ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אחר מתן תורה

אחר מתן תורה

ד׳ באב תשע״ט

עומדות רגלינו על מפתן השער, שער החירות מגלות מצרים. תקופת שלהי שבט בואכה אדר, מובילה אותנו אל חודשי הגאולה וההתקרבות, ניסן, אייר וסיוון. אנו זקוקים כעת לחסד, שפע של חסד שיפתח עבורנו שער חדש להתקרבות. השער הזה נפתח בעזרת צדקה. המצווה הזו, המרומזת בפרשת שקלים, משווה יחד עשיר ועני. כך ממתיקים דינים, מבטלים הסתרות ופירודים ופותחים פתח להתחלות חדשות וטובות.

רחובות העיר לבשו חג. טקס ההכתרה המסורתי עתיד להיחגג כאן ברוב פאר, לרגל עלייתו על כס המלכות של המלך הנבחר. הכל אומר כבוד והדר. השווקים מלאים כל טוב, החנויות פתוחות לרווחה, המחירים זולים, הממשל פוטר לרגל המאורע את העסקים כולם ממיסים. התושבים, כטוב ליבם בהנחות ובפטורי המס והמכס, רוכשים מכל הבא ליד, עורכים סעודות וחוגגים.

ימים חלפו, הדי הטקס נדמו, השגרה שבה לעיר.

בבוקרו של יום בהיר הופיעו המכתבים. חותם מלכות מתנוסס מלפנים, דבר המלך ודתו אל נתיניו הנאמנים. נרגשים פתחו הנתינים את המעטפות, ועיניהם חשכו: בדפים המפורטים ששוגרו מלשכת האוצר, פורט הממונה על כך את רשימת המיסים החדשה והמעודכנת. הגבלים מסחריים, מיסים וארנונות, אבוי.

אווירה עכורה ברחובות. תושבים נרגנים, כעוסים ומאוכזבים. 'נפלנו בפח', 'סיבכו אותנו היטב', אלו מבכים ואלו מגדפים. החכמים מביניהם, שעיניים בראשם, חייכו לעצמם בשקט: 'מלך כהלכה. תפס את מושכות השלטון ביד רמה. כך נוהג מלך חכם המכלכל צעדיו בתבונה'. המיסים והארנונות נועדו לייצב את המצב הכלכלי ולכינון הממשלה.

* * *

זה עתה עמדנו למרגלות הר סיני. תורה ירדה לנו משמיים, דעת עליונה ושפע של קדושה. רעדנו מיראת הרוממות, נרתענו לאחור מעוצמת ההתגלות, פרחה נשמתנו לקול דבר השם הנשמע בקול גדול. ניתן לומר שלא היינו פה. הגופים והזוטות של ימי החולין נהדפו הצידה, המחשבה נסקה כלפי מעלה, כל הווייתנו הופקעה לחלוטין מרשותו של עולם החומר. עד כאן הכל טוב וגם יפה.

הפליאה העצומה אוחזת בנו כעת, שבוע ימים לאחר המעמד הנשגב, שעה שאנו חוזרים ופותחים בחרדת קודש את התורה הקדושה, זו שניתנה לנו בקול שופר נורא. ומה כתוב שם כעת? כסף, נזיקין, מחלוקות ומריבות. כל ענייני העולם הזה, הנושאים המטרידים את אנשי השוק, רוכלים, סוחרים ומתווכים. לא זו בלבד, עוד מזכירה לנו הפרשה את דמותו של העבד העברי, המצב השפל ביותר אליו עלול לצנוח איש יהודי. "ונמכר בגנבתו", האיש שהידרדר ממעידה למעידה עד שבא למצבו העלוב כעבד נרצע. לא מצאה התורה הקדושה נושא נעלה יותר עבור האנשים שהתרוממו אך לפני שבוע לדרגת מלאכים, אלא זה? תמיהה!

מכניסים תורה הביתה

לאמיתו של דבר זו השתקפות מדוייקת שלנו אנו. אדם נוסק כלפי מעלה, מתעלה ברגשות קודש, מקבל תורה, מתחדש ומתקרב. אין אדם שאינו מעוניין לשַמֵר רגעים שכאלו, להפוך אותם למצב קבע, להתבצר בהם ולקבוע בתוכם את דירת נפשו. אך עולם כמנהגו נוהג, ורגע לאחר מכן, מוצא היהודי הנלהב את עצמו בשווקי עולם החומר, נאלץ על כורחו לחפש טרף לביתו, להשתדל בפרנסה ולהתבוסס בכל ענייני העולם הזה. המציאות אומרת דרשני.

אלא לומר לך, שהתורה ירדה הנה למטרה מסויימת: להמליך את שמו הגדול יתברך בתוככי העולם.

הקולות והברקים, הענן העשן וההר הבוער, היו רגעי תרועה למלך שהופיע בגבולות ממלכתו. אך על מנת לכונן כאן ממלכה של קבע, יש צורך להחיל את חוקי המלך על כל חלקי המציאות. להמליך, פירושו לקבל מרות. ממלכה מתוקנת מבוססת על ירידה לפרטים קטנים. המלך מופיע בליבות נתיניו, באמצעות הציות המוחלט לחוקיו. משום כך, מיד אחרי המעמד הנורא, מדברים איתנו על עסקי שווקים וחולין.

התורה עשוייה להיראות כשוכנת במרומי הר, ואם כך, הרי שמלכות השם נשארת חלילה רק אי שם בשחקים, כעניין המוקצה לנקיי הדעת וזכי ההשגה. לא היא! התורה הקדושה מודיעה לנו, באמצעות החוקים והמשפטים, שכל פרט קטן בחיינו החומריים, נוגע ישירות לענייניה הכמוסים והעקרוניים ביותר של מלכות השם. כניסה של שגרה למכולת שכונתית, רכישת לחם וחלב, משא ומתן או העברת ממון מיד ליד. מנקודת מבט תורנית, כל אלו מעשים גדולים בעלי השלכות מהותיות ביותר. אין פעולה שאיננה כרוכה במצווה או איסור, משום שאין פעולה נעדרת משמעות ותכלית. משום כך מדברים איתנו כעת על כל מה שמעסיק אנשים בעולם הזה. התורה איננה מתכחשת לשום מצב, גם לגרוע ולמעוות ביותר, משום שתורה קיבלנו על מנת לתקן באמצעותה עולם במלכות ש-ד-י.

צדקה להתחלה חדשה

פרשת משפטים כרוכה יחד עם פרשת שקלים, ולא בכדי. המקום בו אנו שוכנים הוא עולם הניסיון והשכחה. בעיקר עלולה להישכח כאן האמונה התמימה. כעת, תחת חופת מתן תורה, כשזוהמה פסקה מאיתנו, הגיעה השעה לכונן בנפש פנימה את מלכות השם. לשם כך יש לרומם את האמונה, לאסוף אותה מכל המקומות בהם היא פזורה וגולה, ולהעמיד אותה בנפשנו פנימה בקומה שלימה. דבר כבד יש להרים מלמטה, להתכופף ולאחוז מהתחתית, וכך ממש הדרך לרומם את האמונה החלושה. לאסוף דווקא מלמטה, מהמקומות הרחוקים יותר, להאיר שם את האמונה. משום כך נצטווינו כעת לקחת את הדבר הרחוק ביותר מהקדושה, את הממון וההון – סמל החומר והרכושנות, ולרומם אותו אל המקום הנעלה ביותר: משכן השם מקום השראת השכינה. מצוות צדקה פותחת דרך להעלאת כל תחומי החיים ומחוזות החומר, ולכלול את המציאות שלנו כולה באחדות השם.

עומדות רגלינו על מפתן השער, שער החירות מגלות מצרים. תקופת שלהי שבט בואכה אדר, מובילה אותנו אל חודשי הגאולה וההתקרבות, ניסן, אייר וסיוון. אנו זקוקים כעת לחסד, שפע של חסד שיפתח עבורנו שער חדש להתקרבות. השער הזה נפתח בעזרת צדקה. המצווה הזו, המרומזת בפרשת שקלים, משווה יחד עשיר ועני. כך ממתיקים דינים, מבטלים הסתרות ופירודים ופותחים פתח להתחלות חדשות וטובות. מעבר לכך, מסוגלת הצדקה לברר בלב את האמונה הטהורה (מובא כ"מ בליקו"ה). זה הזמן וזו השעה להתחלות חדשות.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support