כמה פעמים עבור ליד אזניך המילים "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן…"?

נו, אתה אומר לעצמך. פתגם יפה. חכם מי שאמר אותו.

אבל, האם עצרת פעם לחשוב מה פירוש המאמר הזה, שרבי נתן ראה לנכון להכניסה כתורה בליקוטי מוהר"ן (חלק ב,קיב)? חשבת פעם על התורה השלמה התומכת בו; על היסודות עליהם הוא נשען ומתוכם הוא קם ועומד?

דומני שלא אטעה אם אומר שרובינו לא הקדשנו מחשבה רבה לענין…

* * *

מדרכו של אדם, הנכשל פה ושם בעבירה או כושל פה ושם בנסיונותיו לעלות אל הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, להצטער אחרי כשלונו. הוא נכשל. לפעמים, עוד יותר מזה, הוא מחליט שאין לו סיכוי. הוא כבר לא עבר עבירה, הוא בעל עבירה. מן קשר גורדי מחבר, לדעתו, בינו ובין היצר הרע; בינו ובין הכשלון; בינו ובין העברות. זהו. הלך עליו. אין לו סיכוי יותר.

ולאחד כזה, כמסתבר, מכוונת השיחהתורה בליקוטי מוהר"ן: לענין התחזקות לבל יפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו, ענה [רבינו] ואמר: אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן.

רבי נחמן, המשקיף ממעל על ענין הנפילה המדומה הזו [מדומה, מכיוון שהיא אינה אלא בדמיון האדם. הוא זה שהחליט שאין לו סיכוי. כפי לשון מוהרנ"ת: אין הנפילה אלא בדעת. יפול אדם – בדעתו] ואומר: אמנם, הרבית לפשוע. פשעת לה' אלקיך וכזאת וכזאת עשית, עד כדי כך שלדעתך אין לך שוב תקווה בעבודת ה'. אבל – לא כך הדבר. תאמין שיכולים לתקן. תאמין שאת מה שקלקלת – אתה יכול לתקן.

ושוב: נו, מאמר יפה. אבל תיאורטי. אני יודע שאני יכול לתקן. לא רבינו אמר את זה, חז"ל אומרים את זה. לומדים את זה כבר מאדם הראשון, שהוא הוא זה שבאמצעותו  חידש לנו בורא עולם את ענין התשובה. מה בא רבינו לחדש?

מסתבר שרבי נתן חשב על זה כבר לפנינו, והרי הסברו: "כל זמן שיש לו אמונה יש לו תיקון לעולם. וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה לאחד שנפל בדעתו מאד. ענה ואמר לו: אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי הלכות, או"ח, משא ומתן ד,יז).

הנקודה שבמרכז מאמר רבינו, מבאר רבי נתן, אינו ה"יכולים לקלקל" או ה"יכולים לתקן", אלא ה"אם אתה מאמין – תאמין". ופירוש המאמר הוא: אותו אדם, ש"נפל בדעתו מחמת רוב פגמיו", מדוע נפל בדעתו? מהי סיבת הנפילה, וממה הוא נופל? שניהם שייכים לאמונה: הוא מאמין בבורא עולם; הוא מאמין שצריך לעשות את רצונו תמיד; הוא מאמין שמה שהוא עשה – זה לא בסדר, זה חטא. הוא פשע נגד בורא עולם. ואז הוא נופל. ממה? מכך שמתוך אמונתו, הוא מסיק שמעשיו אינם תואמים את רצון ה'.

ולאדם הזה אומר רבינו: אל תעצור כאן! תמשיך עם האמונה. אותה אמונה המביאה אותך לדעת – ובצדק – שפשעת נגד בורא עולם, היא אותה אמונה האומרת גם, כפי שחידש לנו הבורא באמצעות אדם הראשון, שלכל עבירה יש תשובה, וכי תמיד – תמיד! – אפשר לשוב אל הבורא.

אותה אמונה, בדיוק, המפילה אותך כאשר הסתכלותך מוטעית – היא היא אותה אמונה המוכיחה כי אינך צריך אלא לשוב בתשובה.

כי אם אתה מאמין, באותו חלק של האמונה האומר שמעשה פלוני הוא חטא, תאמין גם שאפשר לתקנו, ולחזור בתשובה.

נאמן לתורת רבינו, המלמדת כי בקלקול עצמו ניתן לראות את התיקון, הופך רבי נתן גם כאן את הנפילה עצמה לבסיס לעליה שחייבת לבוא בעקבותיה, ואומר: "ועיקר העצה הוא אמונה, כי כשמאמינים באמת בה' יתברך ובהשגחתו בפרטיות … בודאי לא יפול משום דבר שבעולם, כי אדרבא, על ידי הנפילה יתחזק יותר, כי למה נפל בדעתו? רק מחמת שיודע בעצמו שפגם איזה פגם או עבר חס ושלום, איזה עברה גמורה. אם כן בזה בעצמו ראוי שיחזק את עצמו, כי מאחר שיודע על כל פנים שמקלקלין על ידי עברה ופוגמין בעולמות עליונים. אם כן יש לו אמונה. וכשיש לו אמונה יש לו תקווה עדין לעולם כי כל מצוותך – אמונה, כי כל זמן שיש לו אמונה יש לו תקון לעולם" (שם).

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן!

לא רק שאתה טועה טעות מרה אם בעקבות עבירה שנכשלת בה, חס ושלום, אתה נופל בדעתך, אומר רבי נתן, אלא ההיפך המוחלט: דווקא זה ש"אתה יודע בעצמך" שעברת עבירה, דווקא זה סיבה להתחזקות לתשובה ולהמשך המלחמה ביצר: אתה מאמין! שאם לא כן, לא הייתה חושב שעברת עבירה או שנפלת.

פירושה של ידיעת החטא, של נפילתך בעקבות מה אתה מאמין שהוא חטא, הוא שאתה מאמין בבורא עולם. ואם אתה מאמין בבורא עולם, כבר יש לך את הבסיס החשוב ביותר, החזק ביותר והגדול ביותר, זה שבלעדיו אין כלום, בעבודת ה'. ואם כן, מה לך נופל? קום!

ואז אנו שבים אל אותה נקודה: אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן!