ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > איך "מולידים" את המוחין?

איך "מולידים" את המוחין?

ז׳ באדר א׳ תשע״ט

"ולפעמים יש, שהמוחין והשפע אלוקי הוא בהעלם, בבחינת עיבור, ואז יפה צעקה לאדם, בין בתפילה בין בתורה".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, כא)

מי מאתנו לא מכיר את המצב המתואר פה; "שהמוחין והשפע אלוקי הוא בהעלם, בבחינת עיבור"? מצב די-מוכר… לומדים, מתפללים, אבל המוחין נמצאים בהעלמה ועיבור. השפע האלוקי לא שופע בגלוי, והכל עמום ומעורפל…

המוחין ב"עיבור"; הם קיימים, אך הם נעלמים ומכוסים כעובר הנעלם בבטן אמו. כשלפעמים לידתם והתגלותם מתמהמהת זמן ארוך מאד…

אך בתורה זאת, מגלה לנו רבינו את העצה, כיצד נוכל להוליד את המוחין, הלא היא: צעקה!

כשם שהיולדת צועקת שבעים קולות, וכך יוצא הוולד ממצב של עיבור ונולד (זוהר ח"ג רמט ע"ב). כך גם צעקותיו של היהודי על המוחין הנמצאים בהעלמה ועיבור, גורמות הולדה. "והצעקה שאדם צועק בתפילתו ובתורתו – כשנסתלקין המוחין בבחינת עיבור – אלו הצעקות הם בחינת צעקת היולדת, והקדוש ברוך הוא שהוא יודע תעלומות של המוחין איך נתעלמו, הוא מאזין צעקתנו, והצעקה הוא במקום צעקת השכינה, כאילו השכינה צועקת, ואז מולדת המוחין" (ליקוטי מוהר"ן, כאן).

* * *

כולנו יודעים שהתינוק דרכו לצעוק ולבכות. אך האם חשבנו פעם על הטעם הרוחני שבדבר?

מוהרנ"ת מגלה לנו דבר-פלא, וכותב: "וזה בחינת מה שדרך התינוק לצעוק הרבה כל ימי קטנותו, כי מיום לידתו עד תשלום ימי קטנותו אז הוא בחינת הולדת המוחין שצריך להולידם ולגלותם מבחינת עיבור לבחינת לידה, כמו שנראין בחוש שהדעת נתגדל עם התינוק. על כן הטביע ה' יתברך בטבעו שיצעק הרבה, כי להוליד המוחין מתעלומתן, להוציאם מבחינת עיבור, צריכין צעקה" (ליקוטי הלכות, גילוח ד, ה).

התינוק בוכה, כי רק כך יוכל להוליד ולגלות את שכלו ומוחו…

"ומזה צריך האדם ללמוד" – מסיק מוהרנ"ת את המסקנה המתבקשת – "לעניין עיקר המח והדעת האמתי, להשיג התורה הקדושה ולהכיר את הבורא יתברך. שכשרואה שהמח והדעת נעלם ממנו בבחינת עבור, הוא צריך לצעוק הרבה לה' יתברך, כמו היולדת קודם הלידה ממש. וכמו התינוק הצועק בימי קטנותו, כדי להוליד המוחין" (שם).

כך שבכל שלבי התגלות המוח והשכל, חייבים להשתמש עם עצת הצעקה; הן בעת לידתו ויציאתו לאוויר העולם, הן בשלבי התפתחותו בהיותו תינוק, והן בשלבי התפתחותו הרוחנית…

"כי בעניין המוחין יש כמה בחינות עד אין מספר, כי צעקת היולדת והתינוק הוא להוליד המוחין הפשוטים שהטביע ה' יתברך בדעת האדם, אבל אחר כך צריך האדם בעצמו להוליד עיקר המוחין, שצריך להשיגם על ידי עבודתו, ושם עיקר בחינת עיבור ולידה וגדלות ומקיפין וכו'. וכשהמוחין הוא בבחינת עיבור והעלם, צריך צעקה הרבה כדי להולידם מתעלומתן מכל מקום שנתעלמו המוחין שלו, כל אחד לפי בחינתו, בבחינת 'צעקתנו יודע תעלומות'. כי רק הוא יתברך יודע תעלומות המוחין של כל אחד, להיכן נעלמו, ואי אפשר לגלותן מתעלומתם כי אם על ידי צעקה" (שם).

* * *

מי שרוצה להיוולד בכל יום מחדש, ולהוליד את המוחין מתעלומתם ועיבורם – חייב לצעוק. וכפי שאכן צעקו כל אותם יהודים כשרים, שהולידו בכל עת מוחין חדשים. וכפי שמסופר על רבי נחמן מטולטשין:

כשישבה בתו רחל על המשבר, וצעקה מתוך חבלי הלידה, וצעקותיה נשמעו למרחוק. נענה רבי נחמן לבנו רבי אברהם ואמר: "אזוי האבן ערליכע יודען גשריגן פריש און גיזונד" = "ממש כך צעקו יהודים כשרים, גם בהיותם בריאים ורעננים" (אבניה ברזל, הובא בשיש"ק א, תרצג). שכן, גם הם סבלו חבלי לידה; חבלי וקשיי הולדת המוחין…

אפילו התינוקות בבכייתם, הזכירו למתנגדים את חסידי ברסלב הצועקים גם הם בתפילתם… וכפי ש"סיפר רבי נחמן מטולטשין זכרונו לברכה, שפעם בעת המחלוקת הגדולה, שהה בבית איש אחד שלא הכירו, והיה מטופל בבנים, וראה איך שבעת נענועו את התינוק בעריסתו שבכה וצעק מאד כדרך התינוקות, צעק עליו אביו ואמר: שתוק כבר, אתה צועק כמו הברסלבר'ס בעת תפילתם"… (שיש"ק ג, רסח).

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support