ראשי > מדריכים ומאמרים > פרשת השבוע > המחנה הנשאר לפליטה…

המחנה הנשאר לפליטה…

י״ז בטבת ה׳תשע״ז – 15/01/2017

ויבוא הביתה לעשות במלאכתו: כל המלאכות שהאדם עושה בכל יום מששת ימי המעשה, כולם הם בחינת בירורים לברר נצוצות מעמקי הקליפות כידוע ועיקר הבירור על ידי קדושת המחשבה, על ידי ששומר את המחשבה כחוט השערה. וזה עיקר מלאכתו של האדם בחינת ואמלא אותו וכו' ובכל מלאכה וכו'. וזה בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק כשבא לידי נסיון (בראשית ל"ט) ויבא הביתה לעשות מלאכתו.
לקט מספרי "ליקוטי הלכות" לרבי נתן מברסלב לפרשת השבוע: פרשת וישלח

ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן וכו' לשני מחנות וכו' והיה המחנה הנשאר לפליטה (פרק ל"ב פסוק ח-ט)

כשרואין שקשה להשיג העצה השלימה, צריכין להתנהג לפי חלוקת העצה על כל פנים, הנשאר לפליטה ולא יהיה נאבד לגמרי ח"ו. שלא יאמר שילך ויתהנה וכו' רחמנא ליצלן. רק ישתדל שעל כל פנים ישאר מה שישאר וכו'. היינו כשרואה אדם שהיצר הרע מתגבר עליו כמו שמתגבר ונדמה לו שאין בכחו לעמוד כנגדו כראוי. וכל מה שחושב עצות ותחבולות אינו עולה בידו כראוי ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד. אזי כל עצתו העיקרית שיסמוך על כח הצדיק האמת שבאיזה דרך שילך ימצא בו השם יתברך כנ"ל. ולעת עתה יתנהג כפי חלוקת העצה. שזה בחינת ויחץ את העם וכו' והיה המחנה הנשאר לפליטה. היינו שיקבע בלבו ש"איך שיהיה אף על פי כן אני חזק שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מהשם יתברך ולא אייאש את עצמי לעולם. ולא אהיה ח"ו מהחסידים הנפולים שהם גרועים וכו' רחמנא ליצלן כמו ששמענו מצדיקים. רק אני על משמרתי אעמוד לחטוף מה שאוכל למען יהיה המחנה הנשאר – הפליטה". למשל שהאדם חפץ שילמוד הרבה ויתפלל וירבה בהתבודדות ויהיה נקי מעתה מכל חטא והרהור וכו' ורואה שקשה עליו וכו'. יהיה חזק בדעתו ש"על כל פנים מה שאוכל לחטוף בחיי, אתייגע בכל כוחי לחטוף איזה טוב כל יום מימי חיי. ואם חס ושלום לא אוכל להתפלל כלל אראה לדבר אחר כך איזה דיבור של תחינה ובקשה וכו'. ואם ימנעני חס ושלום (היצר הרע) גם מזה – מה לעשות… (כמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל,) אף על פי כן אלמוד מעט או הרבה ועל כל פנים אתגבר ברצונות חזקים [להתקרב] להשם יתברך ואצעק על כל פנים 'רבונו של עולם הושיעה' וכיוצא בזה ואם עצתי חלוקה אם ליסע או ישב בביתי, ואיני יכול לתת עצה לנפשי, על כל פנים אני חזק בדעתי. שבין בביתי בין בדרך אחטוף טוב מה שאוכל". וכן בשארי דברים שאי אפשר לפורטם. וכל זה בחינת 'והיה המחנה הנשאר לפליטה'. וזה שפירש רש"י "[והיה המחנה הנשאר לפליטה:] בעל כרחו כי אלחם עמו". כי בזה אני חזק שבעל כרחו יהיה מוכרח להניחני, שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה, כי אלחם עמו על זה בכחו של הצדיק וכו'. וכמו שפירש רש"י שם "התקין עצמו לג' דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה". לדורון זה בחינת המנחה ששלח אליו; ובענין מלחמת היצר הרע הוא בחינת סוד שעיר המשתלח וסוד מים האחרונים שהוא בחינת סוד המנחה ששלח יעקב לעשו (כמובא בספרים) שזהו בחינת דברה תורה כנגד יצר הרע וכו' (פרשת כי תצא) 'לתפילה' פירש רש"י "אלקי אדוני אברהם" וכו' זה בחינת שיחה וצעקה להשם יתברך שאני אצעק תמיד  שיצילני בזכות אבותינו שהם הצדיקים האמיתיים וכו'. למלחמה. והיה המחנה הנשאר לפליטה וכנ"ל

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ר"ח ז,נ"ב)

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' (ל"ב,ד-ה וברש"י שם)

כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו, [בהשם] יתברך בבחינת שאומרים 'אלהי אברהם' וכו' ועל ידי שנכללין בו יתברך ונכלל השליח בהמשלח כביכול, אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחינת שלוחים, שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טוב ורע שמשם אחיזת הסטרא אחרא. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אזי מזכך בחינת השליחות שהוא בחינת בריאת העולם כנ"ל, ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחינת שליחות דייקא, בבחינת מלאך, שמשם אחיזת עץ הדעת והסטרא אחרא כידוע, ואזי זוכה על ידי זה להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחינת השלוחים. וזה בחינת הממשלה על המלאכים שתהיה להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בלקו"מ ח"ב א') כי המלאכים הם בחינת  שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחינת משלח, ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים, ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו 'וישלח יעקב מלאכים' כי יעקב זכה שתהיה לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחינת משלח כנ"ל, ועל כן שלח אותם אל עשו שהוא הסטרא אחרא כי על ידי זה שזכה לזכך בחינת השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים – על ידי זה נכנע הסטרא אחרא שהוא עשו שאחיזתם משם מבחינת שליחות כנ"ל, וזהו 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי' כי כל זה זכה על ידי ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דהיינו בתוך התגברות הסטרא אחרא שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. ועל ידי שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגברות הסטרא אחרא – על ידי זה דייקא מזכך בחינת השליחות כי זה עיקר בחינת השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הסטרא אחרא הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם הוא בבחינת שליח כנ"ל. ואז, כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' 'עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי', על ידי זה מזכך בחינת השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחינת משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחינת שלוחים בבחינת 'וישלח יעקב מלאכים' וכו' כנ"ל.

(שם, חושן משפט, הלכות שלוחין ה"ב)

ויפגע במקום (כ"ח,י"א) עם לבן גרתי (ל"ב,ה)

וזה בחינת כל המלחמות והמחלוקת שהיה ליעקב אבינו שבתחילה היה עליו מחלוקת עשו ולבן. ואחר כך כשניצל מהם וביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כמו שאמרו רז"ל על פסוק 'וישב יעקב' וכו'. כי יעקב הוא בחינת כלליות התורה בבחינת 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'. כי דרך התורה הנ"ל התחיל מאברהם אבינו שהוא גילה אלקותו בעולם והתחיל להמשיך דרך התורה בעולם כמו שאמרו רז"ל קיים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה. ואחר כך מסרה ליצחק ויצחק ליעקב. אך אברהם ויצחק לא היתה מטתן שלימה כי יצאו מהם עשו וישמעאל שהם היפך התורה שהם בחינת כל החולקים על חכמי התורה האמיתיים שמהם כל החורבנות. אך יעקב היתה מיטתו שלימה והוא הוליד כל י"ב שבטי ישראל שקיבלו את התורה אשר אנו כולנו נקראים על שמו בני ישראל. על כן עיקר המשכת קדושת התורה הוא על ידי יעקב אבל היה עליו מחלוקות גדולות מעשו ולבן שהם בחינת החולקים על חכמי התורה אמיתיים ויעקב אבינו כל מה שהיו חולקין עליו יותר התגבר לשוב בתשובה יותר על פגם אמונת חכמים ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה כנ"ל ופגם הדורות שאחריו שפגמו בזה. והוא שב בתשובה בשבילם. עד שחיבר ועשה על ידי זה ספרים רבים שזהו בחינת מה שנטמן בבית שם ועבר י"ד שנה בעת שברח מעשו ושם עסק בתורה. ובוודאי חיבר על ידי זה ספרים קדושים בענין האמונה הקדושה כמובא (בליקו"מ ח"ב ל"ב) וכמו שסיפר מזה אדמו"ר ז"ל [=רבי נחמן מברסלב] כמובא בדברינו שזהו בחינת 'וספר כתב איש ריבי' שכל מה  שרואין שהמחלוקת על האמת מתגבר יותר צריכים להתגבר לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים שלו ושל העולם או מה שפוגם מה שאינו מאמין בעצמו וכו' (כמו שכתוב שם). ועל ידי כל תשובה נעשה ספר כנ"ל בבחינת 'וספר כתב איש ריבי' כנ"ל. וזה נהג יעקב תמיד שכל מה שראה המחלוקת מתגבר עליו יותר היה שב בתשובה ועסק בתורה יותר עד שחיבר ספרים הרבה לאין קץ ועל ידי זה המתיק כל הדינים על ידי בחינת 'אבן שתיה' וכו' שזהו בחינת מה שכל האבנים נכללו באבן אחת שזה זכה יעקב בעצמו שבעת שיצא מבית שם ועבר פגע במקום. ושם נכללו כל הי"ב אבנים באבן שתיה בקדש קדשים שזה זכה על ידי ריבוי הספרים שזכה על ידי עסק התורה (כמו שכתוב שם וכנ"ל. עיין שם בהתורה חדי ר' שמעון הנ"ל (ליקו"מ ח"א ס"א) היטב ותבין כל זה). ועל כן שלח יעקב לעשו כשיצא מבית לבן בשלום. [וזה פירוש] עם לבן גרתי ודרשו רז"ל  'ותרי"ג מצוות שמרתי'. זה בחינת 'וספר כתב איש ריבי' הנ"ל. שדייקא על ידי הריב ומחלוקת נכתבין ספרים קדושים הרבה. שזהו בחינת 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות' – שהם כלל ספרי התורה – 'שמרתי', שדייקא על ידי שגרתי עם לבן וסבלתי ממנו מה שסבלתי שביקש לעקור את הכל ח"ו. על ידי זה דייקא זכיתי 'ותרי"ג מצוות שמרתי' שזכיתי להשיג כל התרי"ג מצוות שהם כלל ספרי התורה שהשיג קודם שניתנה. שכל זה זכה על ידי עוצם תשובתו ששב דייקא על ידי המחלוקת שהיה לו מלבן. כי דייקא על ידי המחלוקת נעשין ספרים הרבה כשזוכין לשוב בתשובה על ידם כנ"ל.

(שם, אורח חיים, הל' עירובי תחומין ה"ז)

ויחץ וכו', והיה המחנה הנשאר לפליטה (ל"ב,ט)

שכשרואין שקשה להשיג העצה השלימה, צריכין להתנהג לפי חלוקת העצה על כל פנים באופן שעל כל פנים יהיה נשאר לו מחנה הנשאר לפליטה, ולא יהיה נאבד לגמרי חס ושלום, שלא יאמר שילך ויתהנה וכו' ר"ל, רק שישתדל שעל כל פנים ישאר מה שישאר, היינו שיקבע בלבו ש'יהיה איך שיהיה אף על פי כן אני חזק, שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מהשם יתברך, ולא אייאש עצמי לעולם'.

(שם, אורח חיים, הל' ראש חודש ה"ז)

ויעקב נסע סוכותה (ל"ג,י"ז)

וזה "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן נקרא שם המקום סוכות". וקשה לכאורה הלא גם בית בנה ולמה קרא המקום על שם סוכות דייקא? אך יעקב אבינו בודאי עסק כל ימיו בלימוד הישיבה הק' להמשיך אמונה בעולם. ועל כן כל הבית שבנה כמו שכתוב ויבן לו בית היה רק בשביל התורה הקדושה שמתחלת בבית דבראשית להמשיך דרך  התורה בעולם על ידי בית ישיבתו הקדושה. אבל ראה שאי אפשר על ידי בחינת בית לבד לקבץ ולאסוף העם וכנ"ל. על כן 'ולמקנהו עשה סוכות'. מקנהו הם בחינת המון העם הרחוקים עדיין מישיבתו הק' שהם בחינת בהמות כי כל מי שאין בו דעה אינו מן הישוב והוא בהמה בדמות אדם. ובשבילם עשה סוכות בחינת סוכה הנ"ל שעל ידי זה עיקר ההתקרבות אל הישיבה הק' כנ"ל. על כן קרא שם המקום סוכות דייקא מחמת שעל ידי זה על ידי בחינת סוכות על ידי זה עיקר ההתקרבות אל הישיבה הק' שהוא בחינת בית. שכל בנין הבית שהוא בית הישיבה שהוא עיקר הבית האמיתי הוא על ידי זה – שמאספין הרבה נפשות מחוץ לפנים, כל הנפשות שהיו בתחילה בבחינת תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות (וכ"ש במ"א). אבל אי אפשר לאספם לתוך בית הקדושה כי אם על ידי בחינת סוכה, על כן קרא שם המקום סוכות דייקא כי גם עיקר שלימות בחינת הבית הוא על ידי בחינת סוכה וכנ"ל. וזה 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' שכל ישראל מתאספין אל הסוכה כי שם  מתוועדין יחד וכנ"ל:

(שם, חושן משפט, הל' נזיקין ה"ה)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support