אחר פורים…
י״ד בסיון תשע״ט
לקט שיחות ומכתבים בענין "אחר פורים", אותה תורה נפלאה בליקוטי מוהר"ן חלק ב, בה מסביר רבינו את הקשר בין פורים לפסח, באמצעות פרשת פרה הנקראת ביניהם. ורבי נתן שמבאר את הקשר שביניהם לבין רבינו הקדוש. כל ההתחלות.
ארץ ישראל, תיקון הכללי, אומן
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם לְכָל אוֹהֲבֵינוּ הָאֲמִתִּיִּים הַחוֹסִים בְּצִילָא דִּמֵהֶמְנוּתָא, צֵל צַח אוֹר הָאוֹרוֹת וְכוּ' אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ הַקּדֶשׁ, וּבְראשָׁם לְאוֹהֲבִי יַקִּירִי הָרַב הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג הַוָּתִיק וְכוּ' וְכוּ' רַבִּי מֵאִיר נֵרוֹ יָאִיר לֹא יִדְעַךְ נֵרוֹ אָמֵן. שָׁלוֹם וְכָל טוּב לָכֶם וּלְכָל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ הַקּדֶשׁ, וּלְאַרְעָא קַדִּישָׁא יַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֶיהָ טַל וּמָטָר לִבְרָכָה וּלְחַיִּים וּלְשׂבַע לְכָל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים עָלֶיהָ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. לְהוֹדִיעַ חֲדָשׁוֹת אֵין. כִּי אֲשֶׁר הָיָה בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּראשׁ הַשָּׁנָה הֶעָבַר שָׁקֵט וְשַׁאֲנָן כְּבָר שְׁמַעתֶּם. וּמֵהַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (ראשׁ בַּיִת) נֶעְלָם מֵאִתָּנוּ מְאד, וּמַה שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לִפְרָקִים בִּלְבָבֵנוּ הִתְנוֹצְצוּת לְהַרְגִּישׁ מֵחָדָשׁ הַחִדּוּשִׁים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ נִשְׁאָר לָנוּ בְּרָכָה מֵאוֹרוֹ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, בִּתְחִלָּה הוּא פּוּר כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, וְכָל זֶה הֲכָנָה לְפֶסַח, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים וְכוּ' וְכוּ', וּמְרֻמָּז בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צֵרוּף פּוּרִים בְּהַפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיַן פֶּסַח. וּתְנוּעַת הַנִּגּוּן בִּרְמִיזוֹת הָעֵינַיִם וְהַיָּדַיִם הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁהָיָה מַרְאֶה לָנוּ תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ מוֹרִי וְרַבִּי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים מִכָּל שֶׁכֵּן בִּכְתָב. וּבִפְרָט מַה שֶּׁהִתְחִיל אַחַר כָּךְ בְּקוֹל רָם וְחָזָק, בִּתְחִלָּה הָיָה כָּל הַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַל כָל כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, "אוּן הַיינְט" וּמָשַׁךְ בְּקוֹל נְעִימָה "אוּן הַיינְט" כַּמָּה רְגָעִים וְנִשְׁאַר בִּשְׁתִיקָה. מַה נּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָזְנֵינוּ זָכוּ לִשְׁמעַ כָּל זּאת, וּבִפְרָט אֵיךְ שֶׁגִּלָּה לָנוּ מָרַן מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הֵיכָן שֶׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבּוֹ הַזַּךְ כָּל זאת בְּכַמָּה צֵרוּפִים, שאַחַר כָּךְ תֵּכֶף גִּלָּה הַתִּקּוּן שֶׁל הַיּוּד מִזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וְהִזְהִיר אָז לְדוֹרוֹת בְּהַבְטָחָה גְּדוֹלָה בְּעֵדִים נֶאֱמָנִים שֶׁיַּעֲמד בְּעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה תָּמִיד כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה בְּיִרְאָה עִלָּאָה דְעִלָּאָה שֶׁל הַזַיין בֶּעטְלֶירְס, וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף אַחַר פֶּסַח נָסַע לְאוּמַאן, וְכָל זאת גִּלָּה רְמָזִים מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַכּל אֶחָד וְהַכּל קֶשֶׁר אֶחָד וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר אוּן הַיינְט. וּבְהַהַמְשָׁכָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמָּשַׁךְ תֵּבַת אוּן הַיינְט בַּאֲרִיכוּת נעַם. אוּן הַיינְט צְרִיכִין לְגַלּוֹת הַמִּזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וּלְהַבְטִיחַ הַבְטָחָה הַנַּ"ל, אוּן הַיינְט צְרִיכִין לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל וּלְסַיֵּם אוּן אִיךְ הֵייל זִיא, אוּן הַיינְט צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְאוּמַאן וְלִנְטעַ מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ לְדוֹרוֹת עוֹלָם בְּאוּמָאן, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר זָכִינוּ לֵידַע מִכָּל זֶה וּלְהִתְנוֹצֵץ בִּלְבָבֵנוּ אֵיזֶה מְעַט כְּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, וּלְבָאֵר כָּל זאת אִי אֶפְשָׁר בִּכְתָב, אַךְ מֵעצֶם אַהֲבַת אֱמֶת שֶׁמֻּשְׁרָשׁ בִּלְבָבֵנוּ מִנְּעוּרֵינוּ לֹא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק לִיקַח עֵטִי וְעִתִּי בְּיָדִי לִרְשׁם עַל כָּל פָּנִים מַה שֶּׁהוּא, כִּי הַהַזְכָּרָה בְּעַצְמָהּ מְחַיֶּה וּמֵשִׁיב נַפְשׁוֹתֵינוּ הָעֲיֵפוֹת וְהַחֲלוּשׁוֹת, מִי יִתֵּן שֶׁנִּזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים בַּחַיִּים חַיּוּתֵינוּ לְדַבֵּר כָּל זֶה פָּנִים אֶל פָּנִים אַךְ הַכְּלָל הוּא אַשְׁרֵינוּ אוּן אַשְׁרֵינוּ וְכוּ' וְכוּ'. אַשְׁרֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּצֵל אַרְעָא קַדִּישָׁא וּמִסְּתָמָא מִשְׁתּוֹקְקִים מִתְגַּעְגְּעִים לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר צִיּוֹן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר חָפַר וּמָצָא שׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמְרֻמָּז בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּעִימִים. וְאַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְהִתְאַבֵּק בְּפה בַּעֲפַר צִיּוֹן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר חָפַר וּמָצָא שׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר אַדְמַת קדֶשׁ אֶרֶץ הַקּדֶשׁ, כֵּן יוֹסֵף ה' עַל תְּשׁוּקָתֵנוּ לְהִשְׁתּוֹקֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ עַד שֶׁיִּגְמר ה' בַּעֲדֵנוּ לְטוֹב אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
אוֹהֲבְכֶם הָאֲמִתִּי נַחְמָן בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי אַבְרָהָם הַלֵּוִי זללה"ה
(עלים לתרופה, מכתבי רנ"ט, תרל"ג)
כללות ושלמות התיקון – באומן-ראש-השנה
אחר פורים קורין פרשת פרה שהוא הכנה לפסח וכו' ובתחילה היא בחינת פור, כי פורים על שם הַפֻּ"ר, ואח"כ נעשה פרה וכו', כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח וכו' ועכשיו ולא סיים.
והנה לכאורה מובן כוונת [רבינו ז"ל] שעכשיו כל ההתחלות מפורים, אבל מה[עובדה] שלא סיים בפירוש מפורים, [משמע] מזה שמרומז עוד איזה כוונה בדבריו הקדושים. ואם כי מי אנכי להשיג רמיזותיו [של רבינו] הק', אף על פי כן אמרתי ויהי מה, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי:
היינו כי קדושת שמו הקדוש [של רבינו: נחמן, שערכו המספרי הוא 148] הוא בגימטריה פסח [שערכו המספרי זהה: 148] במכוון, ועכשיו כל ההתחלות כשבאין על ציונו הק' לראש השנה, כי ראש השנה הוא לשון ראש והתחלה, ופסח הוא גם כן התחלה. וזהו כי פורים על שם הפ"ר ואחר כך נעשה פר"ה. [פר"ה] הוא ראשי תיבות פסח ר"ה, היינו ששם נכללים כל התיקונים ביחד וזהו ענין פרה אדומה וכו'. אבל על ידי שאומרים שם תהלים ותפלות ותחנונים מעומק הלב, ובפרט אלו העשרה מזמורי תהלים, [תיקון הכללי,] שצוה לאומרם על קברו הקדוש, שהם תיקון נפלא ונורא מאד כמבואר בהשיחות, על ידי זה מטהר טמאים, כי זוכים לתשובה ולתיקון כל הקלקולים על ידי הצדיק הזה השוכן שם, ושם עושים התחלה מחדש להכנס בעבודת ה', שזה בחינת פסח יציאת מצרים וכו'. וכל זה זוכים על ידי קדושת הציון הקדוש שהוא [פירוש: שם רבינו, שטמון שם] בגימטריה פסח וכו'.
על כן כשבאין על ציון קברו [של רבינו] הק' על ראש השנה, אז נכללים כל התיקונים בשלימות נפלא וזוכים לתשובה ולגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
(באבי הנחל על תורה ע"ד)
פורים מאיר בנו את אור פסח
פורים הוא הכנה לפסח שהוא ראשון לכל השלש רגלים שהם זכר ליציאת מצרים כי מחמת תוקף הגליות לא היה אפשר לנו להמשיך עלינו קדושת פסח ויציאת מצרים מאחר שחזר להתגבר גלות ועול הסט"א כל כך, רק על ידי תוקף הנס של פורים, שהיה דייקא בזמן הגלות. ואף על פי כן גם בעבודתינו לא עזָבָנו אלקינו כי מלכותו בכל משלה והוא ממשיך ומאיר עלינו יראה נפלאה ע"י הצדיקים הגדולים גם בתוקף גלותינו, שזה בחי' ההבטחה "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם" וכו', על ידי זה אנו זוכים גם עתה להמשיך עלינו קדושת פסח וכל השלש רגלים על ידי תוקף הארה שמאירה בפורים שהוא בחי' הארה והתנוצצות מגאולה האחרונה מבחינת משיח כנ"ל
(אוצר היראה, פורים ס)
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.