יום הדין הגדול והנורא. נורא, פשוטו כמשמעו. מי שלא מפחד, זקוק לרחמים גדולים. אחד שלא חס על חייו ועל חיי בני ביתו, מעיד שמשהו מת בתוכו. בשר המת אינו מרגיש…

זו הרי לא רק שאלה של חיים חומריים, אלא הרבה מעבר לכך. כאשר דנים בראש השנה על פרנסתו, בריאותו ועל אמצעי הקיום הלכאורה גשמיים של האדם – דנים אז למעשה בשאלות רוחניות גורליות. כולנו הרי יודעים כמה טירדה קטנה בפרנסה או בבריאות משבשת את סדר היום הרוחני; כולנו יודעים שכאשר המוח לא מיושב והלב לא פנוי – כמעט ואין על מה ועם מי לדבר.

על כל אלה דנים ביום הגדול והנורא הזה: כמה ואיך תהיה הסייעתא דשמיא כדי שנוכל לעשות את מה שצריך לעשות פה בעולם החולף; איך תיראה השנה הבאה; באילו מקומות נצטרך לשהות; באילו תנאים ובאילו ניסיונות נצטרך לעמוד.

מי שזיק של שכל בקודקודו, מחפש עצה: איך ממתיקים את הדין הזה? מי שמכיר קצת בטיב מעשיו ויודע כמה מקטרגים נבראו בגינם – בוודאי שאינו יכול לנום בשלווה. אלה הרי יעמדו ויעידו, יתבעו את שלהם. האכזרים הללו לא יודעים שובעה, תובעים את 'מזונם' מן האדם ומבקשים לשוב ולהחטיאו חס וחלילה. מי יענה להם תשובה? מי יסתום את פיהם? מי ילמד זכות? איך קורעים את גזר הדין?

* * *

רבינו הקדוש העניק לעולם את המתנה המיוחדת והנשגבה ביותר מאוצרי-אוצרותיו, מתנה אותה קיבל מידי בורא העולם כדי לסייע לבני אדם לשוב בתשובה. הוא העניק לנו את ה"ראש השנה שלו" ונתן לנו רשות להיכלל בתיקון הנורא והנשגב שהוא עושה ביום הזה על ידי התקבצות אלפי בני ישראל ליד מקום גניזתו. הוא נוטל על עצמו את האחריות לתקן אז במרומים גם אנשים כאלו שאפילו הוא עצמו לא יכול לתקנם במשך כל השנה.

בין תיקוני הנפש הנעשים על ידי הצדיק ביום זה הוא, התמסרותו להמתיק את הדינים. הוא עומד כסנגור, מלמד זכות ומעורר רחמים. אך הוא דורש גם את החלק המוטל עלינו בכל זאת, מלבד עצם בואנו למקום קדוש ונורא זה.

לתת את המוח שלנו.

* * *

המחשבה של האדם באה מאותו שורש שמשם באים מלמעלה ה'דינים' בעולם. כאשר אדם חושב חלילה מחשבות לא-טובות, הוא מעורר את זעמם של המקטרגים.

מחשבות לא טובות אינן דווקא מחשבות של עבירה או כפירה חלילה, אלא כל מחשבה המנוגדת למחשבות הטובות שהתורה מלמדת אותנו לחשוב; כל מחשבה של שנאה עצמית או ייאוש; כל מחשבה שמייקרת את העולם החולף הזה; מחשבות של גאווה ושנאת אחים; מחשבות של קנאה או של מאוויים שאינם מובילים לתכלית האמיתית – כל אלו וכיוצא בהם הינם מחשבות שמעוררות קטרוגים חלילה.

לעומת זה, מחשבות טהורות וקדושות, שסובבות סביב הרצון להתקרב לקדוש ברוך הוא ולדבקה בו – הן הממתיקות דינים. אם ברצוננו להמתיק דינים, עלינו אפוא לדאוג שהמחשבות תהיינה טובות.

אך האדם הקטן אינו יכול לזכות בעצמו לטהרת המחשבה. הוא כה רחוק ממחשבות טהורות, עד שאין בכוחו להתמיד בהן. רק בכוח הצדיקים האמיתיים, שזיככו את מוחם בתכלית, יכולים גם אנו לזכות לכך. אך זאת בתנאי שאכן נרצה לבטל את שכלנו העצמי ונלך רק אחרי ההשקפה האמיתית אשר הצדיקים מלמדים אותנו.

כאשר אדם בא אל הצדיק בימי דין אלו, ורוצה לבטל את שכלו והרגשותיו העצמיות, ולהתמסר אליו; כלומר, הוא משליך את תפיסותיו-הוא שאוהבות את כל הדברים הרעים ומכבדות את כל הדברים הבזויים, והוא מקבל על עצמו להסכים להלך המחשבה של הצדיק: איך להסתכל על כל דבר, במה לשמוח ואל מה לקוות, מה לקרב ומה לרחק – כי אז הוא ממתיק את שורש הדינים.

כאשר אנו באים לצדיק ורוצים לזכות להמתקת הדינים – עלינו אפוא להחליט באמת שאנו רוצים לעשות שינוי מהותי במהלך מחשבתנו. להפסיק לחשוב כפי רגשותינו, ולהכריח את עצמנו להתחיל ללמוד איך חושבים נכונה ושזה יהיה ה'ראש' שלנו במשך כל השנה.

קשר אמיתי כזה לצדיק יביא להמתקה נפלאה ברוחניות ובגשמיות. זה יצמיח ישועות ורפואות בגוף ובנפש, לשנה הבאה עלינו לטובה ולכל השנים הטובות שיבואו בעקבותיה בעזרת השם.

(על פי ליקוטי מוהר"ן ח"א ריא)