כמה גדולה תפוצת השפעת תורת רביה"ק בדור זה האחרון, כמה עצומה גם תפוצת ספרי רביה"ק (גם אודות לגופים והאנשים היקרים המסורים לענין הפצת ספרי רבינו, וזכו וזוכים להדפיסם בעשרות מהדורות וצורות ולמכרם במחירי עלות) וכמה צמאון יש לתורת רבינו, לילך בדרכיו ולקיים עצותיו הקדושות, כמה רצון יש לשמוע, לקבל האור הזה.

ומה נפלא מראה הנחל הנובע, המוסיף יובלים על יובליו, המתרחבים ופורצים ימה וקדמה; מה נפלא לראות את עשרות המשפיעים אשר באנ"ש, המפיצים תורתו הק' ברחבי הארץ כולה, מרווים צמאונם של ישראל במסירות נפש שאין כמותה, יום ולילה, קיץ וחורף, שלא על מנת לקבל שכר.

אולם, מצד שני, עלינו גם לשים לב לעניין הכתיבה בספריו הקדושים, שצריכה חיזוק גדול, ומעט מאוד, יחסית להיקף ולרוחב חסידות ברסלב, עושים אנו בתחום זה. כמה מעט, לשם המשל, כותבים אנו, לתרגם תורת רביה"ק, עצותיו הקדושות, תורותיו הקדושות, ספריו וספרי תלמידיו הקדושים לשפה המדוברת, להגישם בצורה שווה לכל נפש – כמה מעט עושים אנו…

אוצרות עצומים יש לנו, אוצרו הנפלא של רבינו הקדוש, שהפקידו בידינו והזהירנו תלמידו הגדול מוהרנ"ת על ענין הפצתם, "שעיקר עסקכם יהיה להדפיס הספרים, שתהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחה", ובפרט בדור כזה כמו דורינו אנו, כאשר ה"טרייף פסול" כל כך מתגבר ומתפשט רח"ל לאלפים ולרבבות, ורק "דף אחד מספרי רבינו" יכול לנצחם, וכמה מעט כותבים יש לנו. כמה מעט כותבים אנחנו…

וכמה חשובה הכתיבה, שהרי על מאמר יוסף בריה דרבי יהושע, ששמע בעולם העליון "שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", אומר המהרש"א "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים", וב"מחשבות חרוץ" (אות טו) אומר רבי צדוק "משחידשו בעולם הזה צריך שישאר הדברים לעולמי עד בעולם הזה גם כן על ידי הכתיבה, ועל כן הזהירו הקדמונים לכתוב כל מה שמחדש כמו שכתב בספר חסידים (סימן תק"ל) והמגיד להבית יוסף וכדומה"

שאלו נא כל איש אשר רוח בו לעסוק בהפצת תורת רביה"ק כמה בודדים הם העוסקים במלאכה. מתוך כלל אנ"ש, אלפי אלפי ההולכים בתורת רביה"ק, כמה מועטים הם ששולחים לעט ידם לעורר, לחזק, להחיות נפשות עם רב, אשר עז רצונם וגדולה תשוקתם לקבל מתורת רבינו הק'.

על הפסוק "אחות לנו קטנה" וכו' מפרשים ש"תהיה עדת צדיקים מועטת, ואותם המעטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון בהיות ההמון כולו עוסק בחיי שעה".

והלא זה צריך להיות עסקינו, שלא נהיה אילנות יבשים, אלא נהיה אילנות העושים פרי, כמו שהורה רביה"ק למוהרנ"ת, עד שתמלא תבל דעה, ויפוצו מעיינותיו ז"ל על פני תבל כולה.