אין תשובה אינסטנט
י״ג בתמוז תשע״ט
האדם לא משתמש באשמתו במקום הנכון. כאשר לבו מתעורר לשוב בתשובה – הוא רוצה לעשות זאת כאן ועכשיו, הוא לא רוצה לסבול עוד ניסיונות וקשיים; הוא רוצה להפוך ברגע אחד לזך ונקי, מה שכמובן לא נתון לבחירתו
מה מונע בעדנו לצאת מכל מיצרי הנפש? מה מעכב אותנו מלהיגאל מכל המידות הרעות והמאוויים השפלים?
כל אחד מאתנו ייתן לכך את תירוצו. האחד יאמר שהגוף הגס אשם בכל; כמה שמנסים לרסן את היצר, הוא חוזר ונוגח ביתר שאת. השני יאמר שהסביבה שלו אשמה; הוא מוקף באנשים זולים שכובלים אותו במנהגיו. השלישי יאמר שטרדות הפרנסה בעוכריו; אין לו הזמן לחשוב איך לפנות אל המסלול הנכון.
וזה רק קצה הרשימה…
כמובן יש מי שמאשימים אחרים, ויש מי שנוטלים את האשמה על עצמם, אך אלו כאלו לא מאמינים שביכולתם להתחיל להשתנות כאן ועכשיו. אפילו מי שמודה כי הוא פושע – אם נשאל אותו למה באמת הוא לא משתפר – הוא יודה שלאחר שהוא כבר נלכד במה שנלכד, הוא כבר כבול להרגלים שלו ואין ביכולתו להשתנות עוד.
לאמיתו של דבר, שני הטיעונים נכונים גם יחד: אמת היא שיש לכל אדם בחירה מוחלטת בכל תחום ועניין – ועל כך הוא מקבל שכר או עונש, דבר שמעיד יותר מכל שאכן הבחירה חופשית תמיד. אבל אנשים גם צודקים בטיעון שלהם שעכשיו הם לא יכולים, עובדה היא שהם רוצים לצאת מהתסבוכת והם לא מצליחים.
איך יתכנו שני טיעונים אלה יחדיו?!
נשיב על כך במשל מן החיים.
* * *
חולה מיוסר מגיע לרופא ומונה בפניו את סבלותיו. הרופא שומע ומבהיר לחולה: צורת החיים שהורגלת בה עד עתה, היא שגרמה לך את המחלה הזאת. בידך להתרפא, אך לשם כך עליך להתחיל לשנות בהדרגה את אורחות חייך והרגלי אכילתך. אם תמשיך באותה מתכונת כפי שהיית רגיל עד עכשיו – הוא מזהיר אותו – המחלה תתגבר חלילה באופן מסוכן.
הוא יוצא מן המרפאה ומחליט אחת ולתמיד: להתרפאות! הוא מאמין לרופא שהוא האשם במצבו ושבידו לצאת מזה. מרגע זה ואילך הוא חייב להיות בריא.
לא עוברת שעה קלה – ושוב תוקפים אותו הכאבים. זעם ותסכול ממלאים אותו: הוא הרי החליט להתרפאות – למה זה שוב חוזר?! לאחר כמה פעמים בהן הוא שב ומתנסה באותם ייסורים, הוא מתייאש, מרים ידיים ומתנתק מהרופא… כנראה שכך נחרץ גורלו…
נכון, הוא מכיר בכך שהוא אשם בחוליו; הוא אף יודע שהרופא אמר כי ביכולתו להתרפא, אבל בפועל הוא נשאר חולה.
מדוע? מפני שהוא טעה טעות קטנה וגורלית… הוא רצה להתרפא מיד… הוא לא היה מוכן להתאזר בסבלנות ולהתחיל בתהליך ארוך ומייגע שרק בסופו ייצא מן המחלה, כאשר בינתיים הוא יסבול לא אחת ולא שתיים מאותם ייסורים מוכרים.
* * *
הבחירה הרוחנית גם היא חופשית, האשמה מוטלת כולה על האדם – ואף על פי כן, האדם חוזר על אותה טעות; הוא לא משתמש באשמתו במקום הנכון. כאשר לבו מתעורר לשוב בתשובה – הוא רוצה לעשות זאת כאן ועכשיו, הוא לא רוצה לסבול עוד ניסיונות וקשיים; הוא רוצה להפוך ברגע אחד לזך ונקי, מה שכמובן לא נתון לבחירתו. הוא אמנם נתבע שלא לעשות מעשים רעים בפועל, אך הקשיים המרים שילוו אותו בתהליך הארוך שהוא אמור לעבור עד זיכוכו האמיתי – אינם בשליטתו כלל.
* * *
בפרשתנו אנו לומדים על סירובו של משה רבינו לקבל על עצמו את התפקיד לגאול את עם ישראל, אך הקדוש ברוך הוא הכריחו ללכת. טענתו של משה היתה, שהוא יודע כי גאולת ישראל לא תהיה גאולה שלימה; הוא רואה בבירור שלאחר מכן הם עתידים לשוב ולחטוא. עם ישראל בודאי לא ירצה לקבל גאולה שכזו; הם ירצו משהו שיבטיח להם רפואה נצחית.
אך ה' לימד אותו, שדרך התשובה כרוך בתהליך ארוך ומייגע; זה מחייב התחלות חדשות פעם אחר פעם, אין כאן משהו שמסיר את הקשיים בפעם אחת. רק מי שמוכן להיכנס לתהליך שכזה, יזכה לבסוף לתשובה שלימה.
* * *
ימי השובבי"ם בהם אנו קוראים פרשיות גלות וגאולה, הינם ימי תשובה ותיקון. פרשיות אלו חייבים לעמוד לנגד עיניו של הרוצה לחזור בתשובה כדי שיוכל להתרפאות בצורה נכונה.
יש להודות באשמה ולהאמין ברפואה, אך בד בבד חייבים להיצמד להוראות הרופא: לא להתנות את ההחלמה ברגע אחד, אלא להיכנס לתהליך של התחלה חדשה כל פעם; לא להתפעל מנפילות ומקשיים, להמתין ולייחל לתשועת ה' – ולהתחיל בכל יום מחדש לרצות להתקרב לה'.
אז ורק אז יש תקווה גדולה לשוב ולתקן את העבר, את ההווה ואת העתיד.
(עפ"י ליקוטי הלכות, קריאת התורה ו-כ)
