא באומן, והיה גם כן אפיקורס גדול. אבל לא כהירש בער וכו'. והם היו חשובים וקרובים למלכות, והיה להם חרב של זהב, מתנה מהמלך כי היו חכמים גדולים, ונודעו לשם בכל ארץ רוסיה וגם בשאר ארצות, ממש בכל העולם". כן מובא בספר "כוכבי אור" בראשית פרק "סיפורים נפלאים מרביז"ל". ומה עלתה להם לאחר מכן, הרי ישתומם כל קורא שכולם כמעט וחזרו למוטב "והסוף היה שבר"ה האחרון באומן, בשנת תקע"א, התפללו יחד בקיבוץ רביז"ל". וכשנסתלק רבינו ז"ל ומוהרנ"ת בכה והתאונן מאד כידוע, ענו ואמרו אליו: "לכם חסר הרבי? לנו חסר הרבי! אם היה הרבי חי הרי היינו הופכים לבעלי תשובה גמורים!"

הרי שגם מבלי להבין באמצעות חקירה, יש בהיכרות עם הצדיק ובראיית פניו כח להפוך אפיקורס הכי גדול בעולם למאמין שלם. וכמו שהתבטא הירש בער הנ"ל, שכבר נשבע עם חבריו לא להזכיר את שם ה' ואילו בהכנסו לרבינו "מושכים אותי בשולי בגדי – הירש בר! יש אלקים בארץ!". וכאשר מת בבריטניה, "כתבו בניו להר' נחמן טולטשינר באריכות מפטירתו וכי נפטר בתשובה ולא פסק מפיו: "אוי דער דבי, דער רבי וכו' " (אוי הרבי, הרבי, וכו'). כל זאת לא רק בגלל השיחות הנאות בענייני אמונה, שדיבר עמו רבי נחמן, אלא בעיקר משום שראה את עוצם גדולת רבינו ושיעור קומתו המהווה מעין דוגמה של מעלה, כביכול. ואלו הם אמנם הצדיקים עליהם יש לנו לסמוך, בנוסף על מה שיש לנו לסמוך על אבותינו. וכמו שכתב הרמב"ן (דברים ד,ט) על אודות מעמד הר סיני, הקולות והברקים וכו' "כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת, בלי ספק, כאילו ראוהו כל הדורות. כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דברי הבל" אך בעיקרה היא האמונה הטבועה בלב.

אולם, רבי נחמן לימד אותנו שישנן סיבות המאפילות ח"ו על טבע זה הטבוע בנפש הישראלי "כי יש עבירות שהם מכניסים כפירות באדם" (כוכ"א), מאידך ישנה סיבה שהיא מצד ההולדה, כלומר שחסרון באמונה יכול לנבוע אצל אנשים שונים גם "מחמת שלא נולדו בקדושה". מבוכות בענייני אמונה, העולות על לב מי שלא נולד בקדושה, נובעות ממזגם הרע עמו נולדו. ולכן יש בהם הטיה לחקירות. וכן "מה שאנו רואים, שיש בני אדם שאין דעתן נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאד, כגון ספרי הזוהר וספרי האר"י זצ"ל וכיוצא, אף על פי שיש בהם חידושים נוראים מאד מאד המאירים עיניים ומתוקים מדבש, והם נמשכים דייקא אחר עניינים אחרים, כגון חקירות, ידע, כי זהו מחמת מזגם, כי מזגם בטבעם הוא מזג רע מן התולדה, שנולדו במזג רע, שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת" – ומאידך, להיפך: "גם זאת צריך לדעת שיש נשמות כשרות שנולדו בכשרות, וגם לא קלקלו מעשיהם, שאין באים עליהם כלל מחשבות כאלו. ואפילו כשמדברים בפניהם מעניינים אלו לא איכפת להם כלל, ואינו מבלבל דעתם כלל. וזה דומה כמו שמדברים … בפני סריס שבוודאי אינו מבלבל דעתו כלל, כן אלו האנשים כשרים הנ"ל, אינם שומעים כלל ואינו נכנס באזניהם כלל עניני חקירות ובלבולים הנ"ל" (שיחות הר"ן שם).

סיבה נוספת יש לכך שאדם נוטה ח"ו לחקירות וכפירות "כי כל אדם נולד עם רשעות, כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות. היינו, אחר תאוות דעות של עוה"ז ר"ל. רק מחמת יראת העונש, הוא שובר תאוותו ונכנס בדרכי ה'. אבל, כשלומד באותן הספרים של חקירות ח"ו, אזי מוצא לעצמו ספיקות וכפירות שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו" יתכן שאדם מסוג זה אינו מרגיש בכך, אך זוהי הסיבה לחקירותיו – למצוא לעצמו סיוע לרשעתו, אף כי אינו יודע מזה וכדברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות (הלכות שומר שכר סעיף ט' ט"ז), שם הוא מסביר בטוב טעם את רעיון 'גניבה ואבידה' בשרשו באמרו: "יש כפירות ואפיקורסות שבא על ידי בחינת גניבה והטעיות. כי פנימיות כוונתם רק להנאתם, בכדי שיוכלו למלאות תאוותם הרעות, רק הבעל דבר גונב ומאבד את דעתם בכמה הטעיות ועקמומיות, עד שנלכדים במצודת האפיקורסות", פירוש הדבר שישנם אנשים, ובדרך כלל כמעט כל ה'מְחַקְרִים' הם מסוג זה, שהכפירה בה' או בתורתו מהווה אצלם רק נקודת אחיזה לעשות ככל העולה על רוחם. הם בעצמם אינם יודעים זאת, אלא שהבע"ד, היצר הרע, מטעה אותם בדיעות כוזבות, כדי לספק להם תאוותם בהשקט ובטח רח"ל.

הרי, שאם כי כל איש ישראל נולד עם נקודת אמונה המושרשת בטבעו, בכל זאת יש שעל ידי החטאים ממשיך האדם על עצמו כפירות, או שמצד הורתו שלא היתה בקדושה יבוא לאפיקורסות או שייטה לחקירות, ובאמת בוודאי יש לו בחירה ויש לו כח לשבר את מזגו הרע, אבל מאחר שנולד במזג רע כזה הוא צריך להלחם מלחמה קשה הרבה יותר לשבר את מזגו וטבעו הרע, וישנה, כפי שכתבנו קודם, סיבה שלישית של "סיוע לרשעות שלו" כנ"ל.

נמצא שלדעת רבי נחמן אין סיבות אחרות לנטייה ל'חקירה' אלא אלו, ואין כל הבדל אם האדם הוא בעל כשרונות אם לאו, כי מזגו הרע או פשעיו הקודמים, הם הקובעים את נטייתו הרעה הזאת, להתעסק בחקירות ופילוסופיה, וגם החכם הגדול ביותר, אם לא יהיו לו סיבות אלו, לא יעלו על לבו חקירות בעניני אמונה. מאידן ישנם כסילים ופתיים הלוקים בנטיות רעות הללו, כפי שאמר רבינו ז"ל שאף על פי שנדמה לנו שההמון עם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל, אף על פי כן, באמת, כולם הם מעורבים בחקירות, כי כל אחד ואחד יש לו חקירות, ואפילו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים". וכאמור ישנם חכמים מחוכמים שהם אנשים כשרים מצד מעשיהם ומצד טבעם, ואצלם, חקירות ובלבולים בענייני אמונה אין נשמעים לאזניהם כלל.

ואם כי משמע לכאורה מסיפורי מעשיות, במעשה החכם והתם, שהחכמה היא הגורמת לכל הרעות "אין הכוונה" – כותב ראבר"ן – "בדבר החיסרון שנמצא במידת החכמה שהיא בעצמה רעה ח"ו, כי אדרבא, כל חסרון מדת החכמה היא מרוב הטוב שנמצא בה. כי מחמת זה בעצמו, שהחכמה והמוח הוא מאור זריחת הבורא האין סוף בעצמו יתברך, אין ביכולת האדם המוגבל לבוא בה, אם לא בצמצום האמונה והיראה" ולכן "כל שחכמתו מרובה ממעשיו… הרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו" כמו שכתוב בפרקי אבות וכמשל "התועלת המגיע ממימי הים לשוט ולבוא בהם ממדינה למדינה במסחרם זה עם זה, שגם זה לא יהיה רק בכלי הספינה שהיא כעין הצמצום המוכרח למימי הדעת כנ"ל (כוכבי אור, שיחות וסיפורים).

הרי, ש"נשמה שנתת בי טהורה היא", ולא החכמה מאפילה עליה, אלא הפשעים או הטבעים הרעים, הם הם הסולדים ח"ו מ"הדבר הקדוש באמת" וביחוד מן האמונה הפשוטה, והנה העיקר שבכל המעשים המרחקים מהאדם את המבוכות ומביאים בלבבו את האמונה, הוא מה שנרמז בסמיכות הכתוב אחרי לבבכם – ודרשו חז"ל: זו מינות; ואחרי עיניכם – זה ניאוף. כי הקדושה והטהרה מזאת התאוה נקראת בשם תיקון הכללי, ויש בזה רבבות רבבות מדריגות" (שם).

דברים דומים נמצאים הרבה בספרי רביז"ל ובליקוטי הלכות, ותמציתם היא: שככל שאדם קדוש יותר, כן נשלמים יותר כלי שכלו וליבו לקבלת האמונה הקדושה, ואילו אם ח"ו שוקע האדם ב"פגם הברית" הריהו מקלקל את אמונתו ובא לכפירות ח"ו.

אך גם כל עבירה אחרת יכולה לגרום לקלקול האמונה, וכפי שכותב רבי נחמן בספר המידות(ערך אמונה כ"ב): "הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם". וכפי שמסביר ר"א זצ"ל הרי שכפי הטבעיות הרוחניות אשר הטביע והלביש (השי"ת) באמצעות חלקי הבריאה, עלינו להתיירא "מכל חטא ועוון ופשע הגורמים הזיקות ומונעים גדולים להנפש מהאמונה והדביקות במקור החיים הנצחיים". כלומר שכל פשע מטבעו הרוחני גורם בדרך רוחנית ובלתי נראית לעין נזק מסויים לאמונה הקדושה.

מאידך, יש בכל מצווה ומצווה מין סגולה נפלאה להגביר ולחזק את האמונה הקדושה ולטעת אותה בלב עושה המצווה, "כי כל מצוותיך – אמונה" ובבחינת "נעשה ונשמע", שעל ידי המצוות והמעשים הטובים שעושה האדם, 'נשמעת' לו האמונה בהשי"ת ומתבססת בלבו. והדבר חוזר חלילה, שככל שהוא מאמין יותר, כן הוא מרבה במעשיו הטובים, ושוב חוזר הדבר חלילה, וכן הלאה.

מעתה נבין היטב, מדוע הזהיר רבינו הקדוש כל כך להתרחק מספרי חקירות ופילוסופיה, באסרו עלינו "מאד מאד לבלי לעיין בהם ולהביט בהם כלל ח"ו. והפליג מאד בגודל האיסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד, בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה". ציטוט זה מדבריו הקדושים, אינו אלא חלק קטן ביותר מרוב דברי האזהרה וההרחקה, הגינוי והדחיה שנרשמו מפי רבי נחמן אודות האיסור החמור לעסוק בחקירות. אולם גם על מה שנרשם כותב מוהרנ"ת: "וכבר כתבנו מהם הרבה… אבל עדיין לא נכתב חלק אלף מהם". בספר שיחות הר"ן עוברים דפים רבים בנושא זה, ובספר חיי מוהר"ן ישנו פרק מיוחד "להתרחק מחקירות", וספר ליקוטי הלכות הלא הוא מלא וגדוש במאמרים חריפים על מחקרים ופילוסופים, ביחוד על אלה שהתפרצו בימי מוהרנ"ת, להוציא חיבורים זרים לדעת תורה ולחנך נערים בדרך זו. ביחוד הגדיל לעשות מחבר ספר "קנאת ה' צבאות", שיש אומרים שחיברו מוהרנ"ת, בו הוא מבאר היטב את גודל איסור העיון בספרי חקירה, אפילו באלו שנתחברו על ידי גדולי ישראל זיע"א.

[לחצו כאן למאמר הבא]

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support