אחרי מתן-תורה מגיע עגל זהב!

מוצאי חג השבועות תקצ"ג, בעיר ברסלב. זה עתה הסתיימו שני ימי החג המופלאים במחיצת רבי נתן תלמידו הגדול של רבינו מוהר"ן זי"ע.

אותם ימי חג כונו בפי התלמידים "השבועות הגדול", זאת על שם האורחים הרבים שהתקבצו מכל עבר כדי לקבל תורה ועצה נכונה לעבודת השם מפי קדשו של מוהרנ"ת. ההתעוררות הנפלאה שהיתה בימי החג, עדיין ליהטה בנשמתם, ועתה הם עומדים להיפרד ממנו ולחזור לביתם.

"נו" – פונה אליהם רבי נתן – "אחרי שקיבלנו את התורה, צריכים להיזהר שלא לעשות שוב עגל, כמו שהיה במתן-תורה" – – –

מילים ספורות המכילות בקירבן תורה שלמה!

מעשה העגל לא היה מאורע חד פעמי; אין סיבה שזה לא יחזור על עצמו, אלא כך היא ההנהגה העליונה: מיד לאחר התעלות והתרוממות, מערימים ניסיונות קשים, וצפויה סכנה רוחנית שיכולה למחוק את כל ההתעלות, אם לא גרוע מכך.

חטא העגל שעם ישראל נכשל בו אחרי ההתגלות העליונה שהיתה בהר סיני, הינה הוראת דרך לכל מצב של עליה; על האדם להישמר אז ביותר שלא ליפול בפח!

שכן, מיד אחרי העליה מנסים את האדם במצב ירידה, של חושך עצום. אין זו רק העלמת האור וחזרה למצב החושך שקדם לו, אלא משקל נגד מול האור שהתגלה.

אם בהר סיני זכו ישראל להתגלות של אמונה שלא היתה דוגמתה בעולם, כאשר באותו מעמד נשגב "פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים" (רש"י דברים ד, לה) – הרי ההסתרה שהגיעה אחר כך לא היתה סתם הסתרה, אלא חושך מעובה שהיה בכוחו להכשיל את ישראל בחטא עבודה זרה חמור ביותר, שהוא ההיפך הקוטבי לאמונה הקדושה.

מדוע כה מתעצם כוח הרע אחרי התגלות שכזו?

כאן אנו עומדים על סוד מסודות הבריאה: הקב"ה ברא את העולם אך ורק בשביל האדם שניתנה לו בחירה, ובידו להחליט אם לעשות טוב או רע.

הקב"ה העדיף את עבודת האדם השפל על פני עבודת המלאכים והשרפים, רק מפני שהאדם הוא בעל בחירה!

בשל כך נודעה החשיבות הגדולה כל כך של עבודת האדם, כי לולא הבחירה, לא היה שום תכלית בבריאה כולה.

כיון שכך, לא יכול להיות מצב בעולם שבו הבחירה איננה שקולה, כאשר הטוב והרע הם בעלי כוחות שווים. ולכן לאחר שהופיע בעולם גילוי אור ה' שביטל את הבחירה – מיד ניתן כוח לרע לבלבל את העולם בדמיונות שווא שיהוו משקל נגד לגילוי הנשגב הזה.

כך ניתן כוח ליצר הרע להתעות את עם ישראל בדמיון כוזב שכזה כמו עגל הזהב, עד כדי כך שהם האמינו בעגל על אף שראו אותות ומופתים נוראים שכאלו של יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה.

שכן חוק הבחירה מחייב, שמול הכוח העצום של הטוב, יקבל גם הרע כוח עצום, כדי שגם אז יוכלו בני האדם לבחור בין טוב לרע.

מציאות זו איננה עונש; הבחירה היא מתת-אלוקים שאותה העניק לנו ברוב טובו ורחמנותו, כך מלמדנו רבי נתן בתפילותיו: "ומרוב טובך האמתי והנצחי אשר חפצת לגלות לבריותיך, נתת בנו את היצר הרע, כי דעתך שגבה מאד, וידעת אשר אי אפשר לגלות טובך לבריותיך כי אם על ידי שיהיה כח הבחירה לאדם על ידי שני היצרין שנתת בו – יצר טוב ויצר הרע. ולאשר טובך והשגת אמתתך עולה עד אין סוף, ואתה חפץ שנשיג אותך בתכלית מדרגה העליונה – על כן הגדלת והרבית בכחות היצר הרע, כמעט בלי שעור, ונתת לו כח להסית ולמנוע ולפתות" (ליקוטי תפילות ח"א, צב).

עובדת יסוד זו מלמדת אותנו דבר או שניים גם במלחמתנו התמידית להתקרב לקדושה:

כשאנו זוכים לפעמים למצב של עליה, ואחר כך נעלמת ההתעוררות – עלינו לזכור שאין זה מצב של ריחוק ועונש, לא ולא, זוהי הארת פנים מלמעלה: פתחו לפנינו מכרה זהב, העניקו לנו את הכח המופלא ביותר שקיים בבריאה ושרק בגללו עבודתנו חשובה ויקרה כל כך, יותר מעבודתם של מלאכים – את כוח הבחירה!

כשאנו במצב של ירידה אל לנו לשבת אז ולהתאבל על הימים הטובים שהיו ואינם; אסור לנו לחשוב שעתה נסתמו מעיינות הטוב; אדרבה, זוהי התכלית; עתה ורק עתה ניתן להרוויח באמת.

בנוסף לכך יש לזכור: ההארה הקודמת לא הלכה לאיבוד; היא מלווה אותנו גם במצב ההסתרה ונותנת לנו כוח להיאחז ברושם הטוב שעדיין נותר בנו מהתקופה המוארת, כדי שנוכל לחזור ולבחור בטוב.

כך בדיוק היה בעת מתן תורה, הרושם שנותר ממעמד הר סיני לא נעלם לגמרי מליבות בני ישראל, על אף שאחריה הגיעה עת הסתרה. הרושם של הקדושה נתן להם אז את הכוח לחזור בתשובה; וזה הנותן גם לנו כוח עד היום להתקיים בגבולות הקדושה.

עלינו רק לחפש אחרי האור הגנוז בתוך החושך ולהידבק בו. או אז אין קץ לרווחים המופלאים שנזכה בהם.

(עפ"י ליקוטי הלכות, ברה"ר ד, לג)