ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אבטח ולא אפחד

אבטח ולא אפחד

י״ב באדר תש״פ

ועל ידי תוקף הנס הזה אנו קיימים עתה בגלות המר הזה, שגם בתוקף ממשלתם ופחדם בגשמיות וברוחניות, מה שהיצר הרע וחילותיו תופסים כמה בני אדם בגלות כמו שתופסים רחמנא ליצלן, ואף על פי כן גם שם אנו יודעים שאין להתיירא משום פחד בעולם כי אם ממנו יתברך לבד, עד שאנו באים לשמחה גדולה ועצומה על ידי זה, בחינת שמחת פורים.

התגברות הפחדים בעקבתא דמשיחא

"זה ידוע, שעיקר קריאת המגילה ופרסומי ניסא, וכל המצוות של פורים, הוא שנזכה על ידי זה להפיל את קליפת המן עמלק בכל דור ודור בכל שנה ושנה בכל אדם בפרטיות, וכמו שכתוב במגילה בפירוש והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר" (ליקוטי הלכות, ציצית ז).

נתבונן אם כן באחד מיסודי תכסיסי קליפת המן-עמלק המתפשט בימינו הרבה, כדי להתעורר ללחום מלחמת ה' בגיבורים בימים האלה המסוגלים לעקור טומאתו ולזכות לגאולה שלימה בעז"ה.

ככל שמתעצמים ימי עקבתא דמשיחא וההסתרה רבה על הארץ כן גוברים בעולם הפחדים והחרדות ומצוקות הנפש, אשר לא שערום אבותינו בדורות הקודמים, אצל הרבה נערים וזקנים אנשים נשים וטף הולך וגובר ענין הפחדים והדאגות מה יולד יום. כמובן שכל אחד מהם תולה זאת בפחד ודאגה על מציאות כלשהיא שיכולה להתרחש חלילה, ואשר לפעמים הם אולי גם בבחינת 'מיעוט המצוי,' ומצדיקים עצמם ד'למיחש מבעי' וצריך לחשוש ולהתגונן ולדאוג על העתיד לבוא.

פחדים אלו הם בכל המישורים; הן בדאגת הפרנסה והכלכלה, הן בדאגת בריאות הגוף והנפש, הן בפחד ממלחמה ורדיפות, ועוד כהנה בלי שיעור. וכמו לדוגמא במגיפת ה'קָארָאנַא' שנתפשטה ל"ע בארצות המזרח הרחוק ונשמע גם בגבולנו מעט מזה ה"י, והרבה נתפסים לבהלה ולחרדות איך יוכלו להציל עצמם. וכמובן שזה מתלבש במצוות היראה, שאסור ללכת עמו ית' קרי ומקרה, אלא צריך להתעורר לתשובה ולחפש דרכינו. והיות והדברים נוגעים לעיקרי הדת ומעיקרי מלחמת עמלק, ע"כ ננסה להרחיב בזה מעט ללכת בדרכי ישרים אשר הורה לנו צדיק האמת.

אמונת ההשגחה יסוד כל התורה

ידוע ומפורסם כי עיקר בואנו לעולם הזה הוא בשביל האמונה הק', וזה תכלית כל הבריאה ותכלית כל התורה שעבורה נבראה הבריאה, וכמ"ש 'כל מצוותיך אמונה', וזה היה עיקר יגיעת כל הצדיקים בכלל, ויגיעת ומסירות נפשו של רבינו הקדוש בפרט, להנחיל אמונה פשוטה בלבותנו ובלבות כל ישראל. ומעיקרי ויסודי האמונה הקדושה הוא לדעת ולהאמין שעיני ה' משוטטות ומשגיחות בכל הארץ בהשגחה פרטית מליאה, ושאין ביכולת שום כח בעולם להרע או להיטיב כי אם בגזירתו ית'. וכמו שכתב הרמב"ן (שמותי"ג סופ"ב) "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון".

ומוהרנ"ת מאריך בזה (בהלכות מו"מ ה"ד) שזה יסוד כל התורה כולה ממש, וכדבריו הבוערים שם: "עיקר קבלת התורה תלויה באמונת ההשגחה פרטית. שאז שייך מצוה ועברה, שכר ועונש, כי אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו, אבל הכופר בהשגחה ח"ו הוא כופר בכל התורה כולה. וזה הדבר ידוע ומובן לכל, כי עיקר כלליות התורה הוא שאנו מאמינים בהשגחתו בפרטיות שהוא יתברך צופה ומביט ורואה ומשגיח תמיד על כל דבר ודבר בפרט, כי אף על פי שהוא יתברך יושב בשמים ומרומם ומנושא מאד מאד מאתנו, אף על פי כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם עד תכלית נקודת המרכז של עולם הגשמי וכל אשר בו, כי הוא יתברך משגיח תמיד בהשגחה פרטית על כל פרטי הבריאה. שזהו סוד כוונת קריאת שמע שצריכין לכוון ב'אחד' כדי להמליכו למעלה ולמטה ובארבע רוחות, היינו שנדע באמונה שלימה שהוא יתברך מלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה. והמלכות וההנהגה אפילו של העולם הגשמי הזה הוא על ידו יתברך בעצמו כי לה' המלוכה. וזהו עיקר כלליות התורה, וזה דבר פשוט שאין צריכין לבארו".

חובת הבטחון

ועיי"ש (באות ג') מה שמרחיב בענין אמונת הבטחון, שמכח אמונת ההשגחה הפרטית מתחייב הבטחון, להסתכל ולצפות אליו ית' ולכוון עינינו לישועתו, ומבאר שם שעיקר פגם הכופרים הוא שפוגמים בענין השגחה זו, וכלשונו שם: "וכמו"כ באמונת הבטחון בה' יתברך, עיקר הפגם של העכו"ם והכופרים הוא שאין מצמצמין עיני דעתם לה' יתברך, כי באמת רובם ככולם מאמינים במציאות ה' יתברך, אבל עיקר הכפירות שלהם הוא בהשגחה הפרטית, כי אומרים שה' יתברך גדול ונעלה ומרומם ונשגב כל כך עד שאי אפשר לצייר בדעת שה' יתברך ישגיח בזה העולם בהשגחה פרטיות ועל ידי זה כופרים בכל התורה כולה התלוי בזה".

ודבר זה מבואר הרבה בדברי רבותינו שהבטחון הוא פרי האמונה, ועיי' מה שהאריך בזה רבינו בחיי בס' כד הקמח (ערך 'בטחון') וכתב שם בתו"ד: "שמידת הבטחון עיקר גדול מעיקרי התורה ולכך מצינו שהתורה מיוסדת עליה", וביאר שם ש"ענין הבטחון בהשי"ת פירש הרב הקדוש ר' יונה זצ"ל כי הוא שיידע האדם עם לבבו כי הכל בידי שמים, ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט, וגם כי צרה קרובה אליו ישועת השם קרובה לבא כי כל יכול ולא יבצר ממנו מזימה".

והנה כי כן מובן שעל זה ישים כל אחד מגמתו ועבודתו להעצים האמונה ולברוח כמפני האש ממפסידיה, כי היא העיקר והיסוד שהכל תלוי בה, ועל זה נצטווינו "ולא תתורו אחרי לבבכם – זו המינות" כמשארז"ל ועיקר המצוה שלא נלך אחר מחשבות לבנו כשעולים בדעתנו מחשבות נגד האמונה ח"ו אלא נסיח דעתנו מזה, וכמו שכתב הרמב"ם (ה' ע"ז פ"ב): "כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב", ע"כ.

וכיון שכן הרי בכלל אזהרה זו שנסלק מדעתנו ולא נתור אחר מחשבה הנוגדת בטחון בה' שעניינה העלמת והכחשת אמונת ההשגחה כנ"ל.

והיות ומעיקרי הבטחון הוא שלא נירא ולא נפחד בעת צרה, אלא נאמין שהשי"ת משגיח עלינו ומרחם עלינו תמיד וכנ"ל, הרי שבעֵת שעולה בלבנו פחד חלילה מהבאות, מחויבים אנו לסלק מחשבה זו, ולחזור האמונה והבטחון בתכלית. ואין זו מדרגה ומעלה, אלא עיקר העיקרים בשליחותנו בעוה"ז בקיום התורה וביסודי האמונה.

וראה מה שכתב מוהרנ"ת בזה (בה' הרשאה ה"ג) וז"ל: "עיקר הבטחון הוא בחינת יראה בשלמות, דהיינו שנשמר מיראות הנפולות ואין לו שום יראה נפולה משום דבר רק מה' יתברך, אז הוא בוודאי בוטח בה' יתברך, כי זה עיקר הבטחון שלא יירא ויפחד משום דבר רק מה' יתברך לבד, בבחינת (ישעיה יב) אבטח ולא אפחד, בחינת בה' בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי (תהלים נו), היינו שיש לו בטחון שלם בה' יתברך ואין לו שום יראה נפולה ושום פחד כלל ואינו דואג כלל".

צרת 'המן עמלק' – פגם ההשגחה והבטחון

וזה עיקר מלחמת עמלק, שמשה נלחם עמו ע"י ידי האמונה בחי' ויהי ידיו אמונה, כי עמלק הוא ראש הכופרים כמ"ש רביז"ל בלקו"מ (ח"ב סי' יט, ועוד), וכל מגמתו לקלקל האמונה ובטחון בלב בני ישראל ח"ו. ועיי' בליקוטי הלכות (הל' נטילת ידים שחרית ה"ב) שהרחיב בזה שע"כ נלחם בו משה ע"י הרמת ידים "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", "כי עמלק הוא כלליות כל הע"ז והסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק, ועמלק היה כופר בעיקר ותלה הכל בטבע ח"ו, ועל כן עיקר הכנעתו על ידי הרמת הידים היינו שמגביהין הידים כ"ח פרקין אל הדעת לידע שהכל בהשגחתו יתברך, והוא מחיה ומקיים השמים וכל צבאם והארץ בהשגחתו לבד ואין שום טבע ומערכת השמים כלל, ואזי נכנע עמלק והסטרא אחרא כנ"ל, וזה בחינת ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, כי עיקר הכנעת עמלק על ידי אמונה בהשגחת השם יתברך".

וכמו שהביא גם בעוד מקומות (עי' לדוגמא בה' ציצית ה"ה אות כ"ה) וז"ל: "עיקר הנס של פורים הוא להכניע עמלק שהוא עיקר הכפירות והאפיקורסות ולגלות אמונת חידוש העולם, כמבואר בדברי רבינו ז"ל (לקו"מ ח"ב סי' יט) על פסוק ויהי ידיו אמונה הנאמר במלחמת עמלק, שעיקר מפלת עמלק הוא על ידי התגלות האמונה הקדושה". נמצינו למדים כי עיקר צרת המן-עמלק הוא פגם ההשגחה שהוא פגם הבטחון כנ"ל, ועיקר הבטחון שלא יהא לו שום יראה נפולה אלא יאמין ויבטח בה' שהכל מאתו וברוב טובו ורחמנותו יצילו מכל רע, וכשרוצים להינצל מכל רע ומכל טומאה, אזי עיקר העצה להגדיל האמונה והבטחון, וזה מכניע הרע דעמלק, שהוא תכלית ומציאות הרע והצרות ברוחניות ובגשמיות.

הנסיון בעת הסתרה

והמתבונן בפשטות התורה הק' יראה שעיקר בואו של עמלק היה על פגם הבטחון, כמו שמפורש בסוף פרשת בשלח, שאחר שהעם צמא למים והיו בסכנת נפשות וכו,' כתיב שם: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", והביא רש"י שם מדברי חז"ל "סמך פרשה זו למקרא זה, לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני", ע"כ. והנה, כל הרואה ישתומם מעוצם התביעה שהיתה על ישראל שם, שאף שבפועל היתה הסתרה עצומה כ"כ וראו המוות לעיניהם בצמא נורא כזה, מ"מ נתבעו על שלא היה להם הבטחון הגמור לדעת ש"תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם", וזה הביא להם צרת עמלק, כי זה הספק בעצמו שלא בטחו בו יתברך ונפלו לספק "היש ה' בקרבנו", זה עצמו בא מעמלק [וכמו שמפורש בדברי מהורנ"ת ה' העושה שליח לגב"ח ג-ו עיי"ש] וע"כ בא אח"כ גם בגשמיות להצר להם.

ועיין בהלכות נחלות ה"ד (אות י"ב) מה שמפליא שם ענין הנסיון הזה, שאחר כל הניסים שראו בעיניהם הצליח לבלבלם בזה, וכתב בתוך דבריו: "ראה והבן והבט עד היכן כח הקליפה והסטרא אחרא מגיע, וכל זה מעשה קליפת עמלק שהוא כלול מכל הקליפות והסטרא אחרא שיכול לעקם הלב כל כך עד שיכול לבוא לטעות כזה, אם אין משתדלין להתגבר כנגדו בכח הצדיקים האמיתיים", כי זה עיקר הנסיון שעמלק מעמיד תמיד להשכיח כל הטובות ולהרהר אחר הקב"ה ושלא לבטוח בו, וזה עיקר תפקידנו תמיד: להתגבר להודות ולשמוח ולהכיר בחסדי ה' עלינו, ולהגביר אמונתנו ובטחוננו בו בכל לב ונפש.

ועיקר כוחו של עמלק הוא דוקא בעת הסתרה, כמו שמבואר בדברי מוהרנ"ת כמה פעמים (עי' לדוגמא בה' כתובת קעקע ג-יג ועוד הרבה), כי אז בעת שמתגברת מידת היראה והדין והגבורות והצמצומים אז יש לו כח לינק מזה להגביר הדינים, כי בבחי' גבורות ודינים נאחז היצר הרע (עיי' לקו"מ ח"א סי' ע"ב), וע"כ עיקר מלחמתו לקלקל היראה ששם עיקר חובת הבטחון כנ"ל.

הנה כי כן נתבאר לנו באר היטב, שבעת צרה עומד האדם בנסיון גדול, כי בודאי שכשהשי"ת מעורר לבנו לשוב אליו ע"י מקרי ופגעי הזמן, חובתנו לשום לב לזה ולא לומר מקרה הוא, וכמו שכתב הרמב"ם (ה' תעניות פ"א) "שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי", ע"כ. ובודאי שצריך לעורר יראה גדולה בלב בכל עת שרואים שצרה באה ח"ו. אבל מאידך, דוקא יראה זו יכולה לגרום להתרחקות עצומה מהשי"ת ולשורש כל הרע של עמלק, וצריך לחפש ולבדוק היטב שתהא זו יראה טהורה שמקרבת אל השי"ת, ואשר אינה סותרת למצות הבטחון, אלא אדרבה היא מאוחדת עמה. וכמו שנתבאר לעיל מדברי מוהרנ"ת שהבטחון נובע משלמות היראה, שלא מתפחד משום דבר רק מהשי"ת לבדו.

להחזיר היראה להשי"ת

ופוק חזי הלכה שלמה (בהלכות בכור בהמה טהורה ה"ד) שהרחיב מוהרנ"ת על ענין זה ממש באריכות ובנעימות, רשפי אש הנובעים מעדן העליון, ומבאר שם בתוך דבריו שזה עיקר ענין קדושת ימי הפורים והמלחמה בעמלק, כי כל עסקו של עמלק הוא לקלקל היראה, שהוא קלקול הבטחון, שמזה מתקלקל כל יסוד קיום התורה.

ונעתיק כאן רק איזה גרגירים מעטים זעיר פה וזעיר שם מאוצרו הטוב שם, להעיר רוחנו ונפשנו לעמול בימים הללו לקבל קדושת הבטחון הזה, שנוגע ליסוד יהדותנו. וז"ל: "עיקר בריאת העולם היה בשביל לגלות יראתו ומלכותו, כי היראה היא בחינת מלכות, וה' יתברך שולח על האדם פחדים של יסורים ומכות וכיוצא, כדי שיתבונן על ידי זה אליו יתברך, כדי שיעלה כל היראות הנפולות לשורשן, דהיינו ליראה אותו יתברך, ועיקר עליית היראות הנפולות הוא על ידי הדעת, שידע שהכל ממנו יתברך, שלא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה ח"ו, רק כל מה שיעבור עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתברך לבד וישוב אליו ליראה מלפניו יתברך. והדעת הוא גדר האדם, כי כל זמן שאינו מעלה היראה לשרשה ויש לו יראות הנפולות, דהיינו שמתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון מחיה רעה ולסטים ומכות ויסורין רחמנא לצלן, הוא כמו בהמה ממש, כי גם בהמה יש לה כל אלו היראות והפחדים, ועיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא שהאדם יש לו דעת לידע ולהבחין שיש אדון מנהיג מושל ומשגיח יתברך שמו שמאתו הכל והוא שלח על האדם כל אלו הפחדים כדי שישוב אליו יתברך". ומבואר מדבריו שיסוד היראה השלמה שלא יתפחד מעצם הדבר, אלא יחזיר הפחד אל השי"ת, דהיינו שיבין שיש כאן משלח ששלח יראה זו והוא קורא לו בזה לשוב אליו, ורק אל זה יתייחס פחדו ויראתו ולא מגוף ועצם הדבר המפחיד.

עמלק מקלקל היראה

ועיי"ש שמרחיב שיראה עילאה וטהורה זו המשיך משה רבינו ע"ה במתן תורה, וכן עתה בכל דור נמשכת יראה זו ע"י קבלת התורה, ועתה אנו מקדימים ההכנה לזה ע"י פורים ומחיית עמלק שהוא דרך והילוך לפסח שהוא הכנה למתן תורה. וע"כ קורין פרשת זכור "שהוא מחיית עמלק, שהוא כופר ואינו מאמין שהכל מה' יתברך, ורוצה לסלק היראה ח"ו ולהמשיך היראות הנפולות שמשם כל הגלויות. כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל והוא מיַראָם ומפחידם תמיד ביראות הנפולות, וכל התגברותו כשרואה שישראל נופלים ח"ו מיראה דקדושה, כמ"ש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים. וצריכים אנו לזכור מעשה עמלק כדי להישמר ממנו כדי להכרית זכרו בכל דור ולהמשיך עלינו יראה עילאה." והרואה את כל ונוכחת, יאחזהו רעד, על עוצם הכח הרע הזה של יראה נפולה, שלדברי מוהרנ"ת היא עיקר ושורש כל הגלויות, וזה עיקר עבודתו של האויב המר הזה, להטות ליבנו ח"ו שבמקום שנחבר כל פחד אל השי"ת ונבין מי שלח לנו כזאת ומה מטרתו בזה, נתפחד ונכנס בחרדות נפולות של חסרון בטחון, ובזה הוא מפסיד את היראה שהיא תכלית הבריאה והתגלות מלכות ה' בעולם. וכמו שמסיים שם: "יראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם משתלשל אחיזת הקליפות והסטרא אחרא. ומי שזוכה להבחין האמת שכל היראות הנפולות הכל מה' יתברך ומעלה הכל לשורשו, להתיירא רק מה' יתברך שממנו הכל, אזי אדרבא מגיע לו טובה גדולה על ידי אלו היראות הנפולות, כי על ידי זה חוזר לה' יתברך. אבל מחמת שאלו היראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא לפעמים מתגברת הסטרא אחרא עד שמעקמת לב האדם ונופל רק לעצבות על ידי היראות הנפולות ואינו חוזר לה' יתברך, ולפעמים מתגבר עליו כל כך עד שבא לידי כפירות ח"ו. וזה עיקר מלחמת עמלק שמפחיד את האדם בחיילותיו בתוקף ממשלתו של מלכותו הרשעה אבל על ידי זה היה יכול להגיע טובה, כי על ידי זה ישובו אל ה' בחינת בצר לי אקרא ה,' אבל הוא מתגבר להכניס כפירות בלב לתלות הכל בטבע כדי שלא ישובו לה' ועל ידי זה מתגבר יותר ויותר וכן חוזר חלילה ח"ו, וזה בחינת ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלקים, שעיקר התגברותו על אותם שאינם יראים אלקים, דהינו שאינם מעלים היראות הנפולות לה' יתברך וזה גם כן ממנו בעצמו מחמת הכפירות שהכניס בליבם", ע"כ.

עיקר נס פורים להפוך היראה לסיבת שמחה

ועיי"ש בהמשך דבריו בהרחבה גדולה שמבאר שזה כל ענין פורים, כי עמלק רצה להפיל את ישראל ליראה נפולה יתפחדו מגדולת אחשורוש ויפלו ברוחם, ועי"ז יוכל להגביר עליהם כל כך היראה נפולה ולגזור עליהם גזירת כליון ח"ו. וז"ל שם: "וסבר המן שהיראה נפלה כל כך עד שיש לו כח להגביר היראות הנפולות מאד שמשם תוקף כל הדינים רחמנא ליצלן כידוע, ועל כן רצה להשמיד להרוג ולאבד וסבר שאין מי שיוכל להעלות יראות נפולות כאלה ולהמתיק ולבטל דינים חזקים וקשים כאלה. אבל ה' יתברך חמל על עמו ושלח לפניהם את מרדכי ואסתר שזכו ליראה עילאה מאד מאד, עד שהיה להם כח להמשיך בצעקתם ותעניתם היראה עילאה דעילאה".

ומבואר ג"כ כנ"ל שאין צרה כצרת הנמשך אחר הפחדים והחרדות לנתקם מהמשלח, ה"ה השי"ת, כי עי"ז מתעורר רח"ל קטרוגים נוראים בעולם, ועיקר כח הצדיקים שהמשיכו בפורים הוא שנזכה בכל פעם שיש יראה לחברו אל מקור היראה להשי"ת בעצמו.

ועיקר החיבור אליו ית' הוא שנאמין שהכל לטובה ואין כאן שמץ אכזריות ודין ח"ו אלא הכל לקרב, ובזה ממתיקים הדין. וזה הסימן ליראה אמיתית ונכונה, שבעת ששומע מצרה אינו נכנס לחרדה [פאניקה] אלא מתעורר בשמחה לדעת את ה' ולזכור מרחמיו ולשוב להתקרב אליו באהבה, ולזכור שכל מה ששלח עלינו הוא רק מחמת רצונו בנו שאינו מוותר עלינו, ומכח זה בעצמו יתחיל לשמוח ולשוב בשמחה אליו ית'.

וזה לשונו שם: "וזהו עיקר הנס של פורים שהוא גדול ביותר מכל הניסים, כי בימי אחשורוש שהיתה מלכות הרשעה קיימת ואף על פי כן זכו ליראה נפלאה כזאת ולנס כזה, זהו חידוש נפלא ונורא ביותר. ועל ידי תוקף הנס הזה אנו קיימים עתה בגלות המר הזה, שגם בתוקף ממשלתם ופחדם בגשמיות וברוחניות, מה שהיצר הרע וחילותיו תופסים כמה בני אדם בגלות כמו שתופסים רחמנא ליצלן, ואף על פי כן גם שם אנו יודעים שאין להתיירא משום פחד בעולם כי אם ממנו יתברך לבד, עד שאנו באים לשמחה גדולה ועצומה על ידי זה, בחינת שמחת פורים. וכל זה רק על ידי כח מרדכי ואסתר שממשיך גם עתה יראה נפלאה כזאת שיוכל כל אחד גם במקומו וכו' לזכור את ה' ולהתיירא מלפניו יתברך לבד ולא להתיירא משום רע אפילו בגיא צלמות, כי גם יראת העונש מה' יתברך, ובזה שמח מאחר שיודע שהכל ממנו יתברך ובוודאי ירחם עלי ויתהפך הכל לטובה," ע"כ.

ומרדכי הצדיק המשיך כח זה לדורות, שביום הקדוש הזה נוכל לקבל את היראה האמיתית שתביא לנו רק שמחה ולא יראה אכזרית, אלא נכיר אמיתת כוונת השי"ת בכל הפחדים ששולח עלינו ונכיר באהבתו העצומה הגנוזה בזה עד שנשמח מאד מתוך היראה דוקא, וכמו שכתב שם בהמשך דבריו: "ומגודל עוצם היראה עילאה ונפלאה שזכה מרדכי, היה לו כח לבטל ולשבר ולעקור קליפת המן עמלק בכל דור ודור, דהיינו לבטל בכל דור בכל אדם ובכל זמן תוקף היראות הנפולות. ולהמשיך על כל אחד מישראל הארה נפלאה מהיראה עילאה דעילאה, שעל ידי היראה הזאת יבוא משיח והכל ישובו לה' מכל מקום שהם. וזהו נפלאות ההארה העצומה שמאירה בפורים מה שאין כן בשום זמן, שנמשך אז הארת חכמה ושכל עליון כזה עד שהיראה בשלמות עליון ונפלא כזה עד שהיא מאירה בכל אדם שבעולם בכל דרגא, כי היראה תלויה בדעת".

קריאת המגילה וסעודת פורים – תיקון היראה

כלל הדברים, בפורים אנו זוכים לשלימות האמונה והדעת שלא להפריד היראה מהשי"ת, אלא אדרבה להתעורר מכח זה להתקרב אליו ולשמוח בו על שמעורר אותנו ולא מניחנו ליפול ח"ו, וזה עיקר כח וסגולת וכוונת קריאת המגילה הקדושה ש"עכשיו ממשיכים היראה בשכל עליון מאד מאד על ידי קריאת המגילה שהיא פרסומי ניסא, שמפרסם שאין להתיירא משום אדם ומשום דבר שבעולם כי אם מה' יתברך לבדו. כמו שראינו בחוש בתוקף הנס הנורא הזה על ידי מפלת המן וגדולת מרדכי" (שם).

ועיי"ש עוד שע"י סעודת פורים נמשך שלימות היראה עם בטחון גמור בהשי"ת, כי זה עיקר היראה וכמו שביארנו למעלה, וזה לשון קדשו: "שזהו גודל מעלת סעודת פורים שיקרה מאד, מחמת שאז מאירה יראה נפלאה מאד, ועיקר המשכת היראה היא בעת האכילה והסעודה, ואלו המאכלים של פורים הקדוש שהם בבחינת יראה ודעת נפלא. ועל כן נקראים 'מנות', בחינת 'מן' שאכלו ישראל במדבר שהיה דעת נפלא, בחינת יראה קדושה, בחינת 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן', ועל כן הוזהרו במן מאד שיהיה להם בטחון ואל יותירו ממנו עד בוקר, כי חסרון הבטחון הוא פגם היראה בחינת יראה נפולה שדואג ומתיירא מה יאכל למחר, אבל הירא מה' בוטח בו יתברך ואינו דואג כלל על יום המחרת, בבחינת יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. וכן כתוב בספר המידות שיראה ובטחון הם בחינה אחת", ע"כ. ובכלל תיקון היראה הנמשכת בפורים ע"י הדעת הנמשך אז, שבכל עת ששומעים מיד ה' וגודל הצרות והפחדים ח"ו, לא יפלו ברוחם בעצבות מחמת העוונות שעשו, ולא יאמרו בלבם שאכן העוונות גרמו ועתה הגיע עת פירעון ח"ו וסופו למות ולהתייסר, אלא אדרבה, מכח היראה יתעוררו לעשות את מה שצריכים לעשות עתה, דהיינו לציית לצדיק שמזהיר שעיקר התשובה הוא ע"י השמחה, וכמו שמוהרנ"ת מבאר שם במתק לשונו: "כי יש שמחמת יראת העונש נופל לעצבות ולפעמים לכפירות ונופלים יותר ח"ו, וזה היה כוונת המן להפיל את ישראל ח"ו. אבל מרדכי הוא בחינת שכל עליון ונורא כל כך, שיכול להכניס יראת העונש עד שיבואו לידי שמחה עצומה על ידי גודל העצות שנותן לכל אחד בעומק נפילתו שיוכל למצוא את ה' יתברך עד שיהיה בשמחה וזה עיקר תקנתו, והבן היטב, כי זה העיקר שלא יפול על ידי יראת העונש, רק מפחד העונש יתחזק לקיים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים את הגרוע שבגרועים להיות בשמחה בהנקודות טובות שמוצא בעצמו עדיין, וזה תוקף השמחה של פורים שנמשך משכל עליון ונורא שמתגלה בפורים שמשם באה יראה נפלאה שעל ידי זה בא שמחה גדולה".

ונסיים בלשון קדשו שם: "עיקר הנס של פורים בחינת הארת מרדכי הוא, לבטל היראה רעה להעלות כל היראות הנפולות לשורשן, שזהו בחינת אל תירא מפחד פתאום, שאין צריכים להתיירא משום פחד כי אם מה' יתברך לבד, בבחינת הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ותרגומו דחילו, ויהי לי לישועה, היינו כי יראת ה' היא ישועתי, כי על ידי יראת ה' נתבטלים כל הפחדים שהם יראות הנפולין כי מעלים כל היראות לשורשם".

ולכבוד היום נביא פרפרת נאה, שהוירוס הנקרא 'קורונה' הוא בגימטריה "באַפּוֹ וּֽבַחֲרוֹנוֹ" ומאידך הוא בגימטריה "אוֹר פָּנֶיךָ", כי היראה והחרון אף, הוא עצמו הארת פנים, כמו שבארנו לעיל בארוכה, והוא גם בגימטריה "יוֹשֵׁב לָבֶטַח", כי ידיעה זו מביאה בטחון ושמחה יחד עם היראה וכמשנ"ת לעיל.

ויהי רצון שימי הפורים האלה לא יעברו מאתנו וינחלו אותנו יראה עילאה דעילאה שהיא שורש התשובה והגאולה השלימה, בעגלא ובזמן קריב.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support