איך מקלים?

י״ח בתמוז תשע״ט

כולנו מעוניינים שעבודת הבורא תתנהל בעולמינו על כנפי הניגון המופלא, שיהפוך את התורה והתפילה לעיסוק הקליל והמרומם ביותר. באופן של "נשא ליבו את רגליו", כשהנפש נושאת את האברים בתשוקה עזה. היכן מצויים תווי הניגון הנפלא הזה, איך מפנים את האוזניים מצלילי הדעיכה לטובת ניגון הנשמה? (פסח)

איך עושים את זה קל יותר

נעימות כינור וצלילים משתפכים של חליל. מעגלי מרקדים ומעדני מלכים על שולחנות מעוצבים. אווירה קסומה של שלווה ושמחה. מאות אנשים היו שותפים בחוויה משותפת של שמחה מיוחדת במינה. רק איש אחד ישב שם, ושום צליל או ניחוח ענוג לא הצליחו להבקיע את הבועה האטומה שהקיפה את ישותו. הוא ישב שם לגמרי, ובכלל לא היה שם. כאבי ראש עזים, זוהי התחושה היחידה ששידרו עצביו.

* * *

ניגון נפלא מתרונן בנעימה בחללו של עולם. הבריאה המתחדשת רושמת לו תווים, צלילים ענוגים מעולם של חירות. ניסן ואביב, אווירה מרוממת של קודם פסח. ניחוחות של חג, זריזות של מצווה, חמימות דקדושה ורוח טהרה. ובתווך עומד איש בהול, נרדף על צווארו מאימת הלחצים והסידורים. מהלך הוא בעולם ואת הניגון המופלא איננו שומע. הוא חי בבועה משל עצמו, רואה ואינו רואה, שומע ואיננו שומע.

ההתחדשות עוטפת בימים הללו את היקום כולו, הנפש אף היא מבקשת לפרוס כנפיים, להתנשא אל עולם של חירות והתחדשות. ודווקא כעת עלולה הנפש הכמהה למצוא את עצמה במבוכה. יודעת היא מאוד שעת התחדשות באה לעולם, אבל אוזניה אינן שומעות את הניגון. צלילים אחרים ממלאים את המחשבות, דאגה סמיכה והמולה סוחפת. ותווי הניגון אובדים בסערת הרוחות.

להיטהר מהצרעת

השבוע נקרא על סדר טהרת המצורע. בתורה ג' מבאר רבינו את פנימיות עניינו של המצורע ואת סדר טהרתו כפי שהוא נוגע לחיי נשמתו של כל יהודי. כוחו של ניגון מופלא הוא ועצום, מסוגל לשאת את הנפש על כנפיו, לרומם את הרגליים לגרום להם לדלג על משוכות החומר. עבודת הבורא, כשהיא נעשית יחד עם ניגון פנימי של טהרה ורצון, אין דבר קל ומושך ממנה. רוח החיים הפועמת בנשמת ישראל מדביקה את הנפש במתיקות התורה והעבודה. אין קושי גם לא כבידות, רק תשוקה וזריזות דקדושה. זהו ניגון כשר וטהור.

ויש ניגונים אחרים. חללו של עולם מלא מהם. ההבל והריק, לשון הרע ורכילות, קנאה, שנאה, תחרות ומחלוקת, כל האווירים הללו משוטטים בעולם, חודרים לאוזן וחובטים בנפש. מכאן הכבדות וחוסר החשק. כשמסתגלים לניגון המעוקם הזה, עבודת הבורא הופכת למשא הכבד בתבל. זהו מצבו של מצורע. צרעת היא אטימות נוראה, הנפש המצורעת איננה שומעת ניגון של שמחה, רק רעש והמולה, עמל ויגיעה של הבל וריק. ובתוך העולם הזה, של רעש וסערה אנו אמורים לקיים חיי טהרה. וכאן הבן שואל: איך בתוך ניגונו של המנגן הרשע, נוכל לשמוע רק ניגון כשר של קלילות ושמחה.

הרפואה מהצרעת גנוזה בתוך בארה של תורה. תורה שבעל פה, משנה, גמרא והלכה. העיסוק בתורה כשהוא נעשה מתוך כוונה טהורה, רצון יהודי תמים לעשות רצונו של מקום ולהיטהר. תורה שכזו מנגנת בנפש את ניגון הרפואה. השיר שמסוגל לרומם אותנו מכל סוגי הכבדות והעצבות שבעולם. בתוך המולת ערב פסח, כשהסביבה אפופה בשיגעון ובלבול, הנפש כמהה לקרטוב יישוב הדעת, רוח של זריזות וחשק דקדושה. אם נצמצם את עצמנו אפילו ל'חתיכה' פשוטה של תורה שבע"פ; הלכה, דף גמרא, משנה, נוכל לחדש בנו ניגון מופלא.

אין צורך בחכמות יוצאות דופן, דווקא העיסוק הפשוט והתמים בתורה. לגשת אל סדר הלימוד הקטן מתוך ההבנה שכאן מצויה רוח של שפיות וטהרה; מתוך ההכרה שאין לי דרך להימלט מניגוני העצב של העולם אלא בהשמעת ניגון טהור של תורה; העיסוק הפשוט והטהור הזה בתורה, הוא שיחלץ אותנו מאטימותה של צרעת הנפש.

לימוד התורה, על מנת שיישא את סגולת הרפואה, חייב להיעשות מתוך כוונה של 'לשמה'. כוונות חיצוניות של כבוד וכדו' רק יגבירו את משקל הכבדות. משום כך הלימוד המסוגל יותר הוא זה של הלילה, תורה שבעל פה לפנות בוקר, בשעות לילה, זוהי תורה המרוממת את הנפש מעומסי כבידות ומרירות של דאגה ועצב.

לבחור ניגון מתאים

הימים של קודם פסח מלאים מצוות כרימון. העיסוק עצמו אחד הוא, הנגינה שתלווה אותו נתונה לבחירתנו. יש והעיסוק הזה נעשה מתוך כעס ומרירות, דקדוקי המצווה אפופים תוגה של חשש וספק, והמאמץ מלווה ביגון ואנחה. ניגון שכזה משרה כבידות על הנפש, אוטם אותה מלהכיל את אור החירות והגאולה.

ויש דרך לעשות הכל בניגון של שמחה ותקווה, מתוך זיכרון חי שהעיסוק הזה נעלה הוא, קיום מדוקדק של מצוות "תשביתו". כשניגון האמונה מלווה את המעשים, הם לעולם לא יהיו כבדים ומדכדכים. העיסוק סביב ההכנות לפסח הוא עיסוק בתורה שבעל פה. כל מעשינו נעים סביב משנה, גמרא והלכה; פסקי ההלכה מנווטים את שגרת החיים היהודיים בכל יום, בערב פסח על אחת כמה וכמה. יש להיזהר שהעיסוק הזה ייעשה מתוך כוונה ראויה, מחשבות של אמונה ושמחה אמיתית של עוסקים במצווה.

נקודת ההתחלה

כולנו מעוניינים שעבודת הבורא תתנהל בעולמינו על כנפי הניגון המופלא, שיהפוך את התורה והתפילה לעיסוק הקליל והמרומם ביותר. באופן של "נשא ליבו את רגליו", כשהנפש נושאת את האברים בתשוקה עזה. היכן מצויים תווי הניגון הנפלא הזה, איך מפנים את האוזניים מצלילי הדעיכה לטובת ניגון הנשמה?

רבי נתן (ליקו"ה אפוטרופוס ג') מלמד שאת הניגון הזה נוכל כולנו להתחיל לשמוע דווקא בימים הללו של ניסן. נשמות ישראל בגלות מצרים היו משוקעות ברוח טומאה כבידה ואטומה. פרעה אחז בעורפם, חונק כל ניסיון של החייאה. קודם מתן תורה ניגון של קדושה עדיין לא נמצא בעולם, ורק ניגונו העייף של פרעה אטם את האוזניים. משום כך נצטווינו להשבית חמץ ושאור ולאכול מצה.

ההבדל בין חמץ למצה, מסביר רבי נתן, הוא בדיוק בנקודה זו. עיסה חמוצה מלאה מאוויר העולם הזה, בלחם מתנגן גם ניגונה של מלכות הטבע ועמל הבלי העוה"ז. המצה היא מאכל נקי. זוהי עיסה שנילושה בחיפזון שלא הניח לאוויר העוה"ז לחדור אליה.

האוזניים שלנו שקועות בצלילי הניגון העייף של המנגן הלא כשר. הדרך לפנות אותן, ולזהות צלילים של טהרה וגעגוע, היא פסח. בימים הללו נתנתק לגמרי מכל רוח חיצונית של חימוץ. השבתת השאור והחמץ, אכילת המצה, השיר וההלל, ניגון טהור של הודיה ושמחה אמיתית בהשם. ההצטמצמות בד' אמות של תורה שבעל פה, שמירת ההלכה, לימוד ספרי הצדיקים, ההימנעות מרוח החמץ וההידבקות בשיר חדש של תודה והודיה, הם שייבנו בנפשנו יישוב הדעת וניגון טהור של קלילות ושמחה.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support