איך לשרוד נפילות
י״ב באב תשע״ט
הן אמת שבצאתי למלחמה – על שמירת העיניים, התמדת התורה, אמונה, שמחה, וכיוצא בזה – אינני יודע מי יהיה המנצח, אך בזאת אני בטוח: תמיד יישאר איתי מחנה לפליטה. על זה אתעקש בכל מחיר. וזה שפירש רש"י: 'והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כרחו, כי אלחם עמו'. כי בזה אני חזק, שבעל כרחו יהיה מוכרח להניחני שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה, כי אלחם עמו על זה בכוחו של הצדיק
על "חסידים נפולים" שמעתם? הלא הם אותם חסידים שנפלו מעבודת ה', ובעיני רבינו הקדוש הם גרועים ממשומדים…
משומד, מי שהמיר את דתו, אפשר עוד לעורר אותו ולחזקו; ניתן עדיין לגלות לו משהו חדש שלא שמע, ובכך להחזירו למוטב. אבל החסידים הנפולים הרי מכירים כבר את הכל… הם כבר שמעו את כל החיזוקים, קראו עלונים, למדו בספרים, אך התייאשו מלזכות אי-פעם לקרבת ה' אמיתית.
הם לא החליפו את הלבוש, ואפילו לא את הסביבה, אבל קשה להם להאמין שגם הם יכולים לזכות לעבוד את ה' באמת. ולכן פנו לשיחות מרעים, לפוליטיקה, קריירה, או סתם כך שקעו בקרירות.
ואם לא די בכך, הרי שיש מהם גם כאלה שכשהם נפגשים באחד שעדיין מאמין בתקווה הטובה, ואש הכיסופים עדיין בוערת בו, הדבר מטריד אותם, והם דואגים לצנן גם אותו מתקוותו הלוהטת.
"כמו שראיתי כמה מהחסידים של עכשיו, שלפני כמה שנים התחילו קצת בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתו רחמנא ליצלן. ואחר כך, כשראו בני הנעורים הרכים בשנים שנתעוררו בעבודת ה' והתחילו להתפלל בהתלהבות בלב שלם ולהתמיד בלימוד וכו' – כאשר מצוי עכשיו כמה בני הנעורים הכשרים המשתוקקים מאד מאד להשם יתברך ומתחילים להתפלל בכל לב בכוונה גדולה – הם שוחקים מאד מהם ומבזים אותם, ומחלישים את דעתם מאד מאד, ואומרים להם שאין ממש בעבודתם וכו'. וכל זה מחמת קנאה; מחמת שהם נפלו, הם רוצים חס ושלום שגם השאר יהיו כמותם רחמנא ליצלן" (שיחות הר"ן, קיט).
הם לא אשמים! מלחמת היצר התישה אותם וגרמה להם לחשוב שהעסק אבוד מראש.
* * *
אך יעקב אבינו התנהג אחרת. כששמע שאחיו עשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו – "ויירא יעקב מאד ויצר לו" – מה עשה? "ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר, אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה".
בהנהגתו זו לימד את בניו לימוד נפלא, לאמור: בצאתך לקראת עשיו, שמור תמיד על 'מחנה הנשאר לפליטה' כך שגם אם יבוא אליך עשיו, יישאר איתך מחנה לפליטה.
"היינו שיקבע בלבו, שאיך שיהיה, אף על פי כן אני חזק שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מה' יתברך, ולא אייאש את עצמי לעולם, ולא אהיה חס ושלום מהחסידים הנפולים שהם גרועים וכו' רחמנא ליצלן כמו ששמענו מצדיקים. רק אני על משמרתי אעמוד, לחטוף מה שאוכל, למען יהיה המחנה הנשאר לפליטה" (ליקוטי הלכות, ראש חודש ו, נב).
הן אמת שבצאתי למלחמה – על שמירת העיניים, התמדת התורה, אמונה, שמחה, וכיוצא בזה – אינני יודע מי יהיה המנצח, אך בזאת אני בטוח: תמיד יישאר איתי מחנה לפליטה. על זה אתעקש בכל מחיר. "וזה שפירש רש"י: 'והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כרחו, כי אלחם עמו'. כי בזה אני חזק, שבעל כרחו יהיה מוכרח להניחני שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה, כי אלחם עמו על זה בכוחו של הצדיק" (שם).
גם אם הוא יהיה המנצח, גם אם לא אצליח להתגבר עליו, על זאת אלחם בכל מחיר: לא אהיה מהחסידים הנפולים, לא אתן לעצמי ליפול לאדישות ולהשלמה. אמשיך לעשות כל מה שאוכל, מתוך אמונה ושמחה.
"למשל, שהאדם חפץ שילמד הרבה, ויתפלל וירבה בהתבודדות, ויהיה נקי מעתה מכל חטא והרהור וכו', ורואה שקשה עליו וכו' – יהיה חזק בדעתו, שעל כל פנים מה שאוכל לחטוף בחיי, אתייגע בכל כוחי לחטוף איזה טוב, כל יום מימי חיי. ואם חס ושלום לא אוכל להתפלל כלל, אראה לדבר אחר כך איזה דיבור של תחינה ובקשה. ואם ימנעני חס ושלום גם מזה, מה לעשות?… אף על פי כן אלמד מעט או הרבה, ועל כל פנים אתגבר ברצונות חזקים לה' יתברך, ואצעק על כל פנים 'ריבונו של עולם, הושיעה' וכיוצא בזה" (שם).
"וכבר האריך אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה לדבר בזה, לחזק מאד מאד את כל אחד ואחד בהתחזקות נפלא, להחיותנו בשבעה משיבי טעם. ותודה לא–ל יש לנו רופא כזה שבקי מאד ברפואות נפשנו עד תכליתו, עד הסוף האחרון. ומלבד רפואותיו היקרים, כוחו הגדול בעצמו עולה על הכל!" (עלים לתרופה).
