רק בלי חובות!

כל אברך כשזוכה להגיע לפרקו, הקב"ה עוזר לו והוא מגיע לזמן נישואיו – צריך הוא לדאוג לכך, שתכף ומיד אחר נישואיו, שיעמיד את סדר הליכות ביתו באופן נחרץ ביותר: כל ניהול הבית יהיה בלי שום חובות! בלי שום חובות!

אם מגיע זמנים ואין לו, חלילה, לאברך את הוצאותיו – מותר לו להיעזר באחרים, שיבקש עזרה מהזולת ולא יתבייש בדבר,  הרי יש מצווה של צדקה!

כן, את הדבר הזה מותר לעשות! לבקש עזרה, זה דבר המותר! – אבל להיות בעל-חוב? בשום אופן לא!!!

אם יש לו בושה להיעזר באחרים, אם יש לו בושה לבקש עזרה כספית מאחרים, הרי ק"ו שצריך להיות לו בושה ללוות! ולהישאר בעל-חוב!!!

זה ודאי בושה יותר גדולה – – –

צער הבושה מול צער הגהנום

העיקר בכל הדברים האלו היא: הידיעה הברורה!

צריך כל אחד לברר לו את האמת בידיעה ברורה וצלולה, שאכן כך הם הדברים לאשורם.

בסוף תורה כ"ב ח"א אומר רבנו הקדוש: צער הבושה בעלמא דאתי מצער את נפש האדם יותר מצער הגהנום! הרי כל הייסורים שבעולם הזה לא מגיע לצער של כוויה אחת של הגהנום, ובכל זאת – מגלה לנו רבנו הקדוש – שצער הבושה בעולם הבא הוא יתור חמור מצער הגהנום!!!

"מרבדים עשתה לה" – מזרון טוב לקבר!

דברנו כבר כמה פעמים אודות הלשון המובא בספר הזהר: עץ שלא רוצה לתפוס את האש מסירים ממנו את החלק השרוף, את הפחם, ואז ייתפס בו האור! כמו כן – אומר הזהר הקדוש – גוף שלא נכנס בו אור הנשמה, מסירים ממנו את  החלק הרע המפריע לאור הנשמה להיתפס לגוף.

והרי הנשמה משיגה דברים גבוהים תמיד, כפי שרבנו הקדוש כותב: הנשמה של כל אחד רואה ומשגת תמיד דברים גבוהים. בכל אחד מאתנו נמצאת נשמה טהורה, בכל אחד מאתנו יש חלק אלוה ממעל, ושם, בחלק הזה, בנשמה הזאת, יש דברים עליונים וגבוהים, והגוף, היות שהוא מגושם, אינו מודע כלל לדברים הגבוהים הללו. אבל צריך כל אחד לרחם על גופו ולהאיר בו את האור של נשמתו.

כי האדם הוא לא נצחי כאן עלי אדמות. מגיע, שם, הזמן, והאדם צריך להסתלק מן העולם הזה, ואז יתברר לו בבירור שאם גופו 'מעובד', אם הוא האיר בתוך גופו את ההארות של נשמתו, הוא 'ישכב' שם בצורה אחרת לגמרי!

"מרבדים עשתה לה" – מה זה 'מרבדים'? – מזרון טוב!

יש כאלה הזוכים, והנה הוא מגיע לו לקברו, והוא רואה: "מרבדים עשתה לה" – הוא מרגיש שזה מאוד נוח לו 'לשכב' שם! יש לו שם 'מיטה' נוחה וטובה!

אבל, חלילה וחס, אם האדם לא התכונן לכך, אי אפשר לצייר ולדמיין את גודל עוצם הצער שיש לו שם – – –

גלגול בבהמה טמאה!!!

ובכל זאת – מגלים לנו הצדיקים – שהצער של בעל-חוב זה הגרוע ביותר שם!!! – כי על כל חטא אחר מענישים אותו מלמעלה, וזהו, בזה הוא מכפר את עוונו, אבל כשהוא בעל-חוב, חלילה, הרי הוא צריך להחזיר את חובו, ומה שייך להענישו שם, הרי גם אחרי העונש הוא עדיין נשאר בעל-חוב רח"ל!!!

מי ישלם בשבילו – הרי 'הוא' צריך להחזיר את החוב!

המלווה עומד וצועק: מה יש לי עם העונש שאתם מענישים אותו שם, אני הרי צריך את כספי חזרה, לי הרי עדיין אין את כספי גם אחרי העונש שיקבל!!!

ואז, רחמנא ליצלן, רחמנא לישבזן, יש עונשים של גלגולים, גלגול בבהמות טמאות, בכדי להחזיר את חובו בכל מיני דרכים ואופנים!!!

רחמנא ליצלן מעונשים מרים וכבדים כאלו!!!

חטא העגל – כסף של הזולת!

מוטלת עלינו החוב ליישב דעתנו טוב בכל התוצאות של להיות בעל-חוב כאן בעולם הזה, והדבר ראשון בכל זה הוא שצריך כל אחד לחדד לעצמו את האמונה שיש עוד עולם, ואנחנו כאן לא נצחיים.

היות ואנחנו לומדים היום את תורה כ"ג, ורבנו מדבר כאן הרבה על עניין תאוות ממון – 'מילי דכדיבא', לכן אנו מרחיבים קצת לדבר על ענייני ממון וכסף.

אנו גם נמצאים היום אחרי חג השבועות, ודרוש לנו זהירות יתר לא להיכשל ולעשות חלילה את 'עגל הזהב'! עבודה זרה! – צריך להבין שלקחת פרוטה של השני זה עבודה זרה! זה חטא העגל!

ברגע שיש לאדם את הידיעה, ברגע שהוא יודע לפחות מה אסור לו, זה כבר משהו אחר לגמרי.

רבנו מביא את המאמר חז"ל – בתורה אחרת: "עבר ושנה נעשית לו כהיתר" – יש כאלו שמתחילים להתרגל בהלוואות, והם כבר שוכחים לגמרי שהם בעלי-חובות, נשכח כבר ממנו שהוא חייב כסף לפלוני ולאלמוני. 'נעשית לו כהיתר'!!!

יש כאלו, שהירידה וה'נעשית לו כהיתר' כבר לבש צורה יותר חמורה, כפי מה ששמעתי כל מיני לשונות המתגלגלים בינינו, באמרם: "רבנו, הוא הרי המלווה הגדול, וממילא רבנו הוא זה שיחזיר" – רחמנא ליצלן מכאלו לשונות, זה הרי הפך האמת, הפך רצון רבנו ז"ל.

מה זה הלשונות האלו רח"ל?! – – –

חושך ומיתה מול אור וחיים

אנחנו מכירים לשונות אחרים לגמרי מרביז"ל, אנחנו לומדים היום כאן בתורה כ"ג, ורבנו מגלה לנו שתאוות ממון זה: עבודה זרה, חושך, מיתה, אנפין חשוכין, פנים דסטרא אחרא. ולעומת זאת, מי שאינו מונח בתאוות ממון אצלו זה: חיים, אור, שמחה, פנים דקדושה.

צריך לכל זה יישוב הדעת, תיישב דעתך: הרי אני חייב להיות קשור לאיזשהו פנים, או שאהיה קשור לפנים דקדושה או שאהיה קשור חלילה לפנים דסטרא אחרא, כאן, בתורה כ"ג, רבנו מדבר על הקשר אל הפנים דקדושה ע"י זהירות בעניינים של כסף.

יש, והקב"ה עוזר לו לעובד ד' להתרחק מכל מיני תאוות עולם הזה, זה ודאי טוב מאוד, אבל תכניס גם את עניני הכסף לכל עניני העבודה שלך, תבהיר לך אחת ולתמיד שאסור להיות בעל-חוב! תבהיר לעצמך להיות זהיר בכל היכולת לבלי להצטרך חלילה להיות בעל-חוב!

להמתין מלבוא לרבנו – בכדי לא להיות בעל-חוב!

צריך גם ליישב את הדעת בנושא הבושה:

הנה, כאן מרגיש האדם בושה לגשת לבקש עזרה כשאין לו למשל על הוצאות שבת. הרי ודאי יתנו לו משהו, אבל קשה לו לגשת ולבקש כי הוא מתבייש – בושה! אבל עמוד והתבונן, הרי צער הבושה בעלמא דאתי יותר קשה מצער הגהנום! שם, זה הרי בושה מסוג אחר לגמרי! בושה אחרת לחלוטין!

אין להשוות כלל וכלל בין הבושה שיש לאדם לגשת ולבקש עזרה מהזולת לבין הבושה , חלילה, שיכול לבוא אליו עקב היותו בעל-חוב!!!

אדם שאין לו את הוצאותיו מוטב לו לגשת לזולת ולבקש את עזרתו.

גם בכדי לבוא לרבנו, ידוע העניין שרבנו לא היה רוצה שיבואו אליו בחובות! – תמתין עוד קצת ותשתדל לא להיות בעל-חוב!!!

מטבע תיקן להם

רבנו הקדוש כותב כאן בתורה כ"ג שזה הוא עניין מידת 'האמת', כי מידת 'ואמת' זה 'אור הפנים'. כן, כל דברינו הם האמת האמיתית!

רבנו מביא כאן בתורה את הגמרא: "כשיעקב אבינו הגיע לעיר שכם מה תיקן להם שם? חד אמר מטבע תיקן להם" – שבפירוש הפשוט הכוונה היא: שהנהיג את המקח וממכר על ידי קניין מעות ומטבעות. אבל רבנו הקדוש מפרש: שתיקן להם את עניין המטבע! עשה להם תקנות והצליח לתקן להם את תאות הממון! יעקב אבינו הצליח להוציא אותם מהעבודה זרה של ממון. ולכן גם המאן דאמר השני שאומר: "מרחצאות תיקן להם" – מפרש רבנו הקדוש: יעקב אבינו תיקן להם תקנות והנהגות איך להתרחץ מטינופת העבודה זרה של תאוות ממון!!!

כפי שכל אחד חייב ללמוד ולהסתכל ב'שולחן ערוך' בכדי לדעת איך להתנהג על פי ההלכה – כך ממש צריך כל אחד מאתנו להבין, שבכל עניני החיים צריכים לדעת את ה'לימוד' וה'הלכה' איך להתנהג. כן, גם בכל עניני הממון שבחייו, יש דרך, יש הנהגה, שהצדיקים מחייבים את אנשיהם להתנהג בהתאם.

הכנה לסעודת הבר-מצווה

חייו של כל אחד מאתנו מלאים בענייני הוצאות.

הנה זוכה האדם ובנו מגיע לעול מצוות, ודאי שיש מצווה גדולה לערוך סעודת הבר-מצווה, כן, זה מצווה גדולה ורבה מאוד. אבל, כבר שנה לפני כן תחשוב על כך!

כן, תתחיל כבר מעכשיו לחשוב על עניין זה שבנך נכנס לעול מצוות לקראת השנה הבאה! תתחיל כבר מעכשיו להיערך לכך! אל תמתין לאותו יום. תחשב את צעדיך כבר מהיום ליום הגדול של שמחת הבר-מצווה של בנך ותתכונן בהתאם, בכדי שלא תצטרך , חלילה, להיות אז בעל-חוב!!!

ואם נדמה לך, חלילה, שאין לך אפשרות אחרת, ואתה חייב להיות בעל-חוב עקב שמחת הבר-מצווה של בנך – דע לך! שדברי כפירה דבריך!!! אין זה יכול להיות שהקב"ה יזכה אותך במצווה כה גדולה וחשובה כשמחת בר-מצווה לבנך, אבל רק באופן שתהיה בעל-חוב עקב כך?! – לא, אין הדבר הזה יכול להיות בשום פנים ואופן!!!

תעשה כל מאמץ, תעשה כל השתדלות, בכדי לא להיות בעל-חוב! – אלא מאי? אתה מתבייש?! – יש לך בושה לבקש עזרה מהזולת?! – אין זה תשובה מספקת כלל וכלל – – –

מה הבושה הגדולה הזאת? אם אכן אין באפשרותך להסתדר באופן עצמאי לשמחת הבר-מצווה של בנך, גש נא לאנשים, בקש עזרה מהזולת!!

כן, כל מיני ההשתדלויות, כל מיני אופני בקשת עזרה מהזולת, הכל כדאי בכדי לחסוך מעצמך את העונש הכבד של להיות בעל-חוב!!!

התפלות החשובות אצל הקב"ה

אצל הקב"ה חשוב מאוד התפלות הללו!

הקב"ה כביכול מתענג מאוד כשעולים למעלה התפלות של האדם בענייני הפרנסה והבקשות להינצל מחובות והלוואות או להיפטר מהעול הכבד של חובות והלוואות.

כן, תרבה בהתבודדות, בתפלות ובקשות: "רבוש"ע! אנא ד'! אנא ממך, תזכיני לסלק במהרה את כל החובות וההלוואות שיש עלי – – -"

כל ימי גדלתי בין אנ"ש באומן!

הקב"ה סיבב שלומדים אנחנו היום את התורה הזאת – תורה כ"ג ח"א – שרבנו מדבר כאן הרבה על עניין הממון, ולכן אנו מרחיבים את הדיבור על נושא זה.

כאן, בארץ ישראל, אני לא רואה שמדברים כל כך הרבה בנושא זה, אבל אני הרי כל ימי גדלתי בין אנ"ש באומן, וראיתי שם שהרבה מאוד, הרבה מאוד, דיברו ביניהם על עניין זה: להיזהר ולהישמר לא להיות בעל-חוב!!!

כל מי שרוצה לקיים את המאמר חז"ל: "שוב יום אחד לפני – – -" – צריך הוא מאוד מאוד להיזהר ולהישמר לא להיות בעל-חוב!

כי הרי מי יודע מה צופן בחובו יום המחר?! – – –

בעל-חוב היא מחלה נוראה ועצומה מאוד

כשם שכל אדם, כשאינו בקו הבריאות, חלילה, משתדל הוא בכל מיני השתדלויות לרפא את עצמו, כמו כן ממש בענייני הכסף והממון. כי עניין הבעל-חוב היא חולאת גדולה ונוראה ועצומה מאוד מאוד!!!

ואם הבעל-חוב אינו מרגיש בחולאת המקנן בתוכו – הרי אז מצבו ומחלתו חמור פי כמה וכמה!!! – כי כבר הגיע למצב שאינו מרגיש כלל בחולאת של החובות המקננת בתוכו רח"ל  – – –

כי בו בזמן שאתה, חלילה, בל-חוב – אין לתפלה שלך את השלמות, ולמה? – כי אתה בעל-חוב!

גם אם המלווה לא עומד ותובע את הלווה, אבל בכל זאת הוא הרי לא מוחל לו על ההלוואה, והוא, הלווה, הרי נשאר בעל-חוב. זה שהמלווה לא עומד ותובע לא פוטר אותך מלהיקרא בעל-חוב!

אימא לן מילי דכדיבי

מגלה לנו רבנו הקדוש, במאמר זה, שהסבא דבי אתונא אמרו לר' יהושע בן חנניה: 'אימא לן מילי דכדיבא' – תאמר לנו איזה דבר שקר. ור' יהשע בן חנניה אמר להם דבר שקר בנוגע לתאוות ממון.

נשאלת השאלה למה תפס ר' יהושע בן חנניה במכוון את עניין השקר של תאוות ממון דווקא? הוא הרי היה יכול באותה מידה להציג להם הרבה דוגמאות אחרות שמייצגים את עניין השקר?!

אלא – מגלה לנו רבנו הקדוש – שר' יהושע בן חנניה במכוון בחר בשקר של תאוות ממון, כי הוא רצה להציג בפניהם כזה סוג של שקר שכל אלו ששקועים בשקר זה כלל אינם מודעים על כך שהם שקועים בשקר! – "כדנייתא שילדה ולד והיה תלוי פיתקא על צווארה וכתיב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי" – השקר הזה הוא כזה סוג שקר שברובם של האנשים אינם מבינים כלל וכלל על עוצמת השקר שבתאוות ממון זו!!!

תאוות ממון היא כזה סוג של שקר שהיא מוגדרת כ'הסתרה שבתוך הסתרה', היא מוגדרת כ'עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר'.

כי כל זמן שיודע האדם שאסור לו להנהיג את חייו על פי השקר הזה של תאוות ממון, כל זמן שיודע ומכיר האדם את מצבו העגום שהוא בעל-חוב, אזי בודאי שירבה בתפלה ותחנונים על זה, ודאי שהוא ירבה בהשתדלויות על זה, אבל אם, חלילה, עניין הממון והחובות כבר נשכח מלבו – גיוואלד! איך? מתי? אדם זה יזכה לחזור בתשובה על מצבו?! – – –

שאינו יודע לשאול – זהו עיקר התשובה!

בתורה ל' ח"א מסביר רבנו את עניין הד' בנים שכנגדם דברה תורה, ומסביר שם רבנו את עניין הבן 'שאינו יודע לשאול', שהכוונה היא על עניין התשובה, שכל אדם צריך לחזור בתשובה על אותם דברים שהוא אינו יודע עליהם כלל.

נשאלת השאלה איך אפשר לחזור בתשובה על דברים כאלו שאין הוא יודע עליהם כלל? – אלא העניין הוא שהוא צריך לחזור בתשובה על הדברים המכוסים ממנו, הנעלמים ממנו, על הדברים שכבר נשכחו ממנו. וכשירבה בתשובה אמיתית יעזור לו הקב"ה ויתחילו לצאת אצלו מן העלם אל הגילוי הרבה מן החסרונות שלו שהיו עד הנה מכוסים ממנו ונעלמים ממנו, הוא יתחיל פתאום להרגיש ולהיזכר: אוי! הרי גם זה אסור, וגם זה אסור! – הוא יתחיל להיזכר בדברים שקרו אתו לפני למעלה מחמישים שנה, והוא כבר הספיק לשכוח מהם לגמרי רח"ל, אבל ע"י התשובה השלמה שלו הוא ייזכר ויתחרט גם עליהם.

וזהו עיקר התשובה האמיתית.

לעובדא ולמעשה

המסקנה למעשה: להרבות בתפלה ותחנונים לפני השי"ת על עניין זה, ולהרבות בכל מיני דרכים, ובכל מיני השתדלויות, ובכל מיני המצאות שונות ומשונות – הכל בכדי לסלק ממנו כל הלוואה וכל חוב!

כך מגלה לנו רבנו הקדוש במאמר זה, שרק ביציאה מתאוות ממון, ביציאה מכל החובות וההלוואות, יזכה האדם להיות קשור ל: פנים דקדושה, לחיים, לשמחה, לאור – – –

צריכים להרבות בתודה והודאה להקב"ה שזיכה אותנו להיות קשורים לרבנו הקדוש, שהוא רבי רחמן, מנהיג רחמן – אבל, יש דברים, שגם רבנו, המנהיג הרחמן הזה, הזהיר אותנו מפניהם באזהרות חמורות ביותר.

כך גם בעניין החובות, דיבר רבנו לאנשיו באזהרות גדולות וחמורות: תהיו זהירים בכל הכוח, בכל היכולת, לא להיות בשום אופן בעל-חוב!