פה על כדור הארץ, לא רחוק מכאן – בעיר אומן שבאוקראינה – ישנן ארבע אמות קדושות, אשר נקבעו כבר מששת ימי בראשית, להיות מקום בו יעסוק רבינו בתיקון כל נשמות ישראל. "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהילים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו. אשרי הזוכה לזה" (ימי מוהרנ"ת ח"א, סו).

עדיין לא נוצרו המילים שיוכלו לבטא את גודל הזכייה של ההשתטחות על ציון רבינו הקדוש. מוהרנ"ת בעצמו כותב באחד ממכתביו, בדרך לאומן: "וה' יעזור לי בחסדו לנסוע למקום שאסע, להשתטח במקום שאשתטח, אשר באמת איני יודע כלל עוד עד היכן הדבר מגיע" (עלים לתרופה, מכתב מיום ראש חודש אלול תקצ"ט). "אני נוסע לאומן, אך אין לי מושג להיכן אני נוסע, ועד היכן הדבר מגיע"…

גם מי שכבר היה שם פעם ופעמיים, ממשיך להשתוקק לפקוד את המקום הקדוש והנורא הזה שוב ושוב. וכפי כשכותב מוהרנ"ת לעת זקנתו, אחר שכבר פקד את הציון עשרות או אולי מאות פעמים: "כל מגמתי וכל תשוקתי ותקוותי הוא רק להיות על הציון הקדוש הרבה פעמים, אולי אזכה לפרש את שיחתי לשפוך לבי כמים נוכח פני השם" (עלים לתרופה, מכתב מיום ד' וארא תר"ג).

* * *

לא לחינם נזכרנו לדבר על כך השבוע, שכן ביום שלישי הזה (ערב ראש חודש שבט), ימלאו 204 שנה מאז הנסיעה הראשונה של חסידי ברסלב לציון רבינו הקדוש לאחר הסתלקותו. וכפי שמספר מוהרנ"ת ביומנו: "ובאנו לאומן ביום שישי, ערב ראש חודש שבט, שנת תקע"א. והיא הפעם הראשון שנסענו לאומן אחרי הסתלקותו, כדי להשתטח על קברו הקדוש" (ימי מוהרנ"ת ח"א, עב).

מאז אותו "ערב ראש חודש שבט", הפך יום זה למועד קבוע של נסיעה לציון רבינו הקדוש. וכפי שאנו מוצאים את מוהרנ"ת כותב בשנת תקפ"ב ביומנו: "ואחר כך נסעתי אחר חצות היום לאומן על ערב ראש חדש שבט שהיה ממשמש לבוא. והיינו בהולים ונחפזים מאד מאד, כי היום ירד מאד, ולמחרתו הוא ערב ראש חודש, שהייתי אץ ובהול מאד להיות שם על ציון הקדוש בתוך אנשי שלומנו, כדרכנו בכל שנה ושנה מיום הסתלקותו, להיות באומן על ציון שלו הקדוש בערב ראש חודש שבט" (ימי מוהרנ"ת ח"ב, כא).

כך שהתאריך 'מאותת' לנו, לחזור ולהיזכר, מהמתנה הגדולה שקיבלנו באחרית הימים: ציונו של רבינו הקדוש!

* * *

ישנם קברי צדיקים לרוב; קברי האבות, נביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים. אך קברו של מבחר הברואים – משה רבינו – נעלם ונסתר מן העולם "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".

הסיבה לכך, מדוע העלים והסתיר הקב"ה דווקא את קברו של משה, כבר "אמר רב חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר מקום קברו של משה מעיני בשר ודם? שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש להיחרב וישראל יגלו מארצם, שמא יבאו לקברו של משה ויבכו ויתחננו ועומד משה ומבטל את הגזירה" (סוטה יג ע"א). קברו של משה, הוא הקבר 'המסוכן' ביותר… ההשתטחות על קבר זה, עלולה לבטל את גזירת הגלות בבת אחת, ומביאה את הגאולה.

ובכן, גם היום יש לנו קבר כזה, וגם הוא נסתר ונעלם מעיני העולם!

וכפי שכתוב בספר חיי מוהר"ן: "לעניין העלמת האור הגדול והנפלא של אדמו"ר ז"ל, אשר חידוש כמוהו עדיין לא היה אפילו בדורות הקודמים, כאשר נשמע מפיו הקדוש בפירוש. ולסוף הוא נעלם כל כך בתכלית ההעלמה והכיסוי, עד אשר רוב העולם אינם זוכים לבוא על קברו הקדוש, אשר זה כל תיקונם לנצח. יש למצוא רמז על זה מדבריו הקדושים שאמר כי כל עסקו הוא ראש השנה, ועל ראש השנה כתיב 'בכסה ליום חגנו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, ועל כן אורו הגדול והנפלא נעלם ומכוסה כל כך גם כן מאד, עד שרוב העולם אינם זוכים לבוא על קברו להתפלל שם.

"וכמו שאמרו חכמינו ז"ל: 'מפני מה נסתתר קברו של משה רבינו ע"ה מן העולם', נמצא כי לא ידע איש את קבורת משה, למען לא יוכלו לבוא על קברו להתפלל שם. כמו כן קבר אדמו"ר ז"ל, נסתתר גם כן מן העולם על ידי גודל המחלוקת, אף שיודעים מקום קבורתו, למען לא יוכלו גם כן לבוא לשם להתפלל שם. יהי רצון שיתגלה האמת בעולם ויתפרסם קדושתו בעולם, ואז תבוא הגאולה במהרה בימינו, אמן".

(הערת המעתיק: אמנם, בשנים האחרונות עולים רבבות אלפי ישראל לציון רבינו הק', ונראה, כביכול, כי ה"הסתרה" על רבינו הקדוש נעלמה כמעט כליל. אולם, האם אכן כך? האם כאשר אנו – מתוך הרגל וכבר ללא שום געגוע – אנו עולים לציון הקדוש אנו חשים שם את יראת הכבוד שהיה עלינו לחוש? האם אנו נזהרים בכבודו של המקום הקדוש הזה כראוי? (ויותר מכך: האם אנו שומרים על כבודו של כל בית הקברות הזה?) או שמא אנו ניגשים לציון מצוות אנשים מלומדה, ואם מתפתחת בבית הכנסת שעל הציון איזו שיחה פוליטית או סתם שיחת חולין, אפילו הזעזוע כבר אינו אוחז בנו?! אמור מעתה: ההסתרה אולי החליפה פנים, אולם לא נעלמה… ואם כן: החי יתן אל ליבו, לנהוג במקום בקדושה ובכבוד הראוים לרבינו הק' ולשאר הנפטרים הקדושים הקבורים בבית הקברות הזה)