"וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?"
(פרקי אבות, א,יד)

בדרשות לרוב נדרשה התורה שבסימן ע"ד שבלקוטי מוהר"ן (תנינא. התורה המתחילה במילים "אחר פורים קורין פרשת פרה").

דור דור ודורשיו הוסיפו לשבץ בה פנינים רבים ופרפראות לחכמה, מהם על דרך ה״פירוש" בפשוטן של דברים, אחרים התעמקו בהם יותר לבאר על פי שאר חלקי הפרד״ס, ברמז דרוש וסוד, כדי להאיר מושג מה, בכבשונם של הדברים, אשר כסה בהם רבינו הק' יותר ממה שגילה, בתיבה האחת "ועכשיו", עיין שם בתורה.

אחד מהפירושים שרמזו בה אנ"ש, הוא בהקדם דברי בעל ה"הגדה".

בהגדה של הפסח אנו אומרים: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו; ועכשיו, קרבנו המקום לעבודתו"…

ותמהו בזה, מה בא להודיענו בהתחלה זו, האם להשית עלינו חטאת האבות, שנוח לה יותר שלא היתה?

אלא, הסבירו את הדבר: הוא, היצר הרע, אורב לו לאדם תמיד בכל דרכיו ומעשיו. משאין האדם שומע לו, בא הוא בהמצאתו להפילו לאחור, והוא עומד עליו ומזכירו; ראה נא גם ראה כי חוטא ופושע אתה, ואיך לא תיבוש לעסוק בתורה ומצוות, בזמן שקופה של שרצים תלויה לך מאחוריך?! ובאלה רוצה להביאו לידי יאוש, ולאבד את עולמו בזה ובבא.

הקדים לכך בעל ה"הגדה" ואמר; אם כי מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, הרי "ועכשיו" קרבנו המקום לעבודתו.

השמר לנפשך ואל תביט לאחור! עשה טוב מעתה ותתקן בזה את מעשך הקודמים.

וכן ביאור דברי רבינו שם, שכיום כל ההתחלות הם מ"ועכשיו", עכשיו, משעה זו בה נתת לבך לפני המקום ברוך הוא, מכאן התחל ועלה במעלות התורה והיראה, זו היא העצה היעוצה לכל אחד באשר הוא, היא תשועתו לנצח ותקוותו בכל דור.

ובדרך זה ניתן לפרש את המשנה: ואם לא עכשיו – אימתי, אילולא עצה עמוקה זו של עכשיו בלי דיחוי ושהיה, אימתי! אימתי היה משתחרר האדם מעול יצרו, באשר בתחבולותיו היה אוסרו באזיקי הייאוש, וככסיל בחושך היה האדם נמשך אחריו קשור בכבליו…