מה בין איש מצליח למי שאיננו כזה? מן הסתם קיימים ביניהם הבדלים רבים…

קחו לדוגמה שני בעלי תפקידים, האחד מילא את תפקידו, התקדם וטיפס בהצלחה לדרגים הרמים, זכה בקידומים וקיבל הטבות; ואילו השני מתבוסס במקומו בתפקידים בלתי משמעותיים. מה הוביל את הראשון למקום אליו לא זכה האחרון להגיע?

סיבה אחת בוודאי השפיעה – המצליחן היה מוכן בכל שלב ללמוד דברים חדשים, להסתגל לתפקידים שונים, ולפעול בקלילות בתחומים מגוונים.

* * *

התקדמות, משמעותה מוכנות להסתגל לתנאים שונים ושימת לב לדקויות נוספות. אם נתעקש להיצמד למוכר ולרגיל, ונאחז רק בידע הישן, נמנע מאיתנו התקדמות. הדברים נכונים לגבי כל סוג של לימוד, השתפרות או אפילו הכרת המציאות, אך בעיקר נוגעים הדברים ללימוד התורה ועבודת השם.

התורה, עצם הווייתה היא ההבחנה בפרטים. הלומד נדרש בכל פעם להבחין בהגדרות שונות, ולהכיר בגדרים ודקדוקים נוספים. כל 'היכי תימצי' מזמין 'נפקא מינה', וכל מצב דורש פסיקה מיוחדת הנוגעת לגופו. לא פחות מכך בעבודת הבורא.

יהודי נכנס בעול העבודה. ההתחלה פשוטה בדרך כלל ואפופה בהתלהבות. בצעדיו הראשונים, בכל דרגה, פוגש אדם תוואי שטח די ברור. היעדים בהירים, הדברים מוגדרים, והכל נראה פשוט ובר השגה. אולם כאן בדיוק נדרש אדם להבין שהוא מוכרח להתקדם, שכן אז מפציעים בדרך כלל הבלבולים. פתאום מתעוררות בעיות, החשק אבד, והיעדים שנראו מלכתחילה כאילו בהישג יד – מתרחקים; ההתמודדויות נעשות מורכבות יותר, דקות ומדוקדקות.

ואכן כך זה. אין זה תקלה, אלא זוהי הדרך. תפקיד נעלה דורש ירידה לפרטים מפורטים. לא הרי הצלחה בדרגה א' להצלחה בדרגה ב'. ומה שנחשב בקומה ראשונה כבהירות, הופך לערפל בקומה הגבוהה. לנוכח מציאות שכזו, מהו העיקרון החשוב ביותר? כמובן, לשמר את החמימות, ולא לאבד חלילה את ההתלהבות. לשם כך נדרש אדם להיות מוכן להסתגל בכל מצב למציאות חדשה, ללמוד את השטח ולקבל את דרישותיו, ובעיקר להבין שבכל מצב – המציאות היא רצון השם, ותביעותיה הן-הן תפקידינו עלי אדמות.

הכל מתחיל בראיה

עומדים אנו בשערי ימי אלול הקדושים. כלל ישראל מתעורר לעבודת התשובה. כל יהודי מעוניין לשוב אל השם,כל אדם משתוקק לפרוק את עול העוונות, ולהסיר מעל לבושי נפשו את כתמי החטאים, השגגות והטעויות. איך אכן זוכים להיכנס לחודש המופלא הזה באופן הראוי?

היכן עלול להיווצר הסיבוך? אדם נכנס לאלול, מעוניין לשוב בתשובה, אבל אז הכל נראה לפתע כאילו אינסופי. הטוב והרע מעורבים זה בזה והמלאכה כבידה, מדוקדקת ומורכבת.

אם אין יכולת בירור, להבחין מה מוטל עלי עכשיו ומה לא דורשים ממני כעת – עבודת התשובה עשויה להצטייר כעניין בלתי אפשרי. כך דרכו של עולם – בהתחלה הכל פשוט, אחר כך מבחינים בדיוקים.

וזוהי גופה של תשובה – להתקדם הלאה ולהיחשף לעניינים דקים יותר. בטרם נכנס אדם לעסק התשובה, מעשיו נראים בעיניו טבעיים וראויים, אך ככל שהוא מבקש להתעלות ולהשתפר, כך הוא רוכש יכולת הבחנה חדה יותר, ואז צפים עניינים לא פשוטים. הוא מזהה בתוכו מידות רעות, הרגלים פסולים, משיכות מיותרות. עוד ועוד פגמים שלא נראו קודם מפריעים. ההבחנה הזו היא תנאי להתקדמות, אך אין סיכוי לתקן אם אין יודעים איך להתייחס למצב הזה.

את העניין הזה מבקשת פרשת 'ראה' להאיר. "ראה" – אומרים לנו, העולם שסביבך מורכב מטוב ורע, "קללה וברכה". כל עוד לא פקחת את עיניך, הכל עלול להיראות טוב וישר. ולכן, כדי לתקן הינך מוכרח לפקוח עיניים, ולזהות איך הכל עטוף בקליפה דקה וכמעט בלתי מורגשת, קליפת נגה. כל מציאות – אתגר, וכל רגע דורשת מלאכת מחשבת. עבודת התשובה משמעה, להתייחס למעשים הקטנים, לפקוח עיניים על ההרגשות הדקות, לפשפש בהרגלים, ולזכך את השגרה. ואיך תמצא את ידיך ורגליך בתוך אלף אלפי פרטים שכאלו? גם כאן התשובה היא 'ראה' – הייה מפוכח והסכם לקבל את העבודה שהשי"ת מזמין לך בזה הרגע ובזו השעה.

בין קללה לברכה

לפנינו אם כן ברכה וקללה. הרע הוא קללה. והברכה מה היא? "אשר תשמעו… אשר אנוכי מצווה אתכם" – הברכה היא ההסכמה שלנו להטות אוזן ולשמוע את 'אשר אנוכי מצווה אתכם'. אל נא תתעקש לעבוד את השם כמו פעם, בזמנים שהכל נראה היה פשוט ונגיש. בעיתים בהם פעמה בך התלהבות. היֵה נכון לשמוע ולקבל את העבודה הניתנת לך כאן ועכשיו. את הקושי ואת הדקדוקים. והבן שזוהי עבורך ברכה. זוהי תשובתך, זוהי התקרבותך. אל נא תתעקש לעבוד בשטח המוכר משום שהעקשנות הזו מונעת את התקדמותך. אל נא תיבהל מכל שינוי ותמורה, משום שהבהלה הזו סוגרת בפניך שערים של הצלחה. ברכת ההצלחה מצויה במצוות אותן משמיע לך השי"ת עכשיו.

הראייה איפה, היא המפתח החשוב ביותר לחודש אלול. אנשים רגילים לרטון 'כזה אני. אינני מסוגל להשתנות, מה רוצים ממני?' זוהי עצימת עיניים. כל מידה ניתנת לשינוי, ובכל יום טמון גרעין של התקרבות, אבל את כל אלו רק עיניים פקוחות תוכלנה לזהות. ולשם כך נדרשת מאיתך מוכנות ללמוד עניין חדש, ולהסתגל לתפקיד נוסף, להיות בקי ברצוא ובשוב, בעלייה ובירידה.