איך זוכים לקבלת התורה?

'יש כנראה כאלו שרק הם מתאימים לקבלת התורה', חולפת לה מחשבה סוררת בלב רבים, 'לא נראה שבלב כזה – העמוס ברצונות רעים, במידות מושחתות ובחוסר עמידות מול כל נסיון קל – אמורה להתקבל אי פעם התורה… לא נראה באופק שבשממה הצחיחה הזאת ינבע אי פעם מעין מים חיים של רצונות דקדושה, של אהבת תורה, של אמונה ויראה טהורה'…

* * *

היכן לדעתנו היה ראוי להתכונן לקבלת התורה? מהו המקום המתאים ביותר, לפי הבנתנו, לקבלת התורה? – בבית המקדש, או לפחות בשאר מקומות הקדושים… התורה הקדושה והטהורה, נשמת חיינו, שעשועיו של הקדוש ברוך הוא מאז ומקדם, לא יתכן שהיא תנתן סתם כך במקום נדח.

אך לא כך גזרה השגחתו יתברך, הוא בחר את המקום למתן תורה דווקא במדבר, "בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיה ב); ולא זו בלבד, כל ההכנה לקבלת התורה נעשתה במדבר. דווקא במקום זה נועד הקדוש ברוך הוא עם משה רבינו, דווקא שם נחלנו את כל הקדוש והיקר לנו לדורות.

אין זה מקרה, אלא בכוונת מכוון. כאשר אדם רוצה להתעלות, כאשר הוא רוצה שהתורה תאיר בלבו והקדושה תמצא משכן בנפשו, הוא חייב לעבור במקומות נידחים ושם יעמוד ויבקש ויתגעגע כפי כוחו לזכות להתקרב אל הקודש.

כשם שקבלת בתורה באה אחר שהות ארוכה במצרים, בגלות מרה של גוף ונפש, כאשר כל מה שניתן לעשות היה לצעוק ולבכות ולהתגעגע לצאת משם, ואז הלכו במדבר, "מקום נחש שרף ועקרב וצמאון שהוא בחינת מקומות החיצונים הרחוקים מכבודו יתברך" – כלשונו של רבי נתן – ודווקא שם ביקשו וחיפשו את ה' יתברך עד שזכו לקבל את התורה במדבר, כך גם לדורות, קבלת התורה הפרטית של כל אחד מישראל, מותנית בכך שהוא יעבור במבואות אפלות כאלה, כאשר תפקידו להצטער שם ולהתגעגע ולחפש: 'איך זוכים להארה מסויימת'.

הגעגועים אלו מגיעים למקום הכי גבוה בעולמות העליונים, הם מושכים את הקדושה משורשה, וגורמים לכך שתושפע מן השמיים מציאות חדשה של 'מתן תורה' שלא היתה קודם לכן.

כך שאין זו רק תקופת מעבר מרה וחשוכה שמוטב שלא נבראה, אלא זוהי הדרך היחידה להתקדשות ולהתעלות. "קודם שזוכים לאיזה התגלות בתורה ועבודה, שזהו בחינת קבלת התורה, צריכים שיהיה מקודם כמה בלבולים וספקות ומניעות רבות, תאוות וטרדות וכיוצא בזה" – אומר רבי נתן – "ואזי כשמתגברין על האדם אלו הבלבולים והמניעות והתאוות וכו' ואינו יודע שום דרך איך לצאת מהם, ושואל ודורש ומבקש ומחפש 'איה מקום כבודו', אזי זוכה לעלות לשורש כל הקדשות, לשורש התורה… ומקבל התגלות התורה".

לא לחינם מאריכה התורה בסיפור כל פרטי תלאותיהם של עם ישראל במדבר, דרך ארוכה רצופת נפילות וכישלונות רוחניות וגשמיות, זאת כדי להורות, שגם אם הדרך נראית אבודה וחסרת מוצא, היא יכולה להוביל למחוזות נפלאים אם רק לא מתייאשים באמצע הדרך ואין משלימים עם המצב השפל, אלא ממשיכים לייחל, לבקש ולהתגעגע.

* * *

זהו גם הלקח הנפלא שאותו אנו למדים מן ההכנה הפלאית של ימי הספירה. האדם סופר ומונה, הוא מתחיל להתגעגע ולרצות – ואף על פי כן הוא נופל ונכשל גם בימים הללו עצמם. המחשבות והרצונות הרעים אינם עוזבים אותו עדיין, נדמה לו שכל הרצונות הטובים אינם מוסיפים כלום, אך לאמיתו של דבר כל נקודת רצון בונה עולמות, כל יום של התגברות ברצונות טובים מוליד דעת חדשה, ורק בסופו של דבר יתגלה שדווקא תקופה קשה זו היא שהביאה לבסוף את הזריחה הנפלאה.

"לכל אחד נדמה – מוסיף רבי נתן שם – "שעליו אין אנו מכוונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה ונתפס בתאוותו ובמצודתו כל כך עד שלאיש כמותו אי אפשר לשוב באמת לה' יתברך, כי כבר נלכד ימים ושנים במה שנלכד עד אשר לא יאמין שוב מני חושך. אך באמת, הכל יכולים לזכות להתקרב לה' יתברך באמת, אפילו על ידי זה לבד, שעל כל פנים יחפשו ויבקשו ויצטערו ויתגעגעו לשוב אליו יתברך – וסוף כל סוף יתקרב לה' יתברך, ואז יראה שאין שום תנועה נאבדת, ועל ידי כל תנועה ובקשה שהוא מבקש את כבודו יתברך זוכה לעשות איזה תיקון, עד שיזכה לעלות בתכלית העליה".

(עפ"י ליקוטי הלכות, גבית חוב מהיתומים, ג)