שומר הגבול לא התעצל, הוא היה בטוח שמשהו מסתתר מאחורי המעטה התמים הזה:

מזה חדשיים מגיע מדי יום ברנש רכוב על אופניו, מאחוריהם תלוי שקיק בלה מלא לחם מעופש, והוא מבקש לעבור את הגבול.

השומר כבר היה בקי בכל התככים והעורמות, לא איש כמוהו ילך כפתי אחר תירוציהם ה'תמימים' של המבריחים למיניהם.

השומר היה הופך ומנער את השקיק של האיש, מישש כאן ומיעך שם, בדק בכל מקום אפשרי, שמא ואולי מסתתרים שם חפצי ערך מוברחים – ולא מצא מאומה.

כך מדי יום ביומו, השומר עמד וביצע עבודתו נאמנה, ידע שיתכן ודוקא כך מנסים להסיט את ערנותו כשיתרגל לחשוב שזהו עובר אורח תמים שלא נושא עמו כלום – ואז יתחילו ההברחות…

אבל הוא התבדה, זה כבר חדשיים שהוא לא מוצא מאומה.

הוא רק לא העלה בדעתו שהלה מבריח אופניים חדשים מדי יום…

* * *

סיפור ידוע זה יכול להמחיש לנו מעט את המסתתר מאחורי כל המאורעות היומיומיות שלנו.

מדי בוקר זורחת אותה שמש, היקום כולו מתעורר לחיים שדומים להפליא לאלו של אתמול; כמעט אותם פרצופים, אותן דאגות, אותם נסיונות ויצרים, ואותם קשיים ומציאויות.

זה שגורם לנו להזקין, כאשר ה'היום' מצטרף לאתמול, והאתמול ליום שלפניו, ההווה הינו בסך הכל חוליה נוספת בשרשרת מיושנת כביכול. אנחנו מתעסקים אפוא כל הזמן בהווה שדומה לעבר, בעוד שבינתיים 'מוברח' יום חדש לגמרי…

בכל יום מתחדשים כל מעשי בראשית, כל יום מתווספים חסדי ה' שלא היו כדוגמתם מעולם; בכל בוקר נפתחות יכולות חדשות, אלא שלצורך הבחירה נעטף כל יום חדש שכזה במעטה ישן שדומה בחיצוניותו ליום אתמול.

"העיקר" – אומר רבי נתן – "שיראה לישב דעתו בכל יום, שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד יום הזה בעולם; והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום, היא חדשה לגמרי, ורק האדם שעומד באותו היום באותו הדור צריך לעסוק בזה" (לקוטי הלכות, קריאת התורה ו-יז).

זה המידע החשוב ביותר בשביל מי שרוצה לעמוד מול פיתויי היצר שמרפה את הידיים בגלל כשלונות העבר; וזו גם הידיעה העיקרית שיכולה לגרום לאדם להתחיל להתעלות יותר ויותר, ולא לומר די במה שהוא כבר הגיע אליו, מכיון שהחסדים שהושפעו אמש מן השמיים אינם אותם חסדים שיכולים לבוא היום.

בקריאת שמע אנו אומרים: "אשר אנכי מצוך היום", וחז"ל דורשים על כך: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" (ספרי).

זהו צו בלתי נתפס לכאורה, שהרי איך יתכן לצוות לאדם שמשהו עתיק ומיושן יהא בעיניו כחדש?!

אלא שבאמת זוהי המציאות הפשוטה ביותר : מה שנראה לעינינו כישן הוא הוא הדמיון, וכלשונו של רבי נתן:

"כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, כמו שכתוב: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' ואין יום דומה לחברו, כי הוא יתברך מחדש נפלאות חדשות בכל עת ובכל שעה"(ליקו"ה, תפילין, ה-ה).

אין זה סתם ציווי או עצה, זוהי למעשה תכלית הבריאה כולה, שבכל יום נתחדש ונתחיל בעבודתנו כאילו עוד לא התחלנו מעולם.

וכדבריו של רבי נתן להלן: "כי עיקר בריאת העולם היה בשביל ההתחדשות, וכמו שכתוב 'בראשית ברא אלקים' – 'בשביל ראשית' – שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל 'ראשית', דהיינו שיתחיל האדם בכל פעם מראשית, כאלו היום הוא ראשית התחלתו, כי זה עיקר תיקון העולמות" (שם, בשר בחלב ד-יג).

ההתחדשות הזאת באה לחזק את מי שנראה לו שאין טעם לנסות להתחיל שוב; ההתחדשות הזאת מפריכה את יסוד ההנחה שאין טעם להתחיל, זאת מכיון שהאתמול לא יכול להוכיח כלום על המחר. להיפך, כל יום חדש מספר לנו שהנה הגיע אוצר חסד גדול מקודמו!

התחדשות זו מובילה אותנו גם אל הרבדים הרדומים בנפשנו שאנחנו חוששים לטפל בהם מכיוון שנראה לנו שזה לא לפי כוחותינו – שנזכור ונדע, שלעולם אין אנו יודעים מה טומן בחובו היום החדש. אולי היום נזכה לפרוץ חומות ברזל; אולי היום עם החסדים החדשים שהושפעו עמו, נזכה להתעלות כפי שלא זכינו מעולם!

עלינו רק לעורר בקרבנו שאיפות גבוהות יותר, כי אלה הם הכלים, ולקיים בעצמו את דברי הכתוב: 'הרחב פיך' כדי שנקבל את 'ואמלאהו'.