ראשי > אודות אומן > אמונתו בקהל קדושים

אמונתו בקהל קדושים

כ״ו בטבת ה׳תשע״ה – 17/01/2015

אמונתו בקהל קדושים

כ״ו בטבת ה׳תשע״ה – 17/01/2015

ליקוט מדברי מוהרנ"ת בענין תיקוני רבינו הקדוש זי"ע הנוראים והנפלאים שפעל ועשה במחצית השנה האחרונה ששהה בעיר אומן, עד יום הסתלקותו שם ביום ח"י תשרי תקע"א, ובפרט תיקוני אלפים ורבבות רבבות נשמות משנים קדמוניות שתיקן על ידי הסתלקותו שם, וסוד ענין קבורתו ז"ל בין הקדושים אשר נטמנו בבית הקברות הקדוש אשר בעיר אומן לעסוק שם דווקא בתיקוני נשמות ישראל לדורות, והוספת דברים וביאורים מכמה מקומות להוציא את המבוכה מלב כמה תמימים השואלים שאלת תם מדוע לא מעלים את עצמות רבינו הק' לארץ ישראל.
אין דברינו מכוונים אלא אל אנשי אמת המעונינים לשמוע דבר אמת ממקור האמת בלי שום כחל ושרק ובלי שום פוליטיקה וחשבונות צדדיים.
נכתב על ידי אחד ממשפיעי אנ"ש, הר"ר שמואל משה קרמר הי"ו

אמר הכותב

אמרתי עם הספר, להעיר את לבב הקוראים, לידע ולהודיע שלא באתי בקונטרס זה לברר ולהשיב על דבר שהיה מוטל בספק חס ושלום אצל אנשי שלומינו. כי לא כן הדבר. כי ענין זה, שהועלה בזמן האחרון על ידי כמה תימהונים לעשות מעשה ולהעלות חס ושלום את עצמות רבינו הק' זי"ע לארץ ישראל, דבר זה לא עלה מעולם על דעת שום אחד מאנ"ש וכל שכן על דעת גדולי, זקני וחשובי אנ"ש (מלבד לפני עשרים שנה כשהיה נראה שהסכנה קרובה שהקומוניסטים – שבנו אז בניינים  באזור הציון – ישלחו ידם להרוס את הציון הקדוש, ניסו אז כמה מאנ"ש – מעוצם חרדתם לשלום הציון הקדוש – להעלות הצעה זו על דל שפתם, וגם אז לא הסכימו אתם זקני אנ"ש זצ"ל וההצעה ירדה מעל הפרק. אבל זולת זה היה) הדבר פשוט מאד ומושכל ראשון ואחרון אצל אנ"ש: שמקום מנוחתו של רבינו הקדוש היה ויהיה בבית הקברות הקדוש בעיר אומן, עד עת שיעלה הרצון לפני השם יתברך להחיות את צדיקיו.

כי רבינו הקדוש זי"ע – ע"פ רום השגותיו – בחר בחיים חיותו את המקום הקדוש הזה למקום מנוחתו, בגלל רבבות הקדושים ז"ל הטמונים שם, כמו שאמר בפירוש, והיה רצונו להקבר שם יחד עם אותם קדושים, ולעסוק שם לדורות בתיקוני נשמות ישראל החיים והמתים, ובפרט עם אלה הבאים להשתטח שם על ציונו הק' על פי צוואתו ז"ל כמבואר כל זה בשיחותיו הק'.

ועוד זאת והוא העיקר: כי מאז ומעולם היה דבר זה פשוט מאד אצל כל אנ"ש, הקטנים עם הגדולים, שאין לנו שום מושג ותפיסה כלל בענייניו של רבינו זי"ע, ומי אנחנו קטני קטנים להתערב בענייניו הקדושים הנעלמים ונסתרים מדעתינו, ואשר חבויים בהם סודי סודות נפלאות ונוראות (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א, תורה מ"ב), וכמה וכמה עולמות תלויים בכל ענין מענייניו, אשר בנגיעת אצבע קטנה באיזה פרט קטן מענייניו הקדושים, מי יודע כמה הורסים ומקלקלים חס ושלום, ובפרט בענין רם ונישא כזה, שהוא מקום ציון קברו הקדוש באומן, אשר כדברי מוהרנ"ת זי"ע תלויים בזה הרבה ענינים גבוהים ונעלמים מאד, ובזה תלוי כל ענין השארתו הקדושה, בעולם והבטחתו הנפלאה לכל מי שיבוא להשתטח על קברו הקדוש וכו', ובפרט על ראש השנה שעולה על הכל, מי אנו שנתערב בזה?! ומי הוא זה אשר יעלה על דעתו להרוס את גבולו, ולנסות להרים ידו לנגוע בעניינים רמים ונשגבים אלה?! כל אלה היו תמיד מהדברים הפשוטים ביותר אצל אנ"ש!

אך מה נענה עתה, בירידת הדורות, אשר ירדה חולשת המוח לעולם עד כדי כך שגם פטפוטי דברים של איזה תימהונים – ובפרט כשהם חוזרים על דבריהם מפעם לפעם – יש בכוחם לבלבל את דעתם של אנשים, עד שגם הם עונים לעומתם ושואלים שאלת תם: "ומדוע באמת לא יעלו את רבינו הקדוש לארץ ישראל?", לכן גמרתי אומר שהזמן גרמא לסדר בעזרת השם יתברך את הקונטרס הזה, אשר יצוטטו בו כל הדברים הנאמרים בענין הזה בספריהם הקדושים של מוהרנ"ת זי"ע ותלמידיו ז"ל, שיהיו מוכנים ביד כל אשר יחפוץ לראות נכוחה מהי הדרך הנכונה בענין. ולא באתי לחדש שום דבר, כי הדברים פשוטים מאד ומפורשים היטב בדבריהם הקדושים, אלא שדרך אגב הוספתי כמה עניינים באותו ענין, והעתקתי מספרים הקדושים, מה שכתבו בסוד קבורת הצדיקים בחוץ לארץ, שבזה תלוי קיומם של ישראל בגלות, וכן גאולתם העתידה בעת שיעלה הרצון לפניו יתברך במהרה בימינו אמן.

 [הרב ר'] שמואל משה קרמר

♦ ♦ ♦

ציטוטים מתוך דברי מוהרנ"ת זיע"א

בענין מקום מנוחת רבינו זיע"א בעיר אומן

ימי מוהרנ"ת סימן מ"ו: "כי בענין נסיעתו לאומן וכו' בזה היו תלויים עולמות הרבה עד אין קץ, וזכות ישראל לדורות, כי תיקן  שם אלפי אלפים וריבי רבבות נשמות פגומות ומקולקלות שלא היה אפשר להם להתתקן בשום אופן כי אם על ידי הסתלקותו, כאשר נשמע מפיו הקדוש בפירוש וברמז; וגם כמה טובות לנצח צמחו מזה לישראל לדורות, כי כבר גילה שמי שיבוא על קברו ויאמר אלו העשרה קפיטל תהלים המפורסמים עתה, בוודאי יעזור לו לנצח אפילו אם יהיה מי שיהיה כידוע ומפורסם, והנסיעה לאומן היתה התחלה והכנה לכל התיקונים האלה לנצח, כי מקום קבורתו כבר נבחרה שם באומן, ושם היה צריך לעסוק בכל התיקונים הנ"ל, ויותר ויותר מה שנעלם מאתנו כאשר הבנו מפיו הקדוש, על כן בכל תנועה ותנועה ובכל סיבה וסיבה שסיבב השי"ת בענין נסיעה זאת, מה גדלו בהם מעשי ה', מאד מאד עמקו מחשבותיו, כי הכל היה נוגע למקום שנוגע לנצח".

ימי מוהרנ"ת סימן נ"ח: "במוצאי שבת, ליל שני דסוכות [יומיים לפני הסתלקותו ז"ל] וכו' ענה ואמר מע האט שוין לאנג ארויס גיקוקט אויף מיר, מע זאל מיך דערטאפין אהער וכו' וואס זאל איך אייך זאגן [=כבר מזמן שהסתכלו עלי לתפסני כאן וכו' מה אומר לכם] אלפים רבבות רבבות, [ומשך מאד תיבת רבבות בכל פעם וכו'] נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם וכו' וכו', כי בענין תיקוני נשמות, שמענו מפיו כמה שיחות ותורות נוראות שרמז לנו בהם שהוא עוסק בזה הרבה מאד וכו' וכל ענין נסיעתו לאומין להסתלק שם הכל בשביל זה, כנרשם מעט מזה במקום אחר".

חיי מוהר"ן קצ"א: "גם בלילה שלאחריו סיפר גם כן מענין זה, ואמר שכמה משפטים וכמה קדושים היו בכאן; ואמר מה לכם לדאוג. מאחר שאני הולך לפניכם וכו' ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תיקונים שלי מכל שכן אתם".

ימי מוהרנ"ת סימן ס"ו: "ונקבר בשלום ביום ד', ה' דסוכות, באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר וכו' שקהילת אומן הוטבה בעיניו להיקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו'.  ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו, והשם יתברך עזרו, ורצון יראיו יעשה ויבא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום, כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו. אשרי הזוכה לזה".

חיי מוהר"ן קצ"ב: "בהיותו יושב באומן היה יושב ומשיח עמנו, ואמר הַזְכרתם מתי התחלתי לשוח מאומן? וכו' ואז כשדברתי  עם ר' יודל הייתי אוחז בזה בריחוק מקום, ונכנסתי כבר בלימוד זה הרבה מאד וכו' ואתם סבורים שהענין אודות ר' נחמן נתן[שישב רבינו בדירתו ועסק בתיקון נשמתו, והיו בזה עניינים נסתרים, כמובן מהמסופר בחיי מוהר"ן סי' קפ"ה] באמת זה אינו  אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מהענין שבא בשבילו, ואמר שגם בחורף כשדיבר שרוצה לנסוע על המדינה עיקר כוונתו היה להיות נשאר כאן על איזה זמן. ועוד דיבר עמנו מזה. מכל זה נשמע שיש לו כוונה גדולה ונוראה מאד בזה שבא לאומן, ושזה זמן רב שהתחיל להשיג ענין זה ושיש לו בזה לימוד שלם עמוק מאד, מכל שכן עתה שכבר נכנס לשם. ואי אפשר לצייר מזה אפילו מה שהתנוצץ בדעתנו מזה, כי מאד עמקו מחשבותיו בכל מה שעשה, בפרט בענין נסיעתו לאומן להסתלק שם, עמוק עמוק מי ימצאנו".

חיי מוהר"ן קצ"ז: "יום שני כ"ד אייר באומן וכו', והכלל כפי שנשמע הוא: שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים  לאלפים ולרבבות וכו' וזה עיקר עבודתו וכו' ואמר שגם לענין הסתלקותו וכו' טוב גם כן פה. כי באומן היה קדושת השם גדול מאד כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות וכו', גם רבים מתו ממש על קידוש השם כי העכו"ם [כנופיות גונטה] רצו שימירו דתם, והם מתו על קידוש השם. וגם הנשמות מישראל שנהרגו סתם היא גם כן קדושת השם כידוע, וכמה מיתות משונות שהיו אז, וכמה גמולי מחלב ויונקי שדיים שנהרגו לאלפים ולרבבות, אשר כל זה היא קדושת השם".

חיי מוהר"ן ר"ה: "ענה ואמר: המנהיגים והמפורסמים של עכשיו הקטנים במעלה, אינם משיגים ויודעים כלל מה אני עושה באומן, אילו היו יודעים גודל יקר תפארת החידושים והצירופים והשעשועים הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע והתפלות  העולים בכל פעם ופעם, ובכל פעם נעשים צירופים וחידושים יקרים ונפלאים ביותר, והאריך מאד והפליג בצחות לשונות דברים נוראים כאלו וכו' [עיין שם באריכות עניין צירופי בתי התפילה ובעניין הנפשות שהם מושלכים בחוצות בבחינת 'תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות', שעל ידי צירופי הבתים הנ"ל נתתקנים גם הם וכו' שכל זה נכלל אחר כך במאמר התורה שאמר בר"ה האחרון סמוך להסתלקותו, וכל הנ"ל נעשה על ידו] ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפילות ישראל  וכו' הלא כל התנועות שעושה מי שעושה איזה תנועה בעלמא בתפלה ואפילו פושעי ישראל הכל על ידי, ואמר שענין זה הוא סוד מסודות נסתרים שלו".

חיי מוהר"ן ר"ח: אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה לאומן דווקא, אך כפי המבואר לעיל מעט מזעיר מה שרימז  לנו קצת מענין ישיבתו באומן, כי יש שם קדושת השם מנפשות רבות שנהרגו שם על פי זה יכולים להבין מעט מזעיר קצת ענין הנ"ל וכו' אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד ואין אתנו יודע עד מה וכו'".

חיי מוהר"ן ר"י: "כי בענין נסיעתו יש סודות נוראות בכל פסיעה ופסיעה וכו' רזין עלאין [=סודות עליונים] גבוהים מאד, מכל שכן בנסיעתו האחרונה הזאת שנסע להסתלק שם אשר לא יכלה [כל] רעיון סודות נפלאות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה ובכל ענין וסיבה של עניני הסתלקותו".

"באומין נתאכסן תחלה בבית ר' נחמן נתן וכו' ופתאום בא איש אחד וכו' ואמר שהוא נותן לו בחינם דירתו שהיא דירה נאה וטובה לפניו וכו' וגם יש שם גן לפני החלונות שכל זה טוב לענין החולאת הקשה שהיה לו, שהיה צריך דירה גדולה שיהיה לה אויר הרבה וכו' ותיכף שנכנס לשם [בתחילת חודש מנחם אב] בא איש אחד מאומן והתחיל לברכו שישב שם לאורך ימים כנהוג וכו' ענה רבינו ז"ל ואמר – והראה באצבעו לחוץ ואמר – הראיתם הגן הזה כמה הוא טוב ויפה [וויא גיפעלט אייך דער גארטין?] והיה האיש ההוא סובר שמשבח את הגן שלפני החלונות, השיב רבינו ז"ל – והראה באצבעו על הבית החיים וכו' – ואמר על זה הגן אני אומר, ענה ואמר אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד".

"וכן כמה וכמה פעמים היה מדבר עם כמה אנשים והפליג מאד בשבח בית החיים של אומן, כי מונחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות… וכמה פעמים אמר בפירוש לפניי ולפני עוד כמה אנשים שטוב לפניו לשכב [=להקבר] שם מחמת שהיה שם  קידוש השם הרבה מאד, ואח"כ נתקיימו דבריו כולם, ונסתלק באומן בבית האיש הנ"ל וכו', אז המה ראו כן תמהו והבינו כולם שכל עיקר ביאתו לאומן היה בשביל להסתלק שם כאשר נשמע מפיו בפירוש כמה פעמים".

"ובענין ישיבתו באומן לא תמלא אוזן משמוע מה ששמענו קצת מעט מזעיר כטיפה מן הים מפיו הקדוש, ומה שהתנוצץ לנו בשכלנו איזה התנוצצות בזה כפי הדברים ששמענו ברמז מפיו, כי עשה שם באותו הקיץ שישב שם תיקונים עצומים נפלאים ונוראים מאד, ושם עסק ביותר ויותר בענין תיקון הנשמות".

חיי מוהר"ן רי"ז: "שוב שמעתי מאיש אחד שנסע עמו ז"ל בעת שיצא מזלאטיפאליא לדור פה ברסלב [בחדש אלול שנת תקס"ב], ואז בדרך נסיעתו עבר דרך אומן, ומדי נסעם בכניסתם לעיר עברו סמוך אצל בית החיים, ענה רבינו ז"ל ואמר כמה נאה ויפה להקבר בבית החיים הזה, וכשמעי זאת עמדתי מרעיד כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקודם עלתה זאת במחשבה, ונודע לו שמקום מנוחתו יהיה באומן וכו' ועצת ה' לעולם תעמוד כי סוף כל סוף נשארה המתנה טובה בידינו וכו'  ועל ידי זה עדיין יש לנו תקווה לזכות לכל הטוב אשר חפץ להטיב עמנו לנצח ודבר אלוקינו יקום לעולם, ובכל זה יש בלבי הרבה אך אי אפשר לבאר מחמת חשכת העולם".

♦ ♦ ♦

ואחרי מקרא דברי קודש אלו, הנוראים והנפלאים, מי הוא זה אשר עיניים לו ולא יראה ואשר לו לב נלבב ולא יבין מעשה ה' הגדול והנורא, אשר רזין דרזין סתימין עלאין כבשי דרחמנא החתומים באלף עזקאין כלולים בענין נסיעתו, שהייתו, הסתלקותו וקבורתו של רבינו ז"ל בעיר אומן, ואשר בזה תלויים כל ענייני תיקוני הנשמות, [אלפים רבבות רבבות רבבות] שתיקן בחייו ובהסתלקותו ועל ידי קברו הקדוש לנצח עד היום ומהיום והלאה, ובפרט על ידי שבאים שם ואומרים העשרה מזמורים, שם דווקא ולא במקום אחר, כאשר מודגש דבר זה בדבריו הקדושים כמה פעמים, ושכל זה קשור דווקא עם סוד רבבות הקדושים שנהרגו באומן על קדושת השם ונטמנו שם, ונראה בעליל מצירופי דבריו הקדושים הנ"ל, שעניין תיקוני הנשמות לנצח – שזהו כל עיקר עסקו של רבינו ז"ל – תלוי דווקא במה שנקבר בין הקדושים הנ"ל.

"כי מקום קבורתו כבר נבחר: שם באומן. ושם היה צריך לעסוק בכל התיקונים הנ"ל ויותר ויותר, מה שנעלם מאתנו, כאשר הבנו מפיו הקדוש".

"כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים כאשר הבטיח בחיים חיותו".

(ויפה רמז הרה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל, דברי קודש אלו – שמקום קבורתו ז"ל מוכן שם מששת ימי בראשית – במשנה (אבות פ"ה מ"ו): עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' ויש אומרים אף המזיקין, וקבורתו של משה. כי תיכף שנבראו המזיקים, שמהם כל החטאים והפגמים שבעולם, נברא כנגדם – בששת ימי בראשית – קבורתו של משה לעסוק בתיקון העולם. ודברי פי חכם חן).

והא לך לשונו של רבי נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו (הנדפס בסוף ספר עלים לתרופה) שמעיד מה ששמע מרבו מוהרנ"ת ז"ל בלימוד תורה ע"ד (בלקוטי מוהר"ן חלק ב) שגילה רבינו בסוף חורף של שנת תק"ע, שמסיים שם ועכשיו [ולא סיים], וזו לשונו: "ומשך בנעימה "און היינט" [=ועכשיו] כמה רגעים ונשאר בשתיקה, מה נאמר ומה נדבר, אשרינו שאוזנינו זכו לשמוע כל זאת ובפרט איך שגילה לנו מרן מוהרנ"ת ז"ל עד היכן שהתנוצץ בלבו הזך כל זאת בכמה צירופים, ואחר כך תיכף גילה [רבינו את] התיקון של העשרה מזמורים בפרטיות, והזהיר אז לדורות בהבטחה גדולה בעדים נאמנים שיעמוד בעזרתנו סלה תמיד, כל מי שיבוא על קברו הקדוש והנורא וכו' ואחר כך תיכף סיפר המעשה הנוראה ביראה עלאה דעלאה [=עליונה שבעליונה] המעשה של השבעה בעטלערס [=מעשה משבעה קבצנים], ואחר כך, מיד אחר פסח נסע לאומן, וכל זאת גילה רמזים מורינו ורבינו מוהרנ"ת ז"ל שהכל אחד, והכל קשר אחד וכלול בהדיבור "און היינט" [=ועכשיו]. און היינט צריכין לגלות המזמורים בפרטיות ולהבטיח הבטחה הנ"ל; און היינט צריכין לספר המעשה וכו' ולסיים און איך הייל זיא [=ואני רופא אותה – ע"י עשרה מיני נגינה]; און היינט צריכין לנסוע לאומן ולנטוע מקום קדושתו לדורות עולם באומן וכו' וכו'.

ולהבנת ענין זה יותר, נזכיר את אשר הבאנו למעלה מסיפורו של מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סי' קצ"ב) שענין הסוד הנפלא  הזה – של תיקוני הנשמות, הקשור עם העיר אומן ועם הקדושים הטמונים שם – התחיל רבינו ז"ל להשיג כבר זמן רב מקודם, ובכל פעם נכנס עמוק יותר בהשגה זאת, והמובן שם, ששלמות תוקף השגתו זאת, היתה בחורף תק"ע, שאז התחיל לדבר הרבה בפירוש וברמז שהוא מוכן לנסוע לאומן להסתלק שם לצורך תיקון הנשמות לנצח. ודווקא אז גילה את העשרה מזמורים בפרטיות והבטיח את ההבטחה הנפלאה לכל מי שיבוא על קברו וכו' [ואף שכבר כמה שנים לפני זה כבר דיבר שרצונו שנבוא על קברו ללמוד ולהתפלל שם], כי הבטחה זאת קשורה דווקא עם ההשגה של תיקוני הנשמות באומן הקשור עם מה שנקבר בין הקדושים שם, וכדברי מוהרנ"ת הנזכרים "שהכל קשר אחד".

ועל פי זה יתבאר לנו היטב הענין הנפלא והצריך עיון לכאורה, והוא: מה שהבאנו למעלה מה שכתב בחיי מוהר"ן (סי' רי"ז)שכבר בחדש אלול תקס"ב כשנסע רבינו מזלאטיפאליא לברסלב דרך אומן, בעברו סמוך לבית החיים אמר כמה נאה ויפה לשכב על בית החיים הזה וכותב על זה מוהרנ"ת ז"ל: "כשמעי זאת עמדתי מרעיד. כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים  מקודם עלתה זאת במחשבה, ונודע לו שמקום מנוחתו יהי' באומן. עד כאן לשון מוהרנ"ת שם, ופלא. משום שאיך נסביר, לפי זה, מה שמבואר בכמה מקומות, שבקיץ תקס"ז כשעשה השיעול הראשון, התחיל לדבר מהסתלקותו ודיבר מענין קברו שהיה רצונו ליסע לארץ ישראל אך אינו יודע בכוחו אם יוכל להגיע שם, וגם שם לא יבוא אדם על קברו וכו' וגם אחר כך כשבא מלעמבערג, דבר כמה פעמים שהיה מוכן להסתלק שם, אך לא היה ניחא ליה לשכב שם וכו' מחמת שהוא רחוק מאנ"ש, ולא יבוא שום אחד על קברו וכו' עד שבא לאומן אז אמר שבכאן, באומן, טוב לפניו להסתלק שם, כי מונחים שם קדושים הרבה, עד כאן. והלא לפי דברי מוהרנ"ת המובאים קודם, כבר נודע לו כמה שנים לפני כן שמקום מנוחתו יהיה באומן.

אך כפי שמבואר בדברי מוהרנ"ת שהבאנו למעלה, שההשגה הזאת – של תיקוני הנשמות לדורות הקשורה עם הסתלקותו וקבורתו באומן בין רבבות הקדושים – לא השיגה בפעם אחת כי אם שלב אחר שלב. ותחילת ההשגה הזאת היה כבר זמן רב מקודם, אך שלמות ההשגה היתה רק בחורף תק"ע, ובפרט אחר כך, בקיץ, כשכבר היה באומן. וממילא ניתן להבין לפי זה, שאף שכבר בשנת תקס"ב בעברו דרך בית החיים של אומן כבר ראה והשיג קצת בענין זה, אבל עדיין לא היה בחוזק כל כך, כי אם בבחינת מטי ולא מטי [=נוגע ולא נוגע], ועל כן היה עדיין מקום בדעתו הקדושה לחשוב על מקום קבורתו שיהיה במקום אחר, עד אחר כך, כשהשיג השגה זאת בשלמות, אז נתגלה ונתברר למפרע שבאמת מקום קבורתו היא בין הקדושים באומן, ולא במקום אחר, כמו שדיבר בזה אחר כך, כשהשיג כבר השגה זו בשלמות, דברים מפורשים.

על כל פנים, יהיה איך שיהיה, אם ביאורנו זה נכון הוא אם לאו, מכל מקום אלו הדברים ברורים כשמש בצהרים, כאשר מפורשים הם באר היטב בדברי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל שהעיר אומן היא המקום אשר שם דווקא עוסק רבינו הקדוש בתיקוני העולם לדורות, ולא היה שייך ענין זה במקום אחר כלל.

וכמבואר גם בדברי הקדוש רבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל [אשר כידוע ידע וגילה עתידות בענין קברו הקדוש] שגם עד ביאת גואל צדק, במהרה בימינו, יעסוק רבינו בתיקוני העולם על ידי שיבואו אליו להשתטח על קברו הקדוש (באור הליקוטים סי' קנ"ח) ושבאחרית הימים יבואו אלפים נפשות להשתטח על קברו הקדוש באומן וזה יקרב קץ גאולתנו (כוכבי אור).

והנה כפי שידוע, שבמעשה הצדיקים – בפרט של יחידי הדורות – יש בכל פרט ופרט שבהם טעמים וסודות נפלאים, רזין דרזין, (עי' ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ב), בפרט כשמדובר על העניינים הנעלים ביותר שלהם, כמו ענין הסתלקותם וקבורתם והשארת קדושתם ותיקוניהם לדורות, לכן טרח גאון עוזינו מוהרנ"ת ז"ל בספרו הקדוש והנורא "ליקוטי הלכות" לגלות ולבאר לנו שעצם ענין הסתלקות הצדיק וקבורתו בחוץ לארץ יש בזה גם כן סודות נוראים, הנוגעים לתיקוני נשמות ישראל לדורות, וזה שייך גם כן ומקושר עם הסוד, שנקבר בין הקדושים.

והנה הוא, בליקוטי הלכות (או"ח), הלכות חול המועד הלכה ד, המיוסדת על מאמר תקעו תוכחה, שנאמרה באומן בראש השנה האחרון, סמוך להסתלקות רבינו ז"ל, שם מדבר רבינו על ענין התפלה בבחינת דין, שמתפלל הצדיק הגדול הבעל כח, שעל ידי זה הוא יורד לתוך הגרון של הסטרא אחרא, עד שמוכרחת הסטרא אחרא להקיא ולהוציא כל הנשמות וכל הקדושות שבלעה וכו', ועל ידי זה נעשים צירופי בתי התפלה ונתכנסים שם כל הנפשות שהם בחינת אבני קודש שהיו מושלכים בראש כל חוצות [שמענין זה דבר באותו הקיץ באומין, ואמר אז שאין הצדיקים הקטנים במעלה משיגים את גודל נפלאות התיקונים שהוא עושה באומין כמובא לעיל].

וזה לשון מוהרנ"ת ז"ל (שם באות ט"ו) אבל הצדיק הגדול הוא מת על קידוש השם, כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על  קידוש השם. ובפרט בשעת מיתתו ממש, בוודאי הוא מת על קידוש השם, ועיקר המיתה על קידוש השם היא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שזהו בחינת עשרה הרוגי מלכות, שכל בירורי הניצוצות מהקליפות עד עתה ועד הסוף הוא על ידם וכו' בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ, שהכל הוא בבחינת התפלה בבחינת דין שמוסרים גופם שיקבר בחוץ לארץ, ששם יניקת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בגרונה עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל [בזה רומז מוהרנ"ת לשיחתו הק' של רבינו ז"ל לפני הסתלקותו שדיבר מענין עסקו בתיקוני הנשמות ואמר "גמרתי ואגמור"].

"כי מאז אינו פוסק מלעסוק בבחינת תיקון התפלה הנ"ל, עד שיגמור כרצונו בבחינת כצאתי את העיר אפרוש את כפי [שפסוק זה אמר רבינו על עצמו לפני הסתלקותו] כשיוצא מן העיר אל קברו, אז יפרוש את כפיו בתפלה הנ"ל, עד שיגמור מה שרוצה, ועל כן שם, על קברו, יכול כל אחד להתתקן, אפילו הגרוע שבגרועים, כי שם עיקר הכח של בחינת התפלה בבחינת דין וכו'. ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי, כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו. וזה בחינת העשרה פרקי תהלים שאומרים שם [=בציון רבינו], שהם בחינת עשרה מיני נגינה וכו' שעל ידי זה מעורר ריח טוב אפילו  הגרוע שבגרועים שבישראל ומתקן הכל על ידי זה. עד כאן לשון מוהרנ"ת.

ובספר פרפראות לחכמה על תורה הנ"ל, מביא דברי מוהרנ"ת הנ"ל מה שמקשר ענין מיתת וקבורת הצדיק בחו"ל עם ענין  עשרה הרוגי מלכות, שעל ידי זה נתבררים נצוצות הקדושים שהם נשמות ישראל, מתוך הסטרא אחרא עד הסוף, ומקשר כל זה עם ענין מסירות נפש על קידוש השם, וכותב על זה שם: "אך לא מדריגות כל הנפשות שווים, ולא בחינות כל המסירות נפש שווים. ויש שמסרו נפשם וכו' ואף על פי כן, גם הם צריכים תיקון עדיין כידוע, ועל כן עיקר התיקון, הוא על ידי אותו הבעל כח הגדול, שיש לו מסירות נפש ממש בכל עת גם בחיים חיותו בכמה וכמה בחינות אשר אי אפשר לבאר כלל ואינם ידועים לנו כלל, כי גבהו דרכיו מדרכינו וכו' והוא עוסק בזה לגמור התיקון להוציא כל הקדושות מבטן הסטרא אחרא שבלעם, בפרט ע"י פגם הברית חס ושלום, שזה בחי' חיל בלע ויקיאנו. כי הוא גומר ומשלים התיקון שנעשה על ידי המסירות נפש של הקדושים שבכלל, שנהרגו על קידוש השם ממש,  ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא כל קדושת הדעת שבלעה ואזי בוודאי נעשים שעשועים גדולים למעלה, על ידי הניצוצות הקדושים, שהם בחינת נפשות ישראל שעולין בכל פעם ומצטרפים אל הקדושה וכו'. ורומז לנו בהשיחות הנ"ל ובמאמר הנ"ל, שזה היה עסק ישיבתו באומן, והטלטולים שעברו עליו שם וכו' וגודל היסורים ומסירות נפש ממש שהיו לו שם, בפרט באלה הימים האחרונים שהיו סמוך להסתלקותו וכו' וכן ההסתלקות בעצמו וגניזתו הקדושה שהיה בשם, הכל היה בשביל לגמור התיקונים הנ"ל ולעסוק שם בתיקון נפשות ישראל וכו' [כוונתו: תיקוני נפשות ישראל לדורות כמובן] עיי"ש.

והנה, הבן את אשר לפניך: כי מוהרנ"ת כותב שם, שמה שהצדיקים מתים ונקברים בחו"ל, הוא אותה בחינה של עשרה הרוגי מלכות, והוא הענין המבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שגופם של עשרה הרוגי מלכות נמסר למלכי האומות ונשמתם עלתה למעלה, ועל ידי גופם שנמסר לסטרא אחרא, הם מבררים נצוצות הקדושים מהסטרא אחרא עד סוף התיקון, שזה בחינת 'חיל בלע ויקיאנו', ומבאר מוהרנ"ת, שכעין זה הוא גם מה שהצדיקים הגדולים מוסרים את גופם להיקבר בחו"ל, כי חוץ לארץ הוא כנגד המלכות דסטרא אחרא [=מלכות צד הטומאה] שהוא גם כן בחינה זו ממש, שעל ידי זה נדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצווארה עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק הזה מה שהתחיל, היינו מה שהתחיל לעסוק בתיקוני נשמות ישראל היינו להוציאם מאחיזת הסטרא אחרא, והוא ממשיך לעסוק בזה עד עת הקץ, ולכן הבטיח לכל הבא על קברו הקדוש, משום שענין תיקון זה נעשה על ידי מסירות נפשם על קידוש השם של רבבות הקדושים של ישראל, אלא שאין כל מסירות נפש שוין, ועל כן עיקר התיקון הוא על ידי הצדיק הנ"ל שהסתלקותו היתה בבחינת מסירות נפש במדריגה עליונה מאד והוא גומר ומשלים התיקון שנעשה על ידי המסירות נפש של הקדושים שבכלל ישראל, שנהרגו על קידוש השם כדברי הפרפראות לחכמה.

וכל מי שיש לו עיניים לראות, רואה ומבין כוונתו: שלכן צירף רבינו את עצמו עם אותן נשמות הקדושים להקבר ולשכב עמהם יחד, בכדי לגמור – על ידי קדושת קברו – מה שהתחיל בתיקון הנשמות והכנעת הסטרא אחרא, שדבר זה נעשה ונמשך עד עתה ולהלאה עד הסוף כמו שכתב מוהרנ"ת לענין י' הרוגי מלכות כנ"ל והדברים ברורים.

 

♦ ♦ ♦

אחרי הדברים והאמת האלה, הנה אף לפי מה שמבואר בפוסקים שמצווה להעלות המת מחוץ לארץ – לארץ ישראל, הרי מפורש בתשובת מהר"ל בן חביב, שאם האב צוה לבניו בפירוש שלא יעלוהו לארץ ישראל, אינו רוצה להפריז על המדה ולהורות לבניו שיעברו על דבריו, וקל וחומר בנידון שלפנינו, שרבינו הק' גילה דעתו בפירוש בסוף ימיו שרצונו להקבר ולשכב בין הקדושים ואף גילה מעט מזער מטעמיו שזה נוגע לתיקון נשמות ישראל לדורות, איך יעלה על הדעת לעבור על דבריו ולהוציאו משם חס ושלום?! ואף שכמה שנים לפני הסתלקותו סיפר שהיה רוצה לנסוע לארץ ישראל, הרי בסוף ימיו סמוך להסתלקותו שינה טעמו [ואין חילוק איך שנסביר ונבין זאת] ואנו אין לנו אלא דברים אחרונים שאמר.

ומלבד כל זאת, נראה ברור שכל הדיון בזה ושעיקר הטעם בזה שהוא משום כפרה, כמו שכתב הש"ך (ביו"ד סי' שס"ג), אינו נאמר לגבי צדיקים ולא מצינו ולא שמענו שעשו עסק להעלות עצמות הצדיקים מחוץ לארץ לארץ ישראל, ובפרט כשמדובר על יחידי ומובחרי הצדיקים, שאין אתנו יודע ומבין סוד ענייניהם בחייהם ובמותם, שבכל פרט ופרט שבהם תלויים עניינים הנוגעים לכלליות הדור או הדורות, וכמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל, שבענין נסיעתו לאומן וכו' היו תלויים עולמות הרבה וזכות ישראל לדורות. ומעולם לא עלה על דעת שום אדם מגדולי הדורות ובכלל, להעלות את הבעש"ט זי"ע או את אחד מתלמידיו ז"ל לארץ ישראל, וידוע שהחזון איש יצא בחריפות נגד הרעיון להעלות את הגר"א ז"ל לארץ ישראל.

וכמו שמצינו לגבי קבורת משה רבינו ע"ה, שכתב בזוהר הקדוש פרשת כי תצא (מובא בילקוט ראובני בשכחת לקט ערך משה ודורו) אי משה לא הוה קבור בר מארעא קדישא לא הוו נפקין ישראל מגלותא ועליה אתמר והוא מחולל מפשעינו [=אם לא שהיה משה קבור מחוץ לארץ ישראל, לא היו ישראל יוצאים מגלותם].

ובמגיד מישרים פ' ואתחנן (מובא ג"כ שם) על הפסוק 'אעברה נא', שנשמת משה היתה מספירת הבינה ואי הוי זכי למיעל  בארעא דישראל הוה מסתלקא נשמתי לעילא מבינה וזה סוד נ"א אסתלק לעילא מנו"ן שע"ב וכו' וקאמר אעברה וכו' דבעי לאעברא לעילא מן בינה וקוב"ה לא בעי דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא מן בינה משום דא"כ לא הוה לי' דביקו בהאי עלמא וכי היכי דליהוי לישראל קיומא בגלותא אצטריך להוי למשה קצת דביקו בהאי עלמא, ואוף כי היכי דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכה להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה' בי למענכם [בקצרה: אם היה משה נכנס לארץ ישראל היתה עולה נשמתו למעלה מבינה, ואם כן, לא הייתה לו דביקות בעולם הזה, ועל מנת שיהיה קיום לעם ישראל בגלותו, מוכרח שיהיה למשה קשר, דבקות כלשהי, לעולם הזה. ועל זה אמר משה: "ויתעבר ה' בי – למענכם".]. ועיין שם עוד, שנקבר משה במדבר כי היכי דלהוי לי' אהדרותא בהאי עלמא לצלויי על עלמא כד הוא בעאקו וכן בזמן חורבן הבית אתא לנחומי לישראל, למענכם להנאתכם ולטובתכם, וכן לזמן תחיית המתים יקום בהדייהו דישראל, וזה סוד ויתעבר כלומר בבינה כעובר בבטן דעתיד למיפק לעלמא ואילו הוה מסתלק בלובן עלאה [היינו בארץ ישראל כמבואר שם לעיל] לא הוה ליה אהדרותא להאי עלמא כלל, ויאמר ה' אלי רב לך טפי עדיף לך דהשתא תסתלק בבינה ויהא אהדרותך להאי עלמא דהאי הוא זכותא סגי וכו' ובתר כן בסוף יומיא תסתלק בלובן עלאה עיי"ש [=משה נקבר במדבר, על מנת שיהיה לו קשר לעולם הזה, להתפלל על ישראל כאשר הם בצרה. וכן בזמן החורבן, מובא שבא לנחם את ישראל, והוא ביאור "[ויתעבר ה' בי] למענכם" – להנאתכם ולטובתכם. וכן בזמן תחיית המתים עבור עם ישראל. וזה פירוש "ויתעבר" כעובר בבטן אמו, שעתיד לצאת לעולם. ואילו היה מסתלק משה בארץ ישראל, לא היה לו קשר לזה העולם כלל. אמר לו הקב"ה "רב לך", טוב לך יותר שתפטר כעת ב'בינה' ויהיה לך קשר לעולם הזה להתפלל ולדאוג לעם ישראל, שהוא זכות גדולה יותר, ואחר כך, בסוף הימים, תהיה ב'לובן העליון'], והוא הענין המבואר בדברי רבינו בלקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ז', שאין זה שלימות שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, אלא עיקר השלימות של הנשמה, שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן, היינו לזכות נפשות ישראל הנמצאים בעולם השפל כי זהו עיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך כמבואר שם, וזה מה שכתב במגיד מישרים: ש'זכות הוא לו מה שלא נסתלק לגמרי מהאי עלמא', ומבואר שם שזה על ידי שנקבר בחוץ לארץ, ועיין שם בסוף התורה הנ"ל מה שכתב "וזה בחינת קבורת משה" שעל ידו מאיר הדעת בדרי מעלה ודרי מטה, ולפי דברי המגיד הנ"ל מובן הקשר. שעל ידי קבורתו שנקבר בחו"ל, נשאר בהאי עלמא להאיר בדרי מעלה ודרי מטה. (ועי' בפרפראות לחכמה על תורה הנ"ל, שרימז בזה רבינו ז"ל על קדושת קברו וכו' יעוין שם דברים נפלאים והבן).

הרי לפנינו שקבורת הצדיקים בחוץ לארץ זכות היא להם, שדייקא על ידי זה נמצאים הם גם בעולם הזה ויכולים לזכות את בני עולם השפל, שזה כל מאווייהם של הצדיקים, ואין שום ספק בזה שכל מה שדיברו הפוסקים בענין המצוה להעלות עצמות המתים לארץ ישראל, שלא דברו בצדיקים מנהיגי הדורות העומדים בבחינה זו.

ומה גם כי הלא גילה רבינו ז"ל [בשם הבעל שם טוב] שמקום קבורת הצדיקים קדוש בקדושת ארץ ישראל, אלא שכפי הנראה שמכל מקום מאחר שהצטרכו להמשיך בחינת קדושת ארץ ישראל בחו"ל, ואינם בארץ ישראל ממש, לכן יש להם על ידי זה דביקות בהאי עלמא, שיוכלו לזכות את ישראל על ידי זה, ונמצא שיש להם שתי מעלות: שמצד אחד מקום קבורתם קדוש בקדושת ארץ ישראל, ומאידך גיסא מאחר שבעצם הוא בחו"ל, יש להם על ידי זה דביקות בהאי עלמא כדי להאיר בבני עולם השפל.

ותראה נפלאות שבהיות רבינו ז"ל באומן כהכנה להסתלקותו ז"ל, אז דייקא גילה את התורה "ואתחנן" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה ע"ח) ששם מבאר רבינו שעם ישראל ממשיכין קדושת ארץ ישראל אפילו במקום שהיה מקודם רחוק מקדושת ישראל,  וכתב בימי מהרנ"ת (סימן נח) שרבינו ז"ל רמז בזה על עצמו שהיה גר אז בבית שבעליו היה רשע גמור עיין שם, ואין ספק שרמז בזה גם כן על כלל העיר אומן וכמו שכתב בזה רבי אברהם בר"נ חזן ז"ל כידוע ואין כאן מקומו.

ולא כתבתי כל זה אלא כסניף בעלמא, כי גם בלאו הכי הדברים ברורים, כפי שראינו בתחילת דברינו, שכן היה רצון רבינו ז"ל שתהיה קבורתו באומן דווקא, בין הקדושים, לעסוק שם דווקא בתיקון העולם עד עת קץ, כמו שנתבאר.

וזה לשון הקדוש מורינו הרב רבי אברהם בן רבי נחמן זצ"ל בס' כוכבי אור (שיחות וסיפורים סעיף ל"ז): גם מבואר מצרופי דברי מוהרנ"ת ז"ל (נראה שכוונתו לדברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, הלכות חובל בחבירו, ג,יג – שכתב שם שענין ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים, שעל ידי זה עיקר גאולתם – הוא בחי' קבר הצדיק יעוין שם) שבהכרח השנויים הנזכר לעיל באות ל"ג (יעו"ש שאופני התיקונים משתנים מדור לדור, כמבואר גם בשאר ספרים קדושים), נשתנה כמו כן הכרח התקשרות נשמות ישראל לעצמות יוסף, כי בגאולה הראשונה הייתה התקשרותם אליו על ידי לקיחת עצמותיו ועתה יזכו מדור לדור אלפים נפשות ישראל להתקשר לעצמותיו על ידי השתטחות על קבורת עצמותיו, ושזה מה שהבטיח רבינו ז"ל בהבטחה גדולה לכל הבאים על קברו הקדוש, כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה. עד כאן לשונו.

♦ ♦ ♦

ומלבד כל האמור, אפשר להרחיב רבות בענין זה, להראות בעליל כי כל ענין ההצעה הזו, להעלות עצמות רבינו הקדוש, אין לה מקום במציאות כלל. אלא שלא רציתי להוסיף משלי אחרי הדברים הברורים שהבאנום לעיל, מדברי רבינו, מוהרנ"ת ותלמידיהם, המבארים היטב היטב, ללא שום צל של ספק, בדברים מפורשים וברורים כשמש בצהרים, שרצון רבינו היה להקבר ולהטמן באומן דווקא, בין הקדושים שנהרגו על קידוש ה', ולעסוק שם דווקא בתיקוני נשמות ישראל והעולמות התלוים בהם עד ביאת גואל.

אך אגב עסקינו בענין קבורת רבינו הקדוש, אעתיק מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בספר ימי מוהרנ"ת, וזו לשונו: "וכל בני החבורה שאלו אותנו וכו' אם רצונינו לעסוק עמו אנחנו בעצמנו דווקא, ואמרתי שבני החבורה העוסקים בזה תמיד יעסקו עמו כי ידעתי בנפשי שלפי גדולתו אין נמצא אדם בעולם שיהיה ראוי לעסוק עמו אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, ורצונו ז"ל שכל אחד יעשה מה שראוי לו" יעוין שם, ונציין מה שמקובל אצל אנ"ש שסיפר בנו של הקברן לאחד מאנ"ש שציוה עליו אביו שלא יהא לו יד וחלק עם החולקים על חסידי ברסלב, יען שהיה להם רבי קדוש כזה. וסיפר לו אביו שתפקידו היה להניח את גופו של רבינו הקדוש בתוך הקבר, וכשנמסר הגוף הקדוש לידו בכדי להשכיבו בקבר התנוצץ לפניו פתאום איזה אור וסינוור את עיניו, ואחרי רגע ראה שגוף רבינו הקדוש ז"ל מונח כבר בקבר ואמר לבנו: "מי שהניח אותו איני יודע. אני – ודאי שלא הנחתי אותו", (וראה פירוש רש"י על הפסוק [דברים לד, ו] ויקבור אותו בגיא).

♦ ♦ ♦

יעזור השם יתברך שנזכה לבטל שכלינו לגמרי לדעת הצדיקים ולקבל דבריהם על כל אשר יאמרו כי הוא זה, לטוב לנו כל הימים אכי"ר.

מאמרים מומלצים

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support