אור של אמונה מאיר בלילות

"עיקר האמונה תלויה בכח המדמה, כי במה שהשכל מבין אין שייך אמונה; ועיקר אמונה הוא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו – שם צריכין אמונה… נמצא שעיקר האמונה היא בבחינת המדמה… כי עיקר תיקון האמונה היא על ידי… רוח נבואה שעל ידי זה נתברר המדמה".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב ח)

הקרב אבוד מראש, אך כמו לוחמים הנחושים בדעתם שלא לסגת ויהי מה, מנסות הלהבות הקטנטנות של נרות החנוכה לגרש את האפילה של לילות טבת הארוכים.

אבל החושך השורר למטה מעשרה טפחים, בייחוד ברשות הרבים, לועג למאבק העיקש של השלהבות עד טיפת שמנן האחרונה: מה ערך לקרני האור הזעירות שלכן במרחבי העלטה האינסופיים?! צוחק מי שצוחק אחרון, עוד שעה–שעתיים מקסימום ישוב החושך לאיתנו מבלי להשאיר אפילו זכר לנרות האמיצים שלנו.

אולי קצת הגזמנו בתיאור, אבל המאבק הזה מקיף את כל חיינו ואת כל העולם כולו: כוחות הרע, הגשמיות, הגויים, נראים כה אימתניים ודורסניים – האם יש בכלל שמץ של סיכוי להבזקי הטוב של הילד המסכן והחכם כנגד צבאו האכזרי של המלך הזקן והכסיל?!

העניין הוא שאנחנו בכלל לא אמורים לגרש את החושך, ולא להפוך את הלילה ליום. הקב"ה "יוצר אור ובורא חושך" כי גם לחושך של הלילה יש תפקיד חשוב בבריאה. הניצחון שלנו הוא זה עצמו שאנחנו מאירים לתוך החושך הזה משהו של משהו מאורו של היום, רק כדי שהחושך אכן ישמש כהכנה לאור הגדול שלעתיד, ולא ייהפך חלילה לעלטה מוחלטת בלי סוף ובלי תוחלת.

אנחנו מתוודעים במאמר רבינו שבכותרת על כוח המדמה [=הדמיון] שבו תלויה האמונה ובעצם כל הקשר שלנו עם בורא העולם. אומנם עיקר האדם הוא הדעת, כח השכל הצרוף שמאיר לו בבהירות להבדיל בין אמת ושקר ובין טוב לרע, אבל על ידי השכל לבדו אי אפשר להשיג את השי"ת, כמו שכתוב (שמות לג): "כי לא יִרְאַני האדם" – בידיעה ברורה כמו ראִייה. דווקא כח הדמיון שלנו, שמאפשר לנו להתייחס גם לדברים שאינם מוחשיים וברורים, הוא זה שנותן לנו כלי להאמין גם במה שמעל לכל הבנה והשגה.

השכל הבהיר משול לאור היום, כמו שכתוב: "כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב). לעומתו כח המדמה משול ללילה, שמכונה 'ערב' משום שהדברים מתערבבים אז וקשה להבחין ביניהם. כך שדווקא בלילה שולטת האמונה, כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות" (תהלים צב).

עוד בעת בריאת העולם קדם הלילה ליום – "ויהי ערב" – ורק אחר כך: "ויהי בוקר", שכן רק האמונה הנעזרת ב"כח המדמה" השולט בלילה, היא שמאפשרת להגיע אל הראייה הברורה של היום, אל טעמי המצוות והדעת שבהן, כמו שנאמר: "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי" (תהלים קיט).

כל העולם הזה משול ללילה, והוא הפרוזדור לעולם הבא הדומה ליום, כמו שאמרו חז"ל (בפסחים ג). החושך הרוחני נחוץ אפוא כדי להגיע אל האור הרוחני; עלינו רק לדאוג שהחושך הזה ישמש כרקע לאמונה, לתקווה ולכיסופים קדושים, כדי שלא יישאר כלילה נצחי חלילה.

הבה נהיה כנרות החנוכה, נצית שוב ושוב נקודות טובות של אור וקדושה אל תוך הערבוב והטשטוש שברשות הרבים הסואנת, וגם כשיכבה הנר הראשון לא נתייאש, ומחר נשוב ונדליק.