ראשי > דורות > הדור החמישי > רבי לוי יצחק בנדר

רבי לוי יצחק בנדר

ו׳ בכסלו ה׳תשע״ז – 06/12/2016

רבי לוי יצחק בנדר

ו׳ בכסלו ה׳תשע״ז – 06/12/2016

נולד בשנת תרנ"ו בעיירה הפולנית גרודז´יסק. בצעירותו התקרב לחסידות ברסלב ע"י העילוי החסידי רבי איציק´ל מאוטוואצק, ומאז בער ליבו בקרבו להתקרב להשי". נפטר: כב תמוז ה'תשמ"ט.

רבי לוי יצחק ב"ר אברהם נח בנדר זצ"ל (תרנ"ו – תשמ"ט)

הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, שריד לדור דעה של חסידי ברסלב בדור הקודם, מחבורת עובדי השי"ת שנתאספו סביב הציון הקדוש באומן.

נולד בשנת תרנ"ו בעיירה הפולנית גרודז´יסק. בצעירותו התקרב לחסידות ברסלב ע"י העילוי החסידי רבי איציק´ל מאוטוואצק, ומאז בער ליבו בקרבו להתקרב להשי"ת.

נסע במסירות נפש לאומן בעצם ימי המלחמה העולמית הראשונה, ועבר שנים קשות ביותר תחת השלטון הקומוניסטי בגלל פעילותו בהפצת היהדות, וכבר נגזר דינו למוות רח"ל, בלילה האחרון ניצול בדרך פלא, את מאורעות השואה עבר בארצות הקומוניסטיות. נדד לערים ולארצות שונות, לאחר מלחמת העולם השניה שהה תקופה מסוימת במחנות העקורים בגמרניה, שם שימש כדיין ומורה הוראה לאלפי הפליטים שנתקבצו לשם.

בכל ארצות נדודיו סחף המונים מישראל והצית את הניצוץ היהודי בקרבם.

בשנת תש"ט הגיע לארץ ישראל. כאן הקים מחדש את תנועת חסידות ברסלב, היה בין מקימי בית המדרש הגדול בירושלים, והמנהיג המוכר על הכל במשך ארבעים השנים האחרונות. סביבו נתקבצו עשרות ומאות בחורים ואברכים שצמאה נפשם לשמוע ממנו דבר ה´. הרבה באמירת שיעורים שנאמרו בחן של אמת שובה לבבות, ואמנם הכל ניצבו מוקסמים באוזן קשבת לכל היוצא מפיו. במיוחד נתחבב שיעורו בשנותיו האחרונות בימי חמישי בביתו אשר בשכונת מאה שערים.

רבי לוי יצחק בנדר נסתלק בכ"ב תמוז תשמ"ט ונשמתו עלתה למרומים במעמד מאות מתלמידיו שהרעידו ארץ בזעקם "שמע ישראל".

ת.נ.צ.ב.ה

(מאמר שפורסם במלאות שבעה להסתלקותו של רבי לוי יצחק בנדר ז"ל)

"חידלו להיות עניים; החלו להשתמש באוצרותיכם" – – –

נ. בן אברהם

כאיש אשר רגלו האחת נעתקת מתוך ים של דמעות, ורגלו השנית שוקעת בים של אושר אינסופי – ים של כסופין וגעגועין עד כלות הנפש – כן נעתקו המילים הזקנות מתוך אלפי שעות ה"חצות" וה"התבודדות"; מהיגיעות של שלושים פעמים ש"ס, מאין ספור הפעמים משניות בעל פה בקרונות רדופי מוות, עשרות פעמים "זוהר", שולחן ערוך – אל עבר מילים צעירות, מחדירות אש באברכים, שמחה אין קץ, חיות ונועם מעלמא דאתי.

עמדנו אצלו עם יציאת נשמה כאשר מאות "בניו" "מתים" עמו וזועקים עד לב השמים, כשאותן מילים טבולות בחצות והתבודדות, מחזקות בעבודת ה'; אותן רבבות שיחות שמסר לנו מדי יום ביומו, הדהדו והלמו אותה שעה בלבבות המיותמים, הבוכים בכי עולמים, על דמות אחרונה שלא תהיה עוד, על "אשרי העם יודעי תרועה" שלא יפלח עוד את חלל האוירה ביום הדין כבחרב חדה – – – ועל… אוי, אוי, כמה הררים התלויים בו!

…כתבה ב"המודיע"… הלכנו לשאול לרבנים: הוא התבטא שאינו מוחל לא בזה ולא בבא למי שיכתוב עליו שבח כלשהו! אך ליבנו בכה בקרבנו: העולם לא ידע איזה יהודי חי בקרבו; יהודי נקי מכל "חן של שקר" כפי שזה מכונה בברסלב; יהודי עם "ישוב הדעת" מאין דוגמתו; עקבי עד תהום ; חייל בעל משמעת פנימית בלתי נלאית בכל הקשור ל"תכלית", לחובתו של אדם בעולמו.

פסקו לנו לא להקפיד ולכתוב, ולא פירשו, אך יודעי דבר הטעימו כי הוא כבר מזמן לא היה בעלים של עצמו;מאזבנה כאן בארץ אתחסידות ברסלב מהמסד עד טפחות, שוב אינו של עצמו, אלא של כללהחסידים בארץ ובחוץ לארץ שהיה להם לאב ולפטרון.אחרים אמרו לכתוב דברים כהוויתם, לא מסוג השבחים אשר להן התכוון שאין ביניהם ולא כלום עם ה"אנדערער סארט אמת" (האמת השונה) שבעולם האמת, לה טען.

אך האמת היא שמה שנכתוב יהיה זה גיבוב דברים בעלמא לעומת מהותו האמיתית, כפי שמתנוצץ מעט בלבנו ובלב כל מי שהשם ר' לוי יצחק חולל משהו בקרבו.

כן,"ר' לוי יצחק" גרידא; אילו היהרואה בעיניו כי הכתרנוהו ב"הגה"צ", היתה אחזתו פלצות אמיתית, אבל אנו אין לנו אלא דברים כהוויתם, כפי שאמרנו.

***

קבוצת בני תשחורת ישבה מדי יום, ומלפנים מדי יום חמישי, ובלעה את המילים הזקנות מאד והצעירות מאד, בחורים צמאים מצצו רגבי "שיחה" (אימרה; סיפור קטן מגדולי חסידי ברסלב), חטפו, משכו בלשונו פרט נוסף על דרך העבודה באומן, על אותו בחור מבברויסק שזעק ביערות אומן: "מוטב שיקרע לבי מרוב זעקה ואל איכשל חס ושלום", או על ר' עוזר תלמידו של ר' נתן שיכל לצעוק אלף פעמים ריבונו של עולם, או על ר' מתתיהו מאומן שלמד בהתמדה ועיון נפלא בכל חלקי התורה, וכשפעם "פעלו אצלו" לשבת בחנות ולמכור, סבר על עז כי זו אשה ואמר: "קחי בעצמך"… והיא אכן לקחה…

צעיר "מקורב חדש" מוחק דמעה; רק עתה נודע לו כי גם הוא יכול עוד לצאת מן הסבך; ישנה הדרכה מושלמת גם בשבילו, ולחנם סבר כי הוא כבר אבוד ח"ו. אברך חסיד ותיק מתחיל להתנועע במין נענוע בלתי שיגרתי בשמעו "דיוק" נפלא ב"סיפורי מעשיות" אשר למוהר"ן מברסלב זי"ע (שכפי שהתבטא הרה"ח ר' בן ציון אפטר זצ"ל: ר' לוי יצחק הוא ספציאליסט על כך).

…חידלו להיות עניים; החלו להשתמש באוצרותיכם… פיסקה מסיפורי מעשיות שהופנתה כפזמון חוזר בשיחותיו של ר' לוי יצחק, דוקא אל הותיקים היודעים את אוצרות הרוח הענקיים אשר השאירו הרבי ר' נחמן ותלמידו רבי נתן: ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, ספר המידות, סיפורי מעשיות, ועוד המון דברים שבעל פה שר' לוי יצחק היה היחיד שידעם על בורים ומסרם ללא כחל ושרק, בלי יפוי וחיפוי – דברים שבלעדיהם אינך יודע איך בכל זאת צריך חסיד להיראות.

***

רכבת אחרונה מפולין לרוסיה, מלחמת עולם, עוד מעט אין עולם, אין תחבורה, אין דואר, איןאוכל, אין רחמנות על איש… לוי יצחק בן השבע עשרה נסחף כבמטה קסם לוורשה, לתחנת הרכבת, אל… ציון הרבי ר' נחמןמברסלב, ל…אומן.

ברציף בוורשה, רבבות אנשים נדחפים לרכבת האחרונה, והוא מחליט לא להדחף, לנסוע בקרונית לתחנה הבאה ולעלות משם. עוויתות מעיים חזקות; מה ממנו יהלוך להכנס לאחיו העשירים המתגוררים כאן בוורשה; אילו היה הולך אליהם היה נשאר שם לעולמי עד ולא היה מי שיביא לאחר שלושים וחמש שנים את כל המורשת הברסלבית הצרופה מאומן ירושלימה ויבנה אותה כאן במשך ארבעיםשנים נוספות מהמסד עד טפחות.

מגיעה הרכבת עמוסה לעיפה; אנשים על הגג, ובפנים צפיפות אימים… אין חשש, צעיר נמוך קומה זה נושא על שכמו את כל עתידה של חסידות ברסלב… דלתותהרכבת אף אינן נפתחות, והוא מגיש את מזוודתו הכבדה לעומדים בקרון, והם מושכים אותו יחד עםהחבילה פנימה.

מגיעים ללובלין. גדולי חסידי ברסלב תמהים על תעוזתו של צעיר לנסוע במצב חרום זה לאומן. אך הוא שוב בתחנה, שוב תור ענק ושובבתחנה הבאה ושוב נמשך דרך החלון.

ערב ראש השנה תרע"ה באומן. סליחות "זכור ברית" עוד לא הגיעו, אך כבר המון חסידים עלציון הרבי, עושים קולות וברקים, ומנגד, הקלויז (בית המדרש)מלא מפה אל פה של זועקים בכל לבם ונפשם לפני ה' כי בא, כיבא לשפוט את הארץ. מגיעים עוד חסידים מכל קצוי ארץ,כל חסיד נופל על צווארי כל חסיד המגיע כאילו היה אחיו או בנו יחידו. מכל עבר נשמעות ברכות "שהחיינו" וכל העיר אומן גועשת ותוססת; משל היה כאן בית חרושת; לילה כיום יאיר, אין שינה – מהקלויז לציון ומהציון לקלויז – תפילות, תחינות בקשות, דמעות נשפכות כמים ואין איש יודע אם של שמחה אושל לב נשבר. צדקות ניתנות כאן בחפניים מלאות מטבעות לכל דורש…

הנה מגיע יהודי גבוה מירושלים, ר' אברהם בנו של ר' נחמן טולטשינר תלמידו המובהק של רבי נתן תלמיד האדמו"ר הקדוש מברסלב, הוא מתכופף ליהודי זקן ובלוי ושואלו: היכן היית בשנה שעברה? הלה עונה משהו ורבי אברהם אומר לו: זוהי אבידה שאינה חוזרת.

צא ותדע שהודות לקשר שיווצר אחרי כן בין יהודי ירושלמי זה לבין ר' לוי יצחק, לא תיאבד כבר שום "שיחה" מסורה מהאדמו"ר זיע"א ותלמידיו הקדושים לעולם; בארבעת השנים הבאות ינק מאותו גאון בנגלה ובנסתר יניקה לדורות.

מגיע מכתב מאבא ר' אברהם נח:" לוי יצחק, לעולם לא אסלח לך על שעזבת את פולין היראה והשלמה ונסעת לרוסיה הנגועה בהשכלה"… "הוי טאטע לייבן – משיבו הבן מאומן – ראה מה מצאתי כאן, עולם הבא בעולם הזה", והוא תאר לו את כל מה שרואה הוא כאן, את ה"עבודות", את התפילות הנוראות בערב ובראש השנה ובסתם יום חול, את האהבה הנדירה השוררת כאן, הדרך ארץ בין חסיד לחברו, את הענווה הנפלאה, את ענקי הרוח בקרב החסידים שאינם מוצאים לנכון לחבוש יותר מקסקט וכו' וכו'. ואבא עונה לו: אם כן, הישאר בני, הישאר.

***

לא רבים נידונולמוות בגין הפצת יהדות ושוחררו, בימי סטאלין האימתניים, אבל מעטים יותר נותרו אחרי הכל כה "מיושבים" כדי לבא ולבנות ולנהל ולהפריח ולפשר ולהכריע בקרב דורות חדשים אשר לא ידעו את יוסף, ולהצליח להעביר את כל ההווי של חסידות מפוארה ועתיקה באומן שמלפני שבעים שנה ויותר, תוך נקיטת קו כה ממוצע ושקול. וזאת גם בגיל שלמעלה מתשעים, כאשר עיניו כמעט ולא ראו מזה חמש שנים.

"איך נחיה בלעדיו" – שח לנו בטרם הסתלקותו בעל תשובה אחד מהמאות שהיו תלויים בטל תחייתו היומיומית בין מנחה למעריב – "איך נתחזק בעבודת השם?!" – שאל האיש כשהוא בוהה לכיוון בלתי נהיר לחלוטין.

***

עומד חתנו הרה"ח ר' מרדכי לסקר – שטיפל בו במסירות נפש ותוהה על שלשת אלפי הקסטות, אם ידעו צעירי הצאן אל נכון לעשות בהן שימוש שיהיה לרוח חותנו הגדול – רוח של חייץ ברור בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה אשר לא ניתנה להיכתב; רוח של אחריות, של דיוק מירבי.

אחריות לכל ענינו של מוהר"ן מברסלב – מעולם לא חלם רבי לוי יצחק לשאת באותו עול כבד, אך במקום שאין אנשים עשה זאת, כפי שהחל עוד לעשות זאת באומןכשכל זקני החסידים בעיר נסתלקו, או כפי שעשה זאת בבאד-רייכנהל, מחנה העקורים של פליטי השואה בגרמניה, שם היה לרב ראשי ואף פסק הלכות; בנה מקווה טהרה יחד עם אדמו"ר מקלויזנבורג שליט"א ששהה במחנה הסמוך פרנוולד, והפיץ תורה ויראת שמים בריש גלי.

***

מושגים של פחד ורפיון איבדו כל משמעות כאשר הדברים נגעולעניני יהדות; שח לנו יהודי בלתי מוכר מרוסיה לפני כעשר שנים: "יום יום היינו רואים אותו ברוסיה מובל קשור באזיקים באשמת הפצת יהדות, ואילו למחרת שוב הופיע… איך וכיצד שוחרר מידי משטר כה עריץ, אינני יודע, אבל למחרת שוב הפיץ יהדות ושוב הובל קשור באזיקים על ידי הנ. ק. וו. ד. משטרת הבטחון הידועה לשמצה בבריה"מ".

נס גדול אירע לר' לוי יצחק לאחר שנתפס אחת ולתמיד ונידון ליריה יחד עם ידידו מנוער הגה"צ ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל אף הוא מראשי חסידי ברסלב.

– – – עשה ממר מתוק, עשה ממר מתוק, אהה ריבונו של עולם – זעקו בלילות המרים בכלא הסובייטי, שם הוחזקו במשך חמשה עשר שבועות בתנאי אימים של חקירות צולבות ואכזריות. אותו קטע נפלא מ"ליקוטי תפילות" ועוד קטעים רבים מ"תיקון חצות" החזיקום באותו פחד ובעתה של טרם יריה.

והנה נעשה ממר מתוק: לדאבון לבו של אחד מאוהדי החסידים, היתה בתו נשואה לקומוניסט ולא אחר מאשר מושל אוקראינה. וכאילו כדי להפיג צערו של החותן, הבטיח כי בתפקידו הבכיר, אם תזדמן לו בעייתו של חסיד ברסלב, יושיט את מלוא עזרתו…

כאשר תיקיהם של המוצאים להורג כבר היו מונחים על שלחנו לשם אישורו הסופי וחתימתו, הבחין המושל בשמות מוכרים: "בנדר", "רוזין" – – –

מכאן ולהלן לא ארכו הימים והשניים שוחררו עד לתוםההליכים המשפטיים להוצאת פסק דין חמור פחות. אך השניים העדיפולהסתתר ואף הגישו בקשות עליה לארץ ישראל.

***

"כשישאלוני בעולם האמת: מה בפיך? אענה: הייתי ברוסיה שלושים שנה" – כך אמר.

יודע כל יושב שער ברסלב, כביעתא בכותחא, כי הוא ז"ל בשום פנים לא יזדקק לידי כך; הוא יוכל להצביע בפני בית דין של מעלה "רק" למשל על שבעים וחמש שנים של קימת חצות בכל התנאים והנסיבות.

אבל רוסיה בכל זאת איננה אפיזודה פשוטה בחייו: למרות שהשניים הגישו בקשת עלייה, רק ר' אליהו חיים קיבל. טעות שחלה בשמו הבדוי עיכבתו עוד שלש עשרה שנים מאחורי מסך הברזל, ואילו את בנדר האמיתי, ה"קונטררבולוציונר", הזמינו למשפט להמרת גזר דין המוות, אך העדיף לברוח הרחק ולהמצא יום יום במרחק שונה של מאות קילומטרים, ובלבד לא להופיע עוד בפני הרשעים.

…"פוז'לוסטו, נא להזדהות" – – -עצר שוטר בכל מקום בואו,- "והיכן אתה עובד?"-"בבית חרושת פלוני"…

עיר זרה, חיש מהר נרשם כעובד בבית חרושת פלוני, ולמחר כבר מחפשים את בנדר- – –

כך יום יום, משך שנתיים, על רכבות, מקצה רוסיה עד קצה.

וברכבות – להוציא ספר יהודי יש להיות בררן גדול; "מסוכן" להחזיק ספר חסידי; זהו חומר אנטי-מהפכני… אפשר למרבה להוציא תהילים או משניות ולהחשב יהודי פשוט.

כך היה ר' לוי יצחק ליודע כל ששת סדרי המשניות עם הברטנורה בעל פה. עד ימיו האחרונים חיבב ביותר את לימוד המשנה ולא פחות משלש שעות ביוםהיה לומד משניות, בנוסף לשעה שלימה שלחן ערוך "הגדולים", ש"ס לפי הסדר – לאחרונה אחז בפעם היותר משלושים במסכת עירובין; המקריא הקריא מדף י"ד בעניני מידות של היקף ורוחבוביקש לסיים "ענין" בנקודה מסויימת, אך הוא זעק: לא, עדייןממשיכה: "והאיכא משהו" – ועוד שיעורים יומיים רבים שהיו מעייפים את החברותות בני העשרים והשלושים…

ולאחר השנתיים: לילה לילה – שוטרים בדלת: היכן הילדים? חוק לימוד חובה!, והוא: ילדי אינם נורמלים; לנים ברחובות…

משה'לה ועטיל תבלח"ט המסכנים, עשו לילות רבים בעליות ובמרתפים ובלבד לא ללמוד דברי כפירה.

***

משה'לה בשחר ילדותו כבר נטה למות וללכת בעקבות שני אחיוואחותו הקטנים שנקטפו ממחלת הטיפוס לאחר המלחמה, אך ר' לוי יצחק ניגש לציון הרבי, השתטח ובכה ואמר: רבי, "קדיש" יחיד נותר לי וחפצים לקחתו גם כן; בקש נא מלפני כסא הכבוד שלא יאבד ח"ו.

והוא אכן חי עוד חמישים שנה. נשלח לארץ ישראל מרוסיה, עם אשתו של הגה"צ רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל שהיה מגדולי חסידי ברסלב.

כשעמד הילד האחד והיחיד לאביו לנסוע היו כל הסיכוכיים שלא יראהו עוד בחייו, אבל האב ר' לוי יצחק לא נשק לו, כצו הרבי מברסלב…

לאחר שנים רבות שלא ראה את הבן, זכה לעלות ארצה בחשוון תש"ט. "היכן משה?" – שאל, – הוא בצבא – באה התשובה מפי מאמציו. "וי לראשי" – הרהר באותה עת – "לבטח נהרג במלחמת תש"ח ואין מגלים לי" – – -רטט נורא עבר בעצמותיו – – –

"כל אותו הלילה בכיתי עד כלות הנפש; בין לילה הפך זקני ללבן" – סיפר. ומה מאד שמח כאשר התבדה למחרת היום והבן משה הופיע.

אבל שמא תאמר שכאשר פגשו כבר, עבר על צו הרבי – לא ולא; שיטה חינוכית שלימה למוהר"ן מברסלב: לילדים אין מרביצים, אך גם אין מלטפים; "נהרות של דמעות שפכו באומן על ילדים שילכו בדרך הישרה" – היה מספר רלוי"צ – "אבל לא הרביצום ולא פינקום". העולם טועה בחינוך בשניים – היה אומר בשם אדמו"ר מברסלב זי"ע – מרביצים לילד ולאחר מכן מלטפים אותו ונכנעים לדרישותיו… אל תרביץ ואל תיכנע לאחר מכן!…

***

כל דקדוק הלכה, כל צו של הרבי, התבצע במשך 92 השנים בלי שום חכמות.

בלילה מיד לאחר תפילת ערבית הואישן. בדיוק שש שעות משקיעת החמה הוא מתעורר ועורך תיקון חצות, ובנוסף, שעה "התבודדות", שיחה בינו לבין קונו כמצוות הרבי זצוק"ל. בדיוק שעתיים לפני נץ החמה הלך לטבול, כשעדלמקווה הוא אומר את עשרת מזמורי התהילים שקבע הרבי כ"תיקון הכללי". החל להתפלל הרבה לפני הציבור וכשמנין הותיקין התחיל "הודו", כבר אחז ב"ויברך דוד", כדי שיוכל להתפלל כל תפילתו במתינות "כמונה מעות". וזאת עוד בטרם שתה אף טיפת מים מחצות לילה, בהתאם לאמור ב"ליקוטי הלכות". רק כאשר חלה, התיר לעצמומים בלבד.

***

שום השקפה או תכנית שאפתנית שיש בה שמץ מן הדמיון לא יכלה לתפוס אצלו מקום, שהרי יום יום הוא עסק במשך שעה ויותר ב"עבודה" מיוחדת שעיקרה וכל מהותה ומטרתה "ישוב הדעת" – על מה אתינא להאי עלמא?, "היכן אני בעולם?", אל מה אני חותר?, האינני יודע שעוד אשכב פעם"עם הרגליים לדלת" עם ה"געלן פאטרעט" (הפנים הצהובות)?, את מי אני מרמה?, את עצמי?…

על יסוד גדול זה בחסידות ברסלב הקרוי "התבודדות", לפיו יש להקדיש שעה ביום לישוב הדעת, שעיקרו שיחה בינו לבין קונו בשפת האם "כדבר איש אל רעהו" – לא פסק לשוחח; מגיע ארצה כ"ק אדמו"ר מסיגט-סאטמר שליט"א, ר' לוי יצחק מופיע באכסנייתו בראש משלחת של חסידים; ועל מה הוא מדבר, לא על המוסדות השרויים במשבר כלכלי חמור, לא על קויםהשקפתיים המתקבלים על לב האורח הדגול, אלא על… "התבודדות" שהינה דרך נפלאה בעבודת ה', תוך הסבר נרחב על חשיבותה וחשיבותקימת חצות בדרך הבעש"ט הקדוש, ה"עת רצון" הנפלא שבאותה שעת לילה וכו' וכו'…

ישוב דעת זה העמידו על קרקע המציאות; לראות את העולם ואת עצמו ראיה אובייקטיבית רבת משמעות שאין בה מן האונאה העצמית או מן הדמיון ולא כלום.

***

אבל חלום מעניין, שיחק דווקא אצלו תפקיד היסטורי ממש, ויתכן שאלמלא אותו חלום לילההיו נראים היום פני חסידות ברסלב כפני עוד הרבה חסידויות נשכחות.

ימים נוראים ראשונים בחייו באומן; עמוס הוא עדיין לעיפה במטען העצום מישיבת מקוב, ב"יורה דיעה", עליו נבחן בהצלחה, והנה כאן באומן הוא פוגש יהודי שפל רוח, רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, החוזר בעל פה על כל ש"ך או ט"ז ארוך ב"טריפות" ובכל מקום כלאחר יד, אך לא סבר עדיין להיות תלמידו; הרשימו יותר הצדיק רבי שמשון ברסקי בשיעוריו הבהירים כשמש בצהריים.

במוצאי שבת, כאשר שומעי לקחו של רבי שמשון סיימו את המלווה מלכה המרוממת שנמשכה עד חצות, פגש ר' לוי יצחק את תלמידי רבי אברהם שקמים עתה לתיקון חצות… הדבר לא נראה לו להיות חשוב יותר משיחתוהנפלאה של רבי שמשון.

בשנתו, והנה רבי נחמן מטולטשין אביו של רבי אברהם יושב ואוכל ואוכל… התבונן באכילתו, אמר לו רבי נחמן: " באברהם'ניו שלי אין לך השגה ורוצה אתה להשיג באכילתי?!".

מכאן ולהלן נדבק בו ולא היה זקוק לחלומות כדי להשיג כי המדובר בגאון ועניו מיוחד במינו שכל מורשת ברסלב על כל דרכיה הדקים מן הדקים, וכל שיחת חולין של הרבי רבי נחמן ותלמידיו, נהירים לו ברוחם ובלשונם.

***

ה"נודניק" – כינוי של חיבה דווקא, לו זכה בבחרותו באומן. על שום שלא היה רוצה לחסר כמלקק מן הים, "קנייטש" של "שיחה" קטנההמסורה מדור דור. הוא נידנד לכל אותם שרפים שסובבו באומן סביב הציון הק' והוציא דבש וחלב מתחת לשונם. בגין כך ידע בדור האחרון יותר מכל מישהו אחר על החלק הנסתר בברסלב.

הוא ערך נסיעות מיוחדות לערים אחרות כדי להכיר מקרוב את ר' מיכל'ה או את ר' דוד צבי נכדי רבי נתן מברסלב ולהוציא משהו מפיהם.

ר' דוד צבי היה בן 15 כשנסתלק סבו הגדול רבי נתן, כשבא ר' לוי לטשעהרין להתחקות אחריו, היה כבר האיש בן 87, שמע כי בא מי מאומן, מיד יצא עמו בריקוד של שמחה… בהזדמנות אחרת נסע להכיר את אותו ישיש אליו התכופף רבי אברהם מירושלים ושאלו היכן היה אשתקד. נודע לו שהכיר את רבי נתן זי"ע. הוא הגיע לעיירתו, והלהשגר בשוחה חפורה באדמה, כהו כבר עיניו, אך קיבלו בחיבה וסיפר לו כי ברשותו עדיין מטבע שחילק לו רבי נתן בין שאר הילדים.

כך אסף היכרויות ופרטים, והודות לזכרונו המופלג עד ליומו האחרון ידע למסור עד לפרטי פרטים דברים רבים עלברסלב מלפני המהפיכה הבולשביסלטית ולארוג תמונה שלימה על כל חסיד מן הימים ההם שכל פרט מחייהם מאלף ולעתים קרובות ממש מאיר דרך במבוך הדיעות והסברות השונות והמשונות.

***

הקשר האמיץ עם החסיד המופלג רבי שמואל שפירא זצ"ל שנסתלק בדיוק שלשה חדשיםקודם לו. דומה כי רב הנסתר על הגלוי בקשריהם האישיים הטמירים.

"ואת יראי ה' יכבד" (תהילים) – "צריך להעלות כבוד ה' לשרשו" – מובא ב"ליקוטי מוהר"ן" – "היינו ליראה","וכל אחד לפי בחינתו יכול לידע העלאת הכבוד לשרש היראה, לפי הכבוד שמכבד את יראי ה'". עוד באומן שמע רלוי"צ על קדושתו ופרישתו של ר' שמואל שפירא; בבואו ארצה, קיבל על עצמו כי יקיים את מצוות כיבוד יראי ה' ברבי שמואל. ואכן כיבדו וחיבבו עד לאחת. הם היו מתייעצים ביניהם בדרכי עבודת ה'.

"לפעמים אין לי כח לבוא לבית הכנסת, אך הנני מתאמץ ובא, כדי להסתכל על ר' שמואל ולקבל הרהור תשובה" – היה אומר. "היה שפל ברך" – אמר לאחרונה תוך אנחה כבידה על ר' שמואל, אבל יותר מכל מצא בו ריח טהרה שלא מעלמא הדין.

מילותיו האחרונות של רלוי"צ בתור שיעור בחסידות, היו אף הן אודות קדושה וטהרה: "כל הרוצה בשייכות כלשהי לרבי [מוהר"ן מברסלב]; כל החפץ בריח מרבינו, צריך כל יום לבקש מה' על ענין זה".

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support