חודש אלול
הזמן המסוגל לתיקון הברית!

אם בכל ימות השנה צריך אדם לעשות ככל שביכלתו להשיג עצה ותושיה לקדושה וטהרה, הרי בימי הרחמים והסליחות אומר הנביא: ״דרשו את ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״ (ישעיהו נה ו) — משנה חשיבות והצלחה תהיה לדורש את ה׳ ״בהמצאו״ ו״בהיותו קרוב״ בחודש אלול. ואם בכל נושא וענין קרוב ה׳ לקוראיו ודורשיו בימים אלה, הרי גם בענין תיקון הברית – גילה רבינו – נפתחת דרך לכל. אין לנו אלא לרצות בכך, להעמיד את עצמנו בדרך התשובה: עלינו לפתוח את הפתח הזעיר כדי שיפתח לנו הקדוש ברוך הוא פתחים גדולים אחרים (״אמר הקב״ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו״ — שיר השירים רבה ה,ג וע״ע פסיקתא דר׳׳כ,ה).

בספרינו הקדושים ישנן עצות רבות ודברים רבים וחשובים בענין שמירת הברית, עלינו איפוא לחפש אחריהם תמיד, ועתה יותר מתמיד.

הבה נא ונראה מה אומרים חכמינו על ראשיתו של החטא: ״ליבא ועינא תריין סרסורין דחטאה״ [-הלב והעיניים הם שני סרסורי החטא] (שבת לא), כלומר, העין הרואה את הכיעור והלב החומד ומהרהר בו, שניהם הם המעבירים לאדם את החטא ומעתיקים אותו אליו. ההתחלה, הגרעין הראשון של החטא – בעין: המעשים הרעים הם תוצאה של אי שמירת העיניים.

ממילא, ראשית כל התקדשות תלויה בעיניים. ככל שיקדש אדם את עיניו, כך ימנע ממכשול. אמנם, במציאות של ימינו כשהפריצות אינה יודעת גבולות, קשה שבעתיים שמירת העיניים, אבל שמירת עיניים קלה יותר, תמיד, מעמידה בנסיון החטא עצמו, ואם רוצה אדם לחסוך כשלונות למעשה, עליו להקדים תרופה למכה – להתרחק ממקומות בהם אפשר לראות רע, ולהמנע ככל האפשר מהסתכלות אסורה, ואף אם נכשל בראיה אחת אסורה לא יסתכל בכך שנית, שכן לפי דברי חכמים אין הנזק בהסתכלות מקרית דומה לנזקה של הסתכלות חוזרת ונשנית, יש מרחק רב בין ראיה לא טובה מקרית לראיה לא טובה חוזרת ונשנית – הראשונה לרוב רישומה חולף ואילו האחרונה מותירה פצעים קשים בנשמה.

גם הפה כוחו גדול להיות סרסור לעבירה. דיבור גס כלשהו עלול לפעפע כארס בגוף ולפגום בקדושתו. ״ברית הלשון״ ו״ברית המעור״ (מלשון ערווה, ביטוי נפוץ בספרי חסידות) קשורים זה בזה ואם מנבל אדם פיו חס ושלום הוא מסתכן בפגם הברית.

פגם הברית שהוא החמור מכל העברות שבתורה (שו"ע, יורה דעה, הלכות אישות כ"ג,א), ומהווה המכשול הגדול ביותר, הינו עיקר הנסיון והבחירה של האדם בעולם הזה – כדברי רבינו (שיחות הר"ן קטו), ולכן היא העבודה הקשה ביותר ויצר הרע מתגבר בה למאד מאד, ועד כדי כך, שהיו רבים שטענו שגם לא כדאי ונאה לדבר בענין, גם אם הכוונה היא להועיל ולהדריך. ואכן, כל מילה מיותרת בנדון וכל פירוט יתר, הפסדו גדול משכרו ועיוותו רב מתיקונו, אשר על כן, יש בכלל שמירת הפה גם שמירה מדיבורים מיותרים לתיקון הענין.

וככל שהפה מתקדש יותר, קדושת הברית גדלה והולכת; הפה מתקדש – לדברי רבינו במקומות שונים – בדיבורי תורה ותפילה. יש להרבות בלימוד ובתפילה ככל האפשר, כי אז לא רק שהפה יתקדש, אלא גם המחשבה תטהר. המחשבה שהיא מקור פעולותיו של האדם, הקובעת את מעשיו הטובים והרעים ח״ו, מתנקה מכל זוהמה ודוחה כל הרהור רע כשהיא מתמלאת מחשבות קדושות וטהורות — מעניינים רוחניים וזכים.

המחשבה, ביד האדם להטותה כרצונו – כותב רבינו הקדוש (ליקו"מ ב,נ) – וכמו סוס הפונה מהדרך הישרה, שאפשר לתפסו ברסנו ולהחזירו אל הדרך הישרה, כך גם את המחשבה ניתן בקלות להעסיק בנושאים אחרים כאשר היא פונה להרהורים רעים ומכוערים, אל יאמר המהרהר הרהורי עבירה כי אין ביכלתו לשנותם לטוב ואל יחשוב כי אין זה בידו, ינסה נא, יחשוב בענין אחר, והמחשבה הראשונה תפנה את מקומה. שכן, אין שתי מחשבות יכולות להתקיים יחד ואם חושבים באחרת אין הראשונה יכולה להיות עוד.

וכמו בשמירת הפה, כן גם בשמירת המחשבה, יש להשמר גם ממחשבות ״טובות״ יתר על המדה, ובעיקר בשעת פיתוי אין מן הראוי להתווכח עם יצר הרע בענין זה, משום שגם למחשבות של דחייה הפיתוי והרחקתו יש בהן משום הגברת הפיתוי ומשיכת הרצון אליו (ספר המידות, ערך ניאוף אות י, ציטוט מדברי האור החיים הקדוש "אל תיכנס עם פיתוייך בטוען ונטען").

כללו של דבר, זה אחד מהדברים שהיסח הדעת יפה לו. ומשום כך מוצאים אנו את חז״ל אומרים: ״טוב תורה עם דרך ארץ [-התעסקות בעבודה וכו'] שיגיעת שניהם משכחת עוון״. היגיעה בתורה ובדרך ארץ משכיחה מלב אדם רצון עבירה ח״ו.

ברם, ימים ושנים של עמל נדרשים כדי להתקדש באמת. אין זו עבודה קטנה כלל. יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום – אמרו חכמינו (קידושין ל ע"ב) – ולולא הקדוש ברוך הוא עוזרו (לאדם) אינו יכול לו. הסיוע מן השמים כאן חיוני ביותר, שמירת הברית מוחלטת אינה כמעט בכוחו של אדם מצד כוחותיו הוא, אשר על כן, עצת כל העצות, ועיקר אמצעי הלחימה בנידון היא התפילה – ובתפילה הרי ידועה הדרכתו של רבינו להתייחד שעה בכל יום, ובעיקר בלילה במקום שאין איש ולפרוש שיח ולשפוך לב כמים לפני השם בשפה פשוטה, בשפת האם, כדבר איש אל רעהו". התפילה היא יסוד כל העצות שבספרי רבינו ז״ל, ביחוד כשמדובר בענין קדושת הברית, כפי שמתבאר בתורה ב׳ שבספר הטהור ליקוטי מוהר״ן חלק א'.

״יסוד״ היהדות, עיקר כל דבר שבקדושה הוא תיקון הברית. עם תיקון זה משיג אדם ומבין אחרת את התורה ואת המצוות ובלבו מתנוצצת הרגשת אמת ואמונה; בלעדי טהרה זו לבו אטום מלחוש וראשו מתקשה להשיג, האמונה מעורפלת למדי וכל הזיקה ליהדות יורדת ונחלשת. ״קדושת הייסוד״ היא קדושת כל הבנין, ממנו יתד ופינה לכל הקדוש והיקר.

וכאמור, עיקר הנסיון והבחירה של האדם בזה העולם הוא בענין זה – כנמסר בשם רבינו, כאן, בנסיון האנושי הגדול ביותר, נשקלת בחירתו של אדם. שכן יש לך אדם המקיים הכל, אך בנסיון זה אינו עומד, ונכשל חס ושלום; לא התפלל דיו על כך או אולי נעלם ממנו שזהו היסוד והעיקר, שזה דרכו של היצר – להעלים את חשיבות הענין מדעת הבריות. על כך באו הספרים הקדושים, ובפרט ספרי רבינו, והתריעו, כי כאן כאן עיקר הנסיון והבחירה שלמענה נשלח אדם לעולם הזה, ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה, אם יבוא אדם לעולם הבא מבלי יסוד זה.

כמה תפילות, תחינות ובקשות שפוכות על מאות הדפים של הספר היקר ליקוטי תפילות – שחיבר גדול תלמידי רבינו, רבי נתן ז״ל – הזועקות על ענין קדושת הברית ועל כל המסתעף ממנו, איזו מרירות עצומה אנו מוצאים בתפילותיו של מוהרנ״ת על הפגם הנורא והאיום פגם הברית – ״אוי, אוי, אוי, אויה על נפשי, אוי לנפשי, כי גמלתי לי רעה, מה אומר, מה אדבר, מה אצטדק, האלקים מצא את עווני, הנני לפניך באשמה רבה, הנני לפניך מלא בושה ובלימה… ואין שום לשון שבעולם שאוכל לכנות בו עוצם הרחמנות שיש עלי, כי רע ומר, כי נגע עד הנפש, מר לי מאד אבי שבשמים! מר לי מאד ריבון כל העולמים! ראה אנחתי ואנקתי, כי נפשי מרה לי מאד, עד אשר איני יודע איך אני יכול לחיות מעוצם מרירות נפשי אשר עד גבהי שמים יגיע —"

כך היא התפילה שצורפה לעשרת פרקי התהילים ״תיקון הכללי״ שתיקן רבינו ז״ל לתיקון זה: הפרקים טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ. ברם, חלק גדול בתפילה נוראה זו עוסק דוקא בדברי שמחה, שכן ביאר רבינו לא פעם, שעיקר הפגמים הללו נגרם מעצבות, ועיקר התיקון בא על ידי שמחה: אדם השמח תדיר יזכה, שהקדוש ברוך הוא בעצמו ישמור לו את הברית (כמבואר בהרחבה ב'השתפכות הנפש'), וכל הטומאות תברחנה ממנו, לא כן אם חס וחלילה עצוב הוא, הרבה טומאות ומכשולות נדבקים אליו רחמנא ליצלן, שכן העצבות היא מהותם של כוחות הטומאה, הקליפות והסטרא אחרא (זוהר פרשת נח דף עא).

השמחה היא אפוא תנאי חשוב בתיקון הברית, אך לא שמחה של פריקת עול וקלות דעת, זו עלולה לעשות ההיפך.

בין שאר העצות שבספר המידות אשר לרבינו אנו מוצאים: הזהרה משתיית יין (ספר המידות, שם, יא) מאכילה גסה (שם נא) ממחלוקת (שם לא) ומבטלה וחוסר עיסוק (שם, חלק ב, י) ועוד.

סוד ההצלחה הרוחנית של הצדיקים ומקור השפע הגשמי, ברכה, פרנסה וכו' הם בשמירת הברית, ערכה של כל מצווה גדולה לאין ערוך כאשר היא נעשית על ידי אדם קדוש וטהור, התורה הנלמדת על ידו, תפילתו וכל מעשיו רחוקים כרחוק מזרח ממערב וגבוהים כמשמים לארץ מאלה של מי שאינו כן; אך גם אם טרם זכה אדם לתקן עצמו, אם זו היא שאיפתו, זה הוא רצונו והוא מתפלל על כך ערכו וערך מעשיו גדולים וגבוהים.

… והבא ליטהר מסייעין אותו.