"אל תחזור הביתה, תישאר באומן!"

הישיבה הגדולה שבעיר קייב רעשה מקולות הלימוד של נערי החמד המסתופפים בין כתליה, עיניהם נעוצות בגמרות שלפניהם והם הוגים בהתמדה בתלמודם. אחד מתלמידי הישיבה הוא מיכל דורפמן. אביו רבי יהושע דוד דורפמן מכהן כרב העיר צ'מירוביץ הסמוכה לקמיניץ, ובכל הסביבה יצא שמו לפניו כתלמיד חכם גדול וירא שמים מרבים.

הימים ימי פרוץ המהפכה הקומוניסטית, הנוער היהודי מצוי בסכנה מתמדת של עזיבת התורה, תנועות שונות צצות בזו אחר זו, וצעירים רבים נוהים אחריהן. כזו היתה למשל 'קבוצת פועלי ציון'. אנשיה ייסדו בית-ספר בעיר צ'מירוביץ, ויהודים רבים שלחו את בניהם ללמוד שם.

רבי יהושע דוד רב העיר, שחרד לגורלם הרוחני של הילדים, השפיע על כל מי שהיה יכול, שימנע מלשלוח את ילדיו לשם. את ילדיו שלו לימד באופן פרטי תורה בביתו מדי לילה.

כשגדלו ילדיו ונכנסו בעול המצוות, שלח אותם רבי יהושע דוד לישיבה בקייב.

בנו הבכור יחיאל מיכל התמסר כולו ללימוד התורה, כפי שחונך מנעוריו, הוא אף שימש עבור אחיו הצעיר כעין אב.

יום אחד נפתחת דלת הישיבה בקייב, ויהודי שיראת השם קורנת מפניו נכנס פנימה. שיחה נקשרה בינו ובין כמה מן הבחורים, וכך נודע כי חסיד ברסלב הוא ושמו רבי משה גרומן.

שיחה נלהבת התפתחה בין רבי משה ובין הבחור מיכל'ה דורפמן, ותוך כדי כך העניק רבי משה לבן שיחו הצעיר את הספר 'מכניע זדים' שחובר על ידי רבי נחמן מטשערין מתלמידיו המובהקים של מוהרנ"ת.

הספר עוסק כולו בגנות האפיקורסים ובמעלת האמונה הקדושה בה', בתורתו ובמשה עבדו.

רבי משה גם הוסיף וסיפר לנער על ציון רבינו הקדוש הנמצא בעיר אומן, ועל החסידים המיוחדים החיים שם ועובדים את בוראם בשמחה ובהתלהבות.

דבריו החמים מצאו מקום בלבו של מיכל'ה, וכיון שהיה זה בסיומו של 'זמן הקיץ' בישיבה, החליט בלבו לנסוע לאומן, להשתטח על הציון הקדוש, ומשם להמשיך לעיר מולדתו צ'מירוביץ.

מיכל'ה ואחיו הצעיר עושים את דרכם ברכבת לאומן, הם מגיעים לשם, ועד מהרה ניגש אליהם אחד החסידים, רבי בערל לינדוואסער שמו, הזמין אותם להתארח בביתו, העניק להם מקום לינה ודאג לארוחותיהם.

הימים נוקפים בזה אחר זה, ומיכל'ה אינו יודע את נפשו מהתפעלות והתרגשות; עולם מופלא ונשגב גילה במרחק מספר שעות נסיעה מן הישיבה.

הוא ידע כי בבית ממתינים לו, אך בכל מאודו רצה להישאר באומן. הוא כתב מכתב לאביו, בו הוא מספר לו כי לעת עתה הוא שוהה באומן, ובעוד ימים מספר יגיע הביתה.

לא חלפו ימים והוא מקבל מכתב תשובה מאביו: "בני היקר! אל תשוב לביתך בשום אופן, בעיתון המקומי הוזכר שמך בתור פעיל נמרץ למען היהדות, יחד עם דברי הסתה חמורים לגרש אותך ואת חבריך לערבות סיביר. אל תסתכן בשום מחיר, הישאר באומן!" על החתום: "אביך יהושע דוד דורפמן".

כך נותר מיכל'ה באומן והתקרב לרבינו בכל ליבו ונפשו, כשהוא מתמסר לקיום עצותיו הקדושות. ברבות הזמן נודע רבי מיכל דורפמן כמי שמוסר נפשו עבור הפצת יהדות בתקופת שלטון הקומוניסטים, ממקום מושבו במלאכובקה הסמוכה למוסקבה.