ראשי > מדריכים ומאמרים > נועם שיח > צוהר תעשה לתיבה

צוהר תעשה לתיבה

י״ז בטבת ה׳תשע״ז – 15/01/2017

בעל תשובה כאשר הוא מתעורר ומקבל על עצמו לשוב בתשובה, באותו הזמן זוכה הוא לקבל בכל יום "נשמה יתירה" שתסייע לו לחזור ולשוב לאביו שבשמים, ולכן כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". וזאת, משום שאפי' הצדיק הגדול ביותר זוכה לקבל נשמה יתירה רק בשבת, ואילו הבעל תשובה זוכה ומקבלה בכל יום.

מתוך שיחת: הרה"ח רבי בנימין זאב חשין

"צהר תעשה לתיבה וכו', פירש רש"י יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון". המחלוקת ביניהם היא: האם בשנה זו שירד המבול בעולם – זרחה והאירה השמש או לא; האומרים "אבן טוב" סבורים, שהמבול היה כגיהנום, ולכן נמשך שנה – כמשפט הרשעים בגיהנום, ובגיהנום חושך ואפילה, ולכן לא האירה השמש כל השנה, והיה נח צריך לאבן טוב שיאיר לו את התיבה. והאומרים "חלון" סבורים, שהשמש זרחה, וכך, דרך החלון נכנס האור לתיבה.

אומר רבינו: "הנה ידוע כי סביב רשעים יתהלכו, כי הסטרא אחרא מסבבת הקדושה, כי את זה לעומת זה עשה, ובפרט מי שכבר נמשך אחר עבירות ח"ו, ונמשך אחר הסטרא אחרא ושם מקומו ח"ו. והם מסבבים אותו מכל צד, וכאשר יעורר רוחו לשוב אל השי"ת קשה לו מאד להתפלל ולדבר דיבורים לפני ה'". כמה שהאדם יותר נקי מעוונות – כך הוא יכול להתפלל יותר בכוונה. אולם כשיש לו עוונות, קשה לו להתפלל, ומדוע? כיון שבכל עבירה ועון שהוא עושה ח"ו, נברא מלאך חבלה שמפריעו ומבלבלו מתורה ותפילה. ולהיפך, כל מצווה שאדם עושה, נברא על ידה מלאך קדוש שמליץ יושר עליו ומביאו לידי תשובה ומעשים טובים.

ראיתי בעל תשובה אחד, שהיה קצין בצבא, ועכשיו הוא חזר בתשובה שלימה. לא רואים היום הרבה אנשים כמוהו; הוא קם כל לילה בחצות, עוסק בתורה ותפילה, כל ברכה יוצאת מפיו בכוונה, וזה סימן שיש לו נשמה גבוהה. בכלל, הסימן שיש לאדם נשמה גבוהה הוא, אם הוא מתעורר מדברי תורה, אם הוא מתעורר ומתעלה מדברי תורה – סימן שהוא בעל נשמה גבוהה. ואם ח"ו אינו מתעורר מדברי תורה – סימן הוא שחסר נשמה, כי הרי מי שומע? הגוף או הנשמה? הרי ודאי הנשמה היא השומעת! ומה היא מזון הנשמה אם לא דברי תורה, ולכן אדם שאין לו נשמה רחוק הוא מהכל.

אולם כתוב, שבעל תשובה כאשר הוא מתעורר ומקבל על עצמו לשוב בתשובה, באותו הזמן זוכה הוא לקבל בכל יום "נשמה יתירה" שתסייע לו לחזור ולשוב לאביו שבשמים, ולכן כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". וזאת, משום שאפי' הצדיק הגדול ביותר זוכה לקבל נשמה יתירה רק בשבת, ואילו הבעל תשובה זוכה ומקבלה בכל יום.

* * *

אומר רבינו: "כי הן [העוונות] מסבבים אותו מכל צד לכל אחד לפי עניינו, לכן כל הדיבורים והתפילות שהוא מדבר לא יוכלו לבקוע המחיצות והמסכים, עד אשר יזכה וישוב באמת וידבר דיבורים הראויין להתקבל בדחילו ורחימו מעומקא דליבא בהתעוררות גדול, אזי מבקע הדיבור המאיר את כל המחיצות והמסכים המבדילים ויעלו עמו כל הדיבורים שהיו מונחים למטה עד הנה". מסופר שהבעש"ט נכנס פעם לאיזה ביהכנ"ס, והוא התבטא ואמר: "ביהכנ"ס הזה – מלא בתורה ותפילה" בהסבירו שהזהר הק' אומר, שכל דיבור של תורה שלא נאמר בדחילו ורחימו באהבת ה' ויראת ה' – אינו עולה למעלה, ולכן נשארו כל התפילות כאן בביהכ"נ ומלאו אותו עד התיקרה…

מדברי רבינו כאן, אנו רואים דבר נפלא; אם אדם רוצה לדעת מה מצבו ומדרגתו והאם זכה לתשובה שלמה ונמחלו עוונותיו, הרי יש לו סימן פשוט: אם זוכה הוא להתפלל בכוונה כראוי וכנכון – הרי סימן שנקי הוא מעוונות; ואולם, אם רואה הוא שעדיין אינו זוכה להתפלל בכוונה כראוי – סימן שעדיין לא שב בתשובה כראוי. רבינו מדגיש כאן "עד אשר ישוב באמת" אפי' אם חזר האדם בתשובה אולם אם זה לא באמת ממש, עדיין אינו יכול להתפלל כראוי, ויוצא שיש לנו סימן מובהק לפיו יכול כל אדם לדעת את מצבו.

רבינו מגלה לנו כאן שאדם יכול להתפלל שנה שלמה בלא כוונה כראוי, ולכן  התפילות – כאמור – אינם עולות למעלה; עם כל זה, יכול האדם להתעורר באמת ולשוב בתשובה, ללמוד באיזה ספר מוסר לפני התפילה, וכשמתפלל בדחילו ורחימו כראוי תפילה אחת, הרי שמעלה בזה את כל תפילות השנה כולה! ולכן בימי ר"ה וסליחות ראוי להתעורר ולהתחזק בתפילה בכוונה, ועי"ז יוכל להעלות את את כל תפילות השנה ואולי אף של כמה שנים.

ואיך נזכה לזה? לדיבורים כאלו שמעלים את כל התפילות? אומר רבינו: "על ידי אמת" – לדבר דיבור אמיתי לפני השי"ת, כי חותמו של הקב"ה אמת, האמת הוא החותמת של הקב"ה, ולכן תפילה שחתומה באמת, היא חתומה בחותמת של השי"ת ויכולה לעלות. משל למה הדבר דומה: מכתב שנשלח בדואר, יכולים להיות כתובים הכתובת וכל הפרטים המדוייקים, אולם, אם אין בול חתום – המכתב לא יגיע… כך לעניינו, האמת היא הבול… היא החתימה של הקב"ה, וכשהתפילה חתומה באמת יכולה היא לעלות ולהעלות עמה את כל התפילות.

אפשר להבין זאת אם נקח לדוגמא אחד שיכתוב את הסיפרה "אפס" הרי לא כתב כלום… וכן אם יוסיף עוד ועוד אפסים… אולם, כשיוסיף לראשית השורה מספר אחד – הרי יתהפך הכל למליונים ולמיליארדים… כך כשמתפלל אדם תפילה אחת בכוונה באמת מתוך הלב – מעלה הוא את כל התפילות הקודמות.

המשנה מספרת לנו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואמר: "זה חי וזה מת", שאלו אותו: "מנין אתה יודע?" ענה להם: "אם שגורה תפילתי בפי – יודע אני שהוא יחיה, ואם לא – אני יודע שהוא ימות!". נשאלת השאלה: מדוע אמר רבי חנינא לאדם שהוא מת, וכי מה יועיל לו ידיעה זו, ולצורך מה אמר לו זאת, הרי רק ציערו בכך. אולם, אפשר לפרש את המשנה באופן זה: ידועה הרי הגמרא שמספרת על הבת-קול שיצאה כל יום ואמרה: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני" יוצא איפוא, שרבי חנינא הוא זה שעל ידו התפרנס העולם בגשמיות, וכמו שבגשמיות הוא פרנס את העולם, כמו כן גם ברוחניות הוא דאג לעולם. ולכן אפשר לפרש את המשנה שמדובר בחולי הנפש והנשמה, שהם העוונות של האדם, וכשהיה רבי חנינא רואה אדם שלכאורה נראה שהכל בסדר; הוא לומד ומתפלל, אולם רבי חנינא אמר לו אתה "מת"! רשעים בחייהם קרויים מתים! אתה מלא עוונות! וכוונתו היתה בכדי שהלה יתעורר וישוב בתשובה, לא שח"ו התכוון ליאשו, אלא אדרבא הוא אמר לו: שוב בתשובה ותצא ממות לחיים, תעשה כאן תחיית המתים, תחזור בתשובה ותקרא "חי" באמת.

וזה הפרוש ששאלו אותו "מהיכן אתה יודע?" ועל זה הוא אמר להם: "אם שגורה תפילתו בפי" – אם אני מרגיש שאני מתפלל עליו כראוי – סימן שגם הוא מתפלל כראוי, והרי זה סימן שהוא "חי" – הוא נקי מעוונות. אולם, "אם אין שגורה תפילתי בפי" – סימן שגם הוא אינו מתפלל כראוי, ואם אינו מתפלל כראוי, הרי כפי שאמרנו, זה סימן שעדיין לא שב בתשובה, והרי הוא בגדר "מת" וצריך הוא לשוב ולחזור בתשובה שלמה ועי"ז יזכה לחיים אמיתיים.

אם היינו זוכים והיה לנו את רבי חנינא בן דוסא, היה הוא אומר לכל אחד את מצבו ודרגתו בעבודת ה', אולם עכשיו שאין לנו את רבי חנינא, לכה"פ נדע את הסימן, לבדוק את עצמינו על ידי התפילה, וכך נדע את מצבינו ונדע לשוב בתשובה שלימה אכיה"ר.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support