מעשה…

י״ח בטבת ה׳תשע״ז – 16/01/2017

"ולקח מעם האיש הרש כל המתנות שנתן לו קודם, ונותר האיש בלא רכוש ובלא בנים והיה מצטער בחייו הרבה, אבל לא היה מניח את מקומו אצל שר האוצרות בשום אופן, והיה מוסיף לשאול ממנו על הרחמים עצמם. ולא היה מבקש את המתנות אשר לוקחו מעימו, אלא היה צועק ומתחנן תמיד על החיסרון שלו ואמר מי יתן לי מקום אצל המלך ויימלא חסרוני על ידי המלך בעצמו באשר שאהיה קרוב אליו ולא יורגש אצלי שום חיסרון…"

מאת: הרב משה ארז דורון

 

פעם אחת היה אדם אחד, שהיו לו מתנות רבות. שאותו אדם היה בתחילה עני מרוד ולא היה לו כלום, אבל מחמת שהיה אמיץ וישר ולא היה מעמיד פנים כאילו יש לו כל, אלא אדרבא היה הולך ומבקש ומחפש ושואל למי יש מזון עבורו, למי יש מים עבורו, בשל כך זכה לעושר גדול.

ואת כל העושר הגדול קיבל אצל הממונה על אוצרות המלך, שהיה, היינו הממונה, איש ישר והגון בשלמות, ואמיץ לב ורחמן מאוד. והמלך עשהו ממונה על האוצרות וידע שאיש אמיץ כזה ורחמן כזה בודאי ילך בכל המדינות ובכל הארצות לחלק את האוצרות ביושר, מתנה מתנה לבעליה. מחמת שאינו פוחד כלל מקשיי הדרך, ומחמת שהוא רחמן כזה שרוצה לתת לכל נצרך את מבוקשו.

והדרך היא, שמי שמבקש יותר וקורא יותר לעזרה אליו נפנים בתחילה, כי כל אדם שצועק ומתחנן שיתנו לו צרכיו, נפנים אליו לשאול מה מבוקשו ומחפשים אחר המתנות השייכות לו ומשתדלים לענות על בקשותיו שהוא קורא וצועק ומבקש על כך ביותר.

בזה האופן נעשה האיש הרש לעשיר גדול, על ידי שהיה אמיץ וישר והיה מודה על חסרונו ומבקש היכן אפשר להשלים אותו.

חלק לו הממונה על האוצרות את מתנותיו שהכין לו המלך, והאיש, כשראה שמתמלא מבוקשו, לא הלך משם כדרך רוב בני אדם, ונותר עומד במקום ההוא, משתומם ונכסף מאוד לידע מי זה שמילא את חסרונו וריחם עליו כל כך.

כשראה שר האוצרות את געגועי האיש הרש אחריו, ענה ובא לשוחח עימו. וסיפר לו האמת, שכל האוצרות הם של המלך, שהמלך הכין לכל אחד כל מבוקשו ונתן לו התפקיד לילך ולחלק בין בני האדם את מתנותיהם. מיד נכסף האיש הרש להישאר אצל שר האוצרות וביקש ממנו, מחמת שהוא רחמן כזה, שיעשה עימו חסד ויקחנו עימו באשר ילך.

שאל לו שר האוצרות: "וזאת למה לך? מכל מקום לא אוכל להעניק לך מתנות יתרות על שלך וזאת הלא תקבל על כל פנים, אולי לא תיכף, אבל סוף סוף יהי לך אשר לך. ואם כן מה אתה מבקש כאן?"

וענה האיש ההוא: "את הרחמים בעצמם אני מבקש".

ויעתר לו שר המלך ויקחהו עימו בכל אשר הלך מאחר שהיה רחמן אמיתי. והאיש הרש היה משתוקק מיום ליום לזכות לרחמנות כמוהו, והיה מודה ומהלל למלך על שבחר רחמן נפלא כזה להיות שליחו וממונה שלו על האוצרות.

ושר האוצרות שהיה אמיץ וגיבור ביותר, לא היו לו כלל אוצרות משל עצמו, שהיה ניזון כולו מאצל המלך ואם כן למה לו רכוש וכסף וכיוצא. ובחלוף הזמן, כאשר ראה באיש הרש שהיה אצלו עוצם געגועיו ורצונו הלוהט אחר הרחמים בעצמם, ענה ואמר: "אנסה אותך אם הינך ראוי לבוא להתפרנס אצל המלך ושם תקבל הרחמנות שלו".

ולקח מעם האיש הרש כל המתנות שנתן לו קודם, ונותר האיש בלא רכוש ובלא בנים והיה מצטער בחייו הרבה, אבל לא היה מניח את מקומו אצל שר האוצרות בשום אופן, והיה מוסיף לשאול ממנו על הרחמים עצמם. ולא היה מבקש את המתנות אשר לוקחו מעימו, אלא היה צועק ומתחנן תמיד על החיסרון שלו ואמר מי יתן לי מקום אצל המלך ויימלא חסרוני על ידי המלך בעצמו באשר שאהיה קרוב אליו ולא יורגש אצלי שום חיסרון.

והיה שר האוצרות מקרבהו, והיה מנסה אותו אם כנים דבריו, והיה נוטל מאיתו המתנות, והוא, היינו האיש הרש, לא היה חדל מלצעוק ולבקש על בעל המתנות בעצמו, שיפרנס אותו בעצמו, דהיינו שהמלך יתגלה אליו, ולא היה מתאווה לרכוש ובנים ובית ושאר צרכים.

וכאשר ראה שר האוצרות אומץ ליבו של האיש הרש ויושרו, עשהו עוזר שלו, והיה נותן לו מתנות של שאר בני אדם שילך ויחלק להם, והיה נותן לו התמנות לדעת כל אחד מה צרכיו ולספקם. והאיש הרש כבר נמנה אצל המלך אבל לא בשלמות כל כך, שעוד היה לו צער בעולם אבל כבר היה רחמן וקרוב למלך מאוד ובזאת היה מתנחם.

היה שר האוצרות שולחו למקום זה ולמקום אחר, לפי שהיה יודע לראות אלו אנשים הם צועקים ומבקשים על נפשם וצרכיהם ביותר. וקצת אנשים שהיו מקבלים חסרונם אצלו היה הולכים מאיתו, היינו מעם האיש הרש, וקצת אנשים היו נשארים אצלו ותוהים ומשתאים מי הוא שידע למלא בקשתם. והיה האיש הרש מספר להם האמת שהכל מעם המלך, שהפקיד אצל שר האוצרות את מתנותיהם של כל בני האדם, והוא עוזר על ידו לחלקם.

ונמלאו אלה בני האדם הודיה ופליאה על המלך באשר שהכין עבורם מכבר כל מתנותיהם ומינה רחמן אמיתי כזה שיהיה שר האוצרות ושיש לו היינו לשר האוצרות עוזר נאמן וישר כזה.

ועתה אספר לכם כיצד היו מבקשים.

כי אצל בני האדם ישנה זעקה, והזעקה הולכת ומתפשטת ממקום שאין לו שם, שהוא בעומק גדול ובשורש נסתר מן העין, ומשם הולכת ומתפרצת ויוצאת לחוץ לחוץ, עד שחש בה האדם בנפשו ובגופו. וזאת הזעקה בפנימיות כמהה תמיד ונכספת רק למלך בעצמו, שהוא סיבת חסרונה ואם היתה אצלו מיד היתה נשקטת, אבל מחמת שהיא בעומק כזה, אין שומעין אותה שם, וכאשר היא מתפשטת לחוץ, אזי הנפש והגוף זועקין, ובכל העולם נדמה כאילו זה חסר לו אוכל וזה חסר לו רכוש, וזה חסר לו אוהבים וזה חסר לו שייכות וכוח וכיוצא.

נמצא שכל העולם מבקש מילוי חסרונם של הנפש והגוף ואין איש מטה אוזנו להבין שהזעקה היא למעלה למעלה מזה.

והדרך לשמוע הזעקה האמיתיית היא בשני אופנים. האחד, שאין עונין לאדם על בקשותיו זמן מרובה מאוד עד שמתרבה צערו כל כך, עד שאומר: "צער מרובה כזה אני מצטער בעד דבר אחד? הלא שאר צרכי יש לי, ועל דבר חיסרון אחד אהיה צועק ומבקש כל כך? ומדוע אין אני יכול לשאת החיסרון, שהוא יחידי אצלי, בלי צער וכאב כזה?" ומתבונן בדבר ורואה האמת, שיש בפנימיות זעקה גדולה יותר, והחיסרון רק צינור לה, היינו שדרכו היא בוקעת לחוץ ומתמדת ואינה חדלה.

ויש אופן שני, שעונין לאדם ונותנין לו מבוקשו ואחר שמשלים חסרונו מרגיש בעצמו שעדיין הוא זועק ומבקש, ומתמיה על זה, שמאחר שנמלא חסרונו מפני מה הוא חש הכאב שאינו פוסק? ועל יד כך מרגיש בעצמו שיש זעקה עמוקה יותר מזה החיסרון שכבר נמלא אצלו.

ובאלה שני האופנים נמצאים אנשים שאינם צועקים עוד כל כך על הנפש והגוף שלהם, רק שואלים את עצמם אם יש בעולם מרפא לזה הכאב שאין לו שם בתוכם.

והמלך, כאשר שלח את שר האוצרות, ציווהו עליהם בפרוש: "זאת תראה, שאם יהיה אדם צועק ומבקש על כאבו בשורשו מיד תענה לו. כי כל המתנות וכל החסרונות לא בראתים אלא בשביל שידע האדם לבקש אחריי באמת".

והיה שר האוצרות שולח את האיש הרש שלו לאנשים אלו בראשונה, שיהיה מעניק להם המתנות שלהם, היינו דעת להבין הזעקה בשורשה. ואותם אנשים היו כמעולפים ומיוסרים מאוד מאוד, והיה האיש הרש משיב את ליבם הרבה בדברים של אמת וחן ויופי, עד שהיו נכספים מאוד לילך אצל המלך ואצל שר האוצרות והיו צועקים ומבקשים מי יתננו אצל רחמן אמיתי כזה, שאפילו לשליח שלו יש רחמנות גדולה ועצומה כל כך.

והיה האיש הרש מספר להם האמת, שיכול כל אחד להיות אצל שר האוצרות ולקבל אצלו הרחמנות, רק שיש אצלו בדיקות וחקירות אם ראויין לכך. וקצת אנשים ששמעו דבריו היו מתיראין, וגם שהיו בחלישות מחמת הזעקה שהיתה מייסרת אותם, והיו סובבין אצל האיש הרש ומפצירין אותו שיתן להם הרחמים, והיה האיש הרש רואה בצערם אבל לא יכול היה לסייעם כלל, כי רק אצל שר האוצרות בעצמו אפשר לקבל זה הרחמנות על ידי נסיונות כנ"ל, שהם מקרבין ומשיבין את האדם אל חצר המלך, שיתפרנס אצלו ויקבל אצלו הרחמנות בשורשה.

וקצת אנשים היו מאמינים אותו והולכים לבקש בעצמם אחר התקרבות אל שר האוצרות שיקחם גם אותם אל חצר המלך, אבל קצת אנשים היו מפצירין הרבה מאוד את האיש הרש: "מחמת שאתה חכם כזה ויודע ומבין הזעקה שלנו, בודאי יש לך רפואה עבורנו שנתן לך שר האוצרות".

והיה האיש הרש אומר: "אדרבא, זוהי הרפואה שלכם שתהיו הולכים אצלו ומבקשים אצלו ואני איני אלא שליח ומה תבקשו מידי".

והיה רואה הרבה בצערם ומתפלל בעבורם, והיה חוזר אצל שר האוצרות בטרוניא קצת, מחמת שאלו האנשים עוצרין עצמם מלבוא לחצר המלך ומתיסרין הרבה בזעקה מה לו לילך אצלם בכלל, הלא אין אצלו הרחמנות בעבורם.

והיה שר האוצרות משיבו שאדרבא, יוסיף וילך אצלם ויעורר החסרון האמת שלהם, עד שיתקרבו ויבואו אצלו והוא ירפאם במהרה בימינו אמן.

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support