"דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע… ודן אותו לכף זכות… מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה …
"כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין… ועל ידי זה נעשין ניגונים, בחינת מנגן בכלי זמר, שהוא בחינת שמלקט הרוח טובה מן הרוח נכאה, עצבות רוח… ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, רפב)

הגיע הזמן להיגאל! הגיע הזמן שכל אחד ואחד מאיתנו יוכל לעמוד נוכח פני ה', לשפוך לפניו את לבו, ולהתפלל אליו בשלימות. כאשר אכן יהיה בימי משיח צדקנו הקרב ובא.

אך זאת לא יתכן, אלא כשתהיה לנו שמחה! זה לא אפשרי אלא רק כשנגלה את הנקודה האלוקית שבתוכנו ונתחבר אליה; רק אז נוכל לפתוח את פינו בתפילה בשירה ובהודיה – "אזמרה לאלקי בעודי".

כל זמן שהנקודה האלקית שבכל יהודי מכוסה ונעלמת; כל זמן שכשאנו מסתכלים על יהודי אנו רואים את המסיכה החיצונית שעליו, ואין אנו רואים את פנימיותו הזוהרת באור יקרות; כל עוד אין בנו את הכח לראות בכל מנין יהודים, מנין של "תינוקות של בית רבן" זכים וטהורים – קשה מאד להתפלל, לשיר לזמר ולהודות.

* * *

אך מי יש לו הכח לזה? מי הוא זה ואיזהו אשר יוכל לחדור מבעד למסך הרע ולמצוא את התינוק הזך שבפנים?

"דע שיש בכל דור ודור רועה, והוא בחינות משה, שהוא רעיא מהימנא, וזה הרועה הוא עושה משכן. ודע שתינוקות של בית רבן מקבלים הבל פיהם שאין בו חטא מזה המשכן".

ללמדך, שיש צדיק שיודע לזהות את התינוקות של בית רבן. הוא יודע למצוא ולגלות את התינוק הזך שבכל יהודי, וללמד אותו למצוא בתוכו את הטוב ולשמוח בו – וכך להשיל מעליו את קליפת הרע, ולגשת לתפילה, לזמר ולהודות.

* * *

איך הוא הגיע לזה? כיצד הוא הפך להיות רועה שכזה, רועה שרואה רק את הטוב שבכל אחד מאיתנו?

הוא לא הגיע לכך דרך האהבה והשמחה, אלא דרך היגיעה והמסירות-נפש. הוא התייגע, טרח וסבל, זעק ושאג. ובתחילת דרכו אף לא אמר את כלל המזמורים שבתהילים – "רק הפסוקים המדברים מתחינות ובקשות וצעקה להשם יתברך" (שבחי הר"ן, י).

ורק אז, אחר היגיעות והמסירות-נפש, כאשר זיכך את גופו עד שלא נשאר בו שמץ אחיזה לרע, הפך להיות 'כולו טוב', עד אשר כל יהודי אשר הוא נותן בו את עיניו, אינו רואה בו אלא את התינוק הזך והטהור החוזר זה עתה מבית רבו…

גם את תורת "אזמרה" בעצמה – כמה יגיעות יגע רבינו כדי לגלותה! לכמה מסירות נפש הוצרך כדי להאיר את הדרך הזאת בעולם! הלא הם כתובים על ספר דברי הימים – חיי מוהר"ן וימי מוהרנ"ת – אודות נסיעתו החפוזה ללמברג [=לבוב שבאוקראינה], ורדיפת תלמידיו אחריו במסירות נפש… לך נא ראה שם.

אך לנו הוא נותן את "אזמרה" במתנה, גם טרם התחלנו לזכך את עצמנו מכל שמץ רע. אותנו הוא מלמד ולנו הוא נותן את הכח, לחפש ולמצוא את הטוב ולשמוח בו, גם כשאנו שקועים ברע. גם אז, הוא מלמד אותנו איך לגאול את עצמנו מהרע, לגלות את הטוב, ולזמר ולהודות…

את העיניים של "אזמרה" קיבל הצדיק אחר זיכוך מר וארוך, אך לנו הוא רוצה להנחיל זאת במתנה גמורה גם בטרם התחלנו… וכשמשיח יגיע, יהפוך הדבר לנחלת הכלל, בעגלא ובזמן קריב.