אהבות טובות מבטלות אהבות רעות

"כתיב (תהלים ס"ט): 'חרפה שברה לבי – היינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם. והתיקון הוא, על ידי שמקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת… שצריך כל אחד לדבר בינו לבין, כדי שיאיר בחינת נקודה… וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים, כדי לקבל התעוררות בלבו מהנקודה שיש בחברו יותר ממנו… ושם, בהנקודה הזאת, האהבה הנקרא כהן… וגם הנקודה שיש בכל אחד מה שאין בחברו, הם ענפים להצדיק, נקודה כללית של כל ישראל לקבל מתחלה מהצדיק, ואחר-כך יקבלו דין מן דין, וכל אחד יקבל מניה וביה. ועל-ידי שלשה בחינות אלו נתבטל החרפות, היינו ערלת לב, היינו אהבות רעות".
('ליקוטי מוהר"ן' ח"א ל"ד)

לפני מתן תורה אמר הקב"ה לישראל: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט). הכיצד יכול עם שלם להפוך לכוהנים? ובמה מתבטאת הכהונה של כל אחד מישראל?

העניין הוא, שכדי לקבל את התורה צריך לתקן קודם את המידות, כי באין מידות טובות – אין תורה, כמו שכתב רבי חיים ויטאל בספר "שערי קדושה", שתיקון המידות אינו מבואר בתורה, כיון שהתורה ניתנת למי שכבר תיקן מידותיו.

זוהי הכוונה של "ממלכת כהנים", כי כהן פירושו מי שיש בו מידת האהבה; כהן נקרא בזוהר "איש חסד" וחסד הריהי אהבה.

אבל קודם מתן תורה היתה הכהונה רק אצל יחידים שבכל דור. אדם הראשון מסרה למתושלח, והוא – לנח, ונח – לשם, ומשם נלקחה הכהונה וניתנה לאברהם אבינו (נדרים ל"ב ע"ב).

עד אברהם רק שמרו על הכהונה שתעבור מדור לדור ולא תאבד. מאברהם התפשטה יותר הכהונה, כי הוא החל בגיור גרים ועורר גם בהם את נקודות הכהונה, ואילו במתן תורה ניתנה הכהונה לכל ישראל.

בכך שאמר הקב"ה לישראל שיהיו עם של כוהנים, הוא הבטיח שתהיה לכל אחד נקודה קדושה של אהבת ה' אשר תתקיים בלבבו לעולם, ואפילו היהודי המרוחק ביותר, יוכל לחזור ולתקן את האהבות הרעות שלו – על ידי שיתעורר באהבת ה' בדרך המיוחדת רק לו.

נקודה מיוחדת זו שיש לכל אחד, איננה נפגמת אפילו בנפילתה מכל המדרגות. תמיד תישאר נקודה יסודית זו, שממנה אפשר לחזור ולבנות אותה מחדש ולחזור לאהבה הקדושה.

עוד התחדש במתן תורה, שכל ישראל ערֵבים זה לזה, שכל אחד מישראל אינו יכול לתקן את אהבותיו הרעות בשלימות, אלא על ידי נקודת הכהן של חברו. ולכן, כל הרוצה לתקן את נפשו מתאוות רעות, צריך לאהוב את כל אחד מישראל.

* * *

זאת ועוד. מדברי רבינו בתורה זו ובתורה ל"א מתבאר, שתיקון מידת החסד היא כפי תיקון הברית. לאמור, שכדי לזכות לאהבת ה' וכיסופים קדושים, צריך להיטהר ולהתקדש.

עם ישראל בכלליות הם שומרי הברית, כמו שכתוב "ועמך כולם צדיקים", אבל השלם בזה הוא רק הצדיק, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "מאן צדיק? מאן דנטיר ברית".

לפיכך, הצדיק – שהוא שורש נשמות ישראל – מאיר בכל אחת מנשמות מישראל את נקודת הכהן, לכל אחד בגוון המיוחד לו. שכן, גם לאחר מתן תורה ניתנה הכהונה באופן מעשי לבכורים בלבד. וכך מאז עד היום, ניתנה ה"כהונה" ליחידי הדורות, בחירי הצדיקים, שהם ה"בכורים" שבכלל ישראל.

הרי שכל אחד כפי שזוכה ללמוד ולקבל את דברי הצדיקים, כן הוא זוכה להארת הנקודה המיוחדת שבקרבו. כמו כן, כל אחד כפי מדרגתו בשמירת הברית וכפי איכות הדיבור שלו בינו לבין קונו, כן הוא זוכה להגיע אל נקודת הכהן שלו ולתקן מידותיו הרעות.

מובן גם, שכאשר אדם רוצה לקבל מחברו את נקודת הכהן שלו, עליו לדבר ביראת שמים עם המקורבים לצדיקים, ובפרט עם המשתדלים ביותר בשמירת הברית.