השתפכות הנפש

י״ח בטבת ה׳תשע״ז – 16/01/2017

במדור זה נלמד את הספר "השתפכות הנפש", המלוקט מדברי רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן, על תפילה וגילוי העצמיות- ששמה הנפוץ יותר הוא התבודדות. בכל פעם נדון ביחד בפיסקה בודדת. חשוב מאד להבהיר- זה בשום פנים ואופן לא "שיעור". כי אם לימוד משותף, בשעה ששום הבנה אינה מוכרחת וקבועה מראש, מגמת הכותב היא לעורר נקודות שניתן לחשוב עליהן, ומותר ואף רצוי לחשוב אחרת- העיקר שנשתף כל אחד את השני בידיעותינו.

פתיחה

בסדר חיינו היומיומי, צורת התנהגותנו משתנה כפי הסובבים אותנו. אין השינויים נובעים דווקא מניסיונות של מציאת חן בעיני השני; פעמים הם נובעים מעצם ההשתנות הפנימית שלנו כאשר אנחנו נמצאים עם אותה סביבה. מתי יוצא לנו להיות לבד באמת? לא לבד באופן של "עוד מעט אשוב אל החברה", אלא לבד עם עצמנו באמת? קשה להיזכר. בדרך כלל רוב בני האדם נוטים להתרחק ממצבים כאלו. כאשר ייקלעו למצב שכזה, התחושה הראשונה שתעלה בהם תהיה- בלבול. 'איך, באמת, אני-עצמי תופס את העולם?'- הרהור כזה יכול לעורר בהם הדים חזקים, הדים אותם מעולם לא שמעו, או שבחרו שלא לשמוע.

יהיו שיאמרו – אז מה. אחיה איך שארצה לחיות. ה'אני' הפנימי שלי הוא עוד צורה לחיות את החיים- מה העדיפות שלו כלפי המצב בו אני נמצא עכשיו? על התועלתיות של הדבר בהחלט אפשר להתווכח, וקשה לשכנע.

אמנם, לא את זאת באנו להציע לו, כי אם דבר הרבה יותר משמעותי. התורה מגלה כי ברובד הפנימי של כל אדם ואדם לא נמצא רק ניואנסים שונים, אלא מתגלה סיפור חדש לחלוטין. עובדה זו רק צריכה שאנו נגלה אותה פעם אחת. דוד המלך מגדיר זאת בשלוש מלים:

"הא-ל ישועתנו סלה".

נותן הכוחות, הוא עצמו הישועה שלנו (ישועה היא מגזרת 'יש'- רש"ר הירש). ניתן להבין כי הקדוש-ברוך-הוא מספק לנו דלק שאיתו אנחנו מתפקדים. דוד המלך חידש שלא בלבד שקיומנו נובע ממה שהוא מאפשר לנו להתקיים, אלא שהוא בעצמו, כביכול, הקיום שלנו. הוא זה שנמצא בבסיס החיים של כל אחד ואחד. מעתה נאמר כי אין 'לבד' באמת- "ה' צב-אות עימנו". לא בעזרתנו, בעדנו, אלא עימנו ממש. בשלב הראשון של הגילוי אפשר להתרומם לגבהים עצומים, אבל מגיע שלב בו נשאל- מה אני עושה עם העובדה הזאת?

 

* * *

כאן נלמד את הספר "השתפכות הנפש", מלוקט מדברי רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן, על תפילה וגילוי העצמיות- ששמה הנפוץ יותר הוא התבודדות. הרבה יסודות ועצות מופיעים בספר זה, ובכל פעם נדון ביחד על פיסקה בודדת. חשוב לי מאד להבהיר – זה בשום פנים ואופן לא "שיעור". אנחנו כאן לומדים ביחד, בשעה ששום הבנה אינה מוכרחת וקבועה מראש, כשכל מגמתי לעורר נקודות שניתן לחשוב עליהן, ומותר ואף רצוי לחשוב אחרת- העיקר שנשתף כל אחד את השני בידיעותינו.

* * *

מבנה הספר

דברנו בתמציתיות על מהות הספר "השתפכות הנפש", כעת ניגע בצורה הכללית של מבנה הספר.

רובו הגדול של הספר הוא ליקוטים מדברי רבי נחמן ורבי נתן. המלקט הוא ר' משה יהושע בז'יליאנסקי מטעפליק, המכונה ר' אלתר טעפליקער. ר' אלתר חיבר את ההקדמה לספר, הקדמה עמוקה וארוכה.

הקדמה

המהות האמיתית של הקדמה היא – דברים שיש להקדים לפני התוכן העיקרי. להגיד תודה לפלוני אלמוני שעזרו להכין את הספר- זה לא דבר שיש להקדים אותו לפני התוכן. פשוט צריך למצוא מקום לומר זאת; אפשר למקם דברים כאלו בסוף הספר באותה המידה. גם אם המקום המקובל הוא לפני הספר, אין זו סיבה מספקת לקרוא לדבר 'הקדמה'.

ישנם דברים הברורים מצד עצמם, וישנם דברים שיכולים להביא את האדם לכמה מסקנות. למשל, לימוד הלכה הוא דבר עם תכלית ברורה – ידיעת האופן לקיים את רצון ה'. לעומת זאת, את מצוות הנחת תפילין יכולים לקיים כמה בני אדם, וכל אחד יפיק ממנה תוצאה שונה מחבירו: האחד התעלה בדבקות בה', השני דווקא בהשלטת המוח על הלב, והשלישי קיימה כתינוק בן יומו. הכלל בכל מעשה שהוא לא חד-צדדי הינו – סוף מעשה במחשבה תחילה. המעשה יוביל אותנו לאן שהמחשבה שלנו, שקדמה אליו בהתחלתו, רצתה לנווט את המעשה.

גם בלימוד מחשבה אפשר להגיע לכמה כיוונים כשלומדים דברים. לשם כך יש להקדים הקדמה. ההקדמה באה להבהיר לקורא להיכן הדברים נוטים, ומה התכלית והמטרה של הספר. ידיעת התכלית של הדברים נקראת בשל כך הקדמה- ישנם דברים שחייבים להיות קודמים לדבר העיקרי, כיסודות שלפני הבניין.

ההקדמה שכתב ר' אלתר היא כזו. בהקדמה הוא מבאר את היסוד והתמצית של התפילה, ושל המהות של כל אדם. בשל כך ההקדמה כאן היא חשובה ביותר. אחרי שהיסודות ברורים, אפשר לבנות על גביהם הרבה יסודות אחרים, וכולם בסופו של דבר יצטרפו לנקודה אחת, ולא יישארו כפרטים רבים החסרים קשר זה לזה.

ההקדמה מתחילה בכמה מילים על עבודת התפילה, ומשם הוא ממשיך להביא ראיות רבות על כך שאבותינו הלכו בדרך התפילה. עצם הבאת הראיות צריכה ביאור- הרי פשוט שאבותינו התפללו, אחרי שזו מצווה מן התורה, אם בכל יום או לעתים מזומנות של צרה. ייתכן כמו כן שהם התפללו בתורת נדבה; נקודה זו אכן צריכה ביאור, וגם מדוע צריך ראיות לדברים שהתורה אומרת.

מהאבות דרך הנביאים ועד התנאים, הוא מגיע דור אחרי דור, עד רבי נחמן מברסלב. שם הוא עומד על חידושו של רבי נחמן, ומפרט כמה מדבריו ומכתביו בכלליות על שיטתו.לאחר מכן מובאות כמה הנהגות וסיפורים על רבי נחמן בקשר לתפילה והתבודדות.

פתיחה

הפתיחה מתחילה במאמר קצר של רבי נתן על כך שהמסר שרבי נחמן רוצה להעביר שייך לכל אדם ואדם. אחר כך מובאים כעשרים מאמרי חז"ל על גדולת התפילה, אשר הובאו בדרך אגב, כלשונו. גם מאמרי חז"ל אלו קשורים להקדמה.

תוכן הספר

תוכן הספר הוא ליקוט מספרי ברסלב, כמו שאמרנו למעלה.

בתחילה מובאים דברים מהספר "ליקוטי מוהר"ן", שהוא ספרו העיקרי של רבי נחמן, אשר בו נמצאים רוב דברי תורתו.

לאחר מכן מובאים דברים מהספר "שיחות הר"ן", שהוא ליקוט משיחות של רבי נחמן, שהן פחות מלאות מקורות מפסוקים ומחז"ל, ונמצאים שם מאמרים וסיפורים קצרים.

עוד ספרים המובאים: "חיי מוהר"ן"- ספר על חיי רבי נחמן, ובו נמצאים גם-כן מאמרים ושיחות שלו. "עלים לתרופה"- אסופת מכתבים ששלח רבי נתן, תלמיד רבי נחמן, לרבי יצחק בנו. "ליקוטי הלכות"- ספרי דרושים (שמונה כרכים) שכתב רבי נתן, שבעיקר מרחיב ומבאר יסודות בליקוטי מוהר"ן, ועל פיהם מבאר ענינים רבים בהלכה ובאגדה.

לספר הוסף "חלק ב'", שהוא ציטוט חלקי של 'הלכה' מתוך ליקוטי הלכות. 'הלכה' זו היא דרוש שלם. כל דרוש מבוסס על הלכה בשולחן ערוך, ועל-כן נקרא 'הלכה'. לפעמים ההלכה יכולה להיות קצרה, ולפעמים היא יכולה להשתרע על עשרות עמודים. חלק זה הוא ציטוט חלקי של אותה הלכה.

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support